פנימייה לאומנויות- פרק 24- האביר על הסוס הלבן

אני לא נבחנתי. הייתי יודעת אם הייתי נבחנת, ואני בטוחה שלא נבחנתי. "אממ עזרא, יש כאן טעות" אמרתי לעזרא כשהוא נכנס לכיתה. "טעות במה?" הוא שאל. "ברשימת סולואים" אמרתי והצבעתי על השם שלי. "לא ככה קוראים לך?" הוא שאל. "זה לא קשור, אני בכלל לא נבחנתי" אמרתי לו. "טכנית, את לא נרשמת לאודישנים, אבל כן קיבלתי את הדיסק" הוא אמר והתיישב. הוא אמר דיסק? "דיסק? איזה דיסק?" שאלתי אותו. "הדיסק שאת שרה בו, זה היה ממש מדהים, ואני לא מחמיא הרבה" הוא אמר בחיוך. "זהו שאני לא שלחתי לך שום דיסק" אמרתי לו. הוא הסתכל עליי מבולבל. "מה זאת אומרת?" הוא שאל. "אני לא רציתי להתקבל לזה" אמרתי. "אני בטוחה שלא שלחתי לך שום דיסק" אמרתי לו. "חכי רגע" הוא אמר והוציא קופסת דיסק מהתיק שלו והושיט אותה אליי. "אלינור בלום, creep". מה זה? מאיפה הוא קיבל את זה? מתי שרתי את השיר הזה?
הרגשתי יד מושכת אותי לכיסא. עזרא כבר שכח את השיחה שלנו. "היי" יותם אמר וסובב אותי אליו. "יותם, אין לי זמן עכשיו אני חייבת לדבר עם עזרא" אמרתי והתקדמתי אליו. "אני הבאתי לו את הדיסק" הוא אמר. הסתובבתי אליו. "מה?" שאלתי. "אני הבאתי לו את הדיסק עם קריפ" הוא אמר. "אתה" מלמלתי. "אני יכולה להבין למה?" שאלתי אותו בעצבנות. "כי יש לך את הקול הכי יפה ששמעתי" הוא אמר בקול ממיס. "וזה אומר שאתה יכול להביא לאנשים עותקים שלי שרה כי בא לך? אה סליחה, כי זה 'הקול הכי יפה ששמעת?'" שאלתי אותו. "מה רע בזה?" הוא שאל בחצי חיוך. הסתכלתי עליו בתדהמה. "אתה יודע מה? תעשה מה שבא לך, תשמיע את השירים שלי לכל העולם, לא אכפת לי" זרקתי את הדיסק על הרצפה. הוא סימן לעזרא שהוא לוקח אותי שנייה ויצאנו החוצה. "מה אתה חושב שאתה עושה?" התעצבנתי עליו. "מנסה להבין מה הבעיה בזה שקיבלת סולו" הוא אמר. "אתה באמת לא מבין?" שאלתי אותו. "לא" הוא אמר. "אתה נתת לו משהו אישי שלי, אתה נתת אותו למרות שלא רציתי, ועכשיו אני אהיה חייבת להיות בסולו הזה כשיש לי פחד כשהרבה אנשים צופים בי שרה, ואני בטחתי בך והשמעתי לך אותו" אמרתי לו. "אתה יודע מה, אני המטומטמת פה, איך אפשר לסמוך על בן אדם כמוך" אמרתי. "בן אדם כמוני?" הוא שאל. "די, אני באמת לא רוצה לנהל שיחה כזאת, עכשיו מוקדם בבוקר, תעזוב אותי" אמרתי והוא החזיק לי את היד. למה לי אין שרירים כאלה. "אני מנסה בכל כך הרבה דרכים להתקרב אלייך, מה את באמת חושבת שאני יוצא לריצות בוקר?" הוא אמר. אומייגאד זה לא קורה. "כל כך הרבה בנות היו רוצות להתחלף איתך, ואת לא מסתכלת לכיוון שלי" הוא אמר. "אני ממש ממש רוצה לנשק אותך עכשיו" הוא אמר והתקרב אליי. נתתי לו סטירה מהלחץ. "זה שכל הבנות מלקקות לך את התחת זה לא אומר שגם אני צריכה, אני לא מאמינה עליך" אמרתי, נכנסתי לכיתה והתיישבתי בצד. התיישבתי הכי רחוק שאפשר מכולם, וממנו. "טוב חברים, כל אחד צריך לשיר לנו פה שיר על איך שהוא מרגיש" עזרא אמר. "מי יתחיל?" עזרא הסתכל על הכיתה הלא משתפת פעולה שלי. "אני!" נטלי אמרה. "טוב, אני אשיר את who says that youre not perfect של סלינוש גומז". מפתיע. היא סיימה לשיר, כולם מחאו לה כפיים, וככה זה המשיך והמשיך. "יותם, בוא תראה לכולם מה זה מופע" עזרא אמר לו. לא טרחתי להסתכל לכיוון שלו. "אני אשיר שיר של דיוויד ארצ'ולטה, crush" הוא אמר. הסמקתי, והסתכלתי אליו, ראיתי שהוא מסתכל גם עליי וחזרתי לבהות בקיר. יש לו קול ממיס. "בהצלחה עם הקראש שלך" עזרא אמר. הסתכלתי לכיוון הכיתה. הבנות נמסו. "ואחרונה חביבה" שמעתי את עזרא אומר. שיט. "אלינור, קדימה" הוא אמר והושיט לי יד. "אין לי רעיון" אמרתי לו. "אני בטוח שיש לך שיר על המצב שלך כרגע" הוא אמר, חייך והסתכל על יותם. חשבתי על שיר. שיר שחברה שלי השמיעה לי כשאני וחבר שלי נפרדנו. "טוב" אמרתי והסתכל על עזרא והתיישבתי בכיסא הגבוה. "אני אשיר את white horse של טיילור סוויפט" אמרתי ושרתי. זה השיר הכי קרוב למה שאני מרגישה. הוא חושב את עצמו אביר. מאוחר מדי.
סיימתי את השיר, מחאו לי כפיים, וחזרתי למקום שלי. ככה עבר היום. התחמקויות מהאנשים, לא דיברתי עם אף אחד כל היום, חוץ מהחברות שלי מהבית. לא מפה. לא יודעת למה, פשוט לא היה לי כוח. "אלינור" שמעתי קול מאחוריי, כשהלכתי לביתן שלי. המשכתי ללכת. "אלינור נו!" שמעתי את הקול שוב. יותם. "אלינור" הוא תפס לי את היד. "וואו את מהירה" הוא אמר, מתנשף. "אם היית עושה ריצות בוקר כל יום היית גם מהיר, חבל שאתה רץ רק כשאתה מנסה להמיס בחורה" אמרתי לו בעצבנות. "לא סתם בחורה" הוא אמר. "את לא סתם בחורה, את לא מבינה את זה?" הוא אמר שוב. קפאתי במקום. הראש אמר לי לרוץ. אבל הלב לא נתן לי. "אני בחיים לא התאהבתי" הוא מלמל, תפס את הפנים שלי ונישק אותי.