פנימיה לגיבורי על- הקדמה( חשוב מאוד לקרוא!)

הקדמה-הכפר הקטן

התרגשות גדולה שררה בכפר הקטן ציקצוקיה, כמו גל שמזנק אל החוף בעצומתו החזקה ביותר."מישהו הולך לעזוב,לעזוב את הכפר!" צעקתי בלהט כשפרצתי לביתן המשחקים שהקמנו לפני שבוע .חברי- שירה,איתן וספיר כבר חיכו לי שם,ולמשמע הבשורה קפצו ממקומותיהם והחלו לקפץ מסביב לחדר .בתור תושבים של עיר רגילה אתם בטח שואלים: "לעזוב את הכפר?על זה כל המהומה? אני יוצא לפחות פעם בחודש מחוץ לעיר. ולא תמיד אני מתרגש".אבל אתם חייבים להבין- הכפר הזה, הוא כפר מיוחד ולא במובן הטוב.
לכפר ציקצוקיה נשלחות משפחות שאין אהבה בביתם, שאף פעם לא זכו לחיבוק מלטף או נשיקה חמה ורכה, שאף פעם לא שמעו את המשפט:" אני אוהב אותך".
עוד סיבה להתרגשות הגדולה היא: מצבו של הכפר- המשטר שבכפר נוקשה מאוד ומחמיר מאוד עם התושבים: השטח שהוקצה לכפר היה קטן מאוד ולצערי הרב היו הרבה משפחות ששכנו בכפר הזה. לכל משפחה הוקם צריף קטן עשוי קש . הארוחה היחידה שהוגשה לאנשים הייתה ארוחת צהריים, שכללה קערה קטנטנה של מרק תפל ומלוח מאוד, שהוגשה פעם בשלושה ימים. ראש הכפר היה נוהג לומר:"אין מספיק תקציב לבזבז על ארוחות גורמה".חבל שהוא אמר זאת, מפני שהתקציב הספיק- לבניית ארמון מפואר והחזקתו , משרתים לרוב, בגדי מותגים, רכוש עצום לעצמו ובנוסף ארוחות גורמה מאין כמוהן. בקיצור אנשי ציקצוקיה חיו בעוני רב, לכן אם ילד יעזוב את הכפר( אפשרות העזיבה ניתנת רק לילדים ) הוא ירגיש מאושר, ולבני משפחתו יהיה שקט ושלווה.