פחד במה – פרק 4

מהפרק הקודם :
עליתי בחזרה לדירה והפעם רציתי לעשות שיעורים ולהדחיק ממני קצת את מה שקרה לפני כמה רגעים . מדי פעם בין לבין נכנסתי למטבח ולקחתי כוס מים, בכדי להרגע ולהמשיך להכין את שיעורי הבית ורק לבסוף כשהמחשבות על הנשיקה חזרו ידעתי שלא אוכל להדחיק אותן יותר . נדמה לי שאני מאוהבת בדיימון, ברגע שראיתי אותו . אבל זה לא ייתכן, תמיד אליסיה אמרה שלא יהיה לי חבר וכולם אמרו את זה, אז איך זה שדיימון נישק אותי ? אולי הכריחו אותו והוא עשה ממני צחוק ? היו לי כ"כ הרבה מחשבות אבל דבר אחד רציתי כ"כ : לראות אותו שוב .

**********************************

למחרת היה היום הקצר ביותר בשבוע בבית הספר – אנחנו לומדים רק 5 שעות והולכים הבייתה . אני אוהבת את היום הזה כי לא עושים בו, כלום . נכנסתי לבית הספר ומיי עמדה בכניסה וחילקה דפים . " בוקר טוב רייצ'ל " אמרה ונפנפה בדף "קחי זה בשבילך" . לקחתי את הדף מידה וראיתי את שמי רשום למעלה בכתב ידה של מיי ובדף עצמו המודפס היה רשום את כל הפרטים על המופע, האודישנים וכו' . הייתי כ"כ שקועה בדף ולא הסתכלתי לאן אני הולכת עד שנתקלתי במשהו ושמעתי " אני לא מאמינה שהמורה הדפוקה הזאתי נתנה לך להכנס לשלב האודישנים " ואיך לא – זאת הייתה כמובן אליסיה . "את סתם מקנאה" אמרתי לה והיא צחקה והלכה . השפלתי את מבטיי וניסיתי להשכיח את מה שקרה הרגע, בלעתי רוק והמשכתי ללכת זקופה במסדרון .
אחר הצהריים עבר בנעימים, מכוון שידעתי על מה ההצגה, חפשתי טקסטים באינטרנט והתחלתי לעבוד על מה שאני אעשה באודישנים בעוד שבוע ביום ראשון . בדף שמיי נתנה היה רשום שבאודישנים צריך לחפש קטע של הצגה כלשהיא ולהראות את זה ובנוסף גם לשיר בית + פזמון מכל שיר שאנחנו רוצים . זה נראה כ"כ קל, אבל כמובן שזה לא . עד שמצאתי קטע באינטרנט שהוא לא היה בחינם, הבנתי שהוא בכלל בספרדית . בקושי אני יודעת לדבר צרפתית מהלימודים שלנו בבית הספר – אז איך אני אדע ספרדית פתאום ? נאנחתי והחלטתי לעזוב את הנושא הזה ולעבור לשיעורי הבית . משום מה – אמא לא התקשרה היום כדי לומר שהיא שוב מגיעה מאוחר כמו בכמעט כל יום . החלטתי לחייג אליה, אבל היא לא ענתה . אחריי כמה צלצולים השארתי לה הודעה : " היי אמא . לא התקשרת היום ואני מתחילה לדאוג, בבקשה תתקשרי אליי, אוהבת רייצ'ל " . הנחתי את הגלקסי שלי בצד ונתתי לעצמי קצת לחלום, משהו שאני עושה דיי הרבה, אגב . משהו בי גרם לי להזכר בדיימון, העובדה שאני לא אראה אותו יומיים הכאיבה לי . ' אבל יומיים עוברים מהר רייצ'ל ' אמרתי לעצמי וחייכתי מרוצה .
אני חיה את חיי דיי בבדידות, אני מגיעה הבייתה, מזמינה אוכל, עושה שיעורי בית, בין לבין שותה ואז רואה טלוויזיה או עושה משהו באנטרנט ואז מחכה שאמא שלי תחזור . אין לי חברה קרובה שאליה אני יכולה ללכת או לדבר ולכן יש לי רק כמה אנשי קשר בגלקסי : אמא, אבא, סבא וסבתא וכמה דודים ודודות ובני דודים . לא איזה חברים מבית הספר או משהו . מדי פעם אמא שלי הייתה שואלת אותי שאלות כמו " נו את מזמינה מישהי לבית ? " " את לא משועממת ? " "אולי בסוף שבוע תלכי לסרט עם חברות ? אני אממן לך את הכרטיס, את הפוקפורן ואפילו את השתייה " . ותמיד הייתי מסרבת . לא נראה לי שאמא שלי כשהיא ילדה אותי רצתה שתהיה לה בת כזאת, תמיד כשאני עונה לה שלילי היא שותקת ומשפילה את מבטה, אני חושבת שהיא מרגישה שהיא לא הצליחה לעשות את חובתה כאם ולכן היא מתנהגת ככה – אבל זוהי בסך הכל אמא שלי, שאוהבת אותי ומוכנה לעשות הרבה בשבילי, ואם לדייק – היא מוכנה לעשות הכל . מה שעודד אותי במצב הזה זה דיימון . משום מה צץ מישהו שהוא נחמד אליי ואפילו נישק אותי, ושוב עולה המחשבה שאולי מישהו הכריח אותו לעשות את זה, וזה מה שהכי רציתי לדעת – למה הוא עשה את זה ? למה הוא נישק אותי ?

********************************