פנימייה לאומנויות- פרק 37- לשחק את המשחק שלו

-ראיתי שיש אנשים שלוקחים את הסיפור ורושמים שהוא שלהם, פעם הבאה שאני אראה את הבן אדם הזה עושה את זה אני אפסיק לרשום את הסיפור ואדווח עליו-

ועכשיו לפרק (: –

מנקודת המבט של שירה-
"אני באה" היא אמרה לי במהירות. "היי אופיר" אמרתי לאופיר בחיוך, מזמן לא ראיתי אותו. "היי" הוא אמר בחצי חיוך. אלינור משכה אותי החוצה. "היום בשבע את במועדון, אוקיי?" אמרתי לה במהירות. "אוקיי" היא אמרה והנהנה. "עכשיו למה?" היא שאלה. חייכתי. "אח של נעמה, עומר, רוצה לנסות לעשות משהו נגד האיש המטורף הזה, והוא אמר לי לקרוא לכל מי שיודע למועדון בשבע" אמרתי. היא הסתכלה עליי במבט לא ברור. "מי זה העומר הזה? מאיפה הוא צץ פתאום?" היא שאלה. "הוא כנראה ידע על ההודעות שנעמה מקבלת, והוא לא מוכן לזה" אמרתי לה, נזכרתי בפנים היפיפיות שלו. "מה זה המבט הזה?" היא שאלה אותי בחיוך מתלהב. "מבט שאומר לך לבוא בשבע למועדון" אמרתי לה, מנסה לשנות נושא. "יש לי רק שאלה אחת" היא אמרה במבט שובב. חיכיתי שהיא תשאל. "הוא חתיך נכון?" היא שאלה. צחקתי. היא התחילה לצחוק את הצחוק המתגלגל שלה. "את לא עם תומר שירה?" היא שאלה כשהפסיקה לצחוק. "אני איתו, זה שהוא חתיך זה לא אומר שאני רוצה אותו" אמרתי לה. "אם כבר חתיכים" היא אמרה ומשכה אותי לאחד הספסלים. "אני חייבת לספר לך משהו" היא אמרה והתיישבה. "מה?" שאלתי אותה. "מה היית אומרת אם שון היה אומר לך שהוא מרגיש כלפייך משהו?" היא שאלה אותי והסתכלה עליי בפנים מודאגות. חייכתי. "אממ, אם לא היה לי חבר הייתי קופצת עליו" אמרתי בלי לחשוב בכלל, ואז קלטתי מה היא אומרת. "שון אמר לך שהוא מרג.." לחשתי בהתלהבות והיא קטעה אותי. "שקט!" היא לחשה בעצבנות. "אומייגאד" פלטתי. "סליחה, אני אהיה בשקט" אמרתי בחצי חיוך, ואז הבנתי עוד משהו. "את ישנה אצלו?!" שאלתי אותה בקול רם, מדי.

מנקודת המבט של אלינור-
"אצל מי היא ישנה?" שמעתי את הקול של יותם מאחורינו. אני אהרוג את השירה הזאת. "סליחה" שירה אמרה לי בשקט. הסתובבתי וראיתי את יותם עומד, מבולבל. אני לא יכולה להגיד לו על שון, אני לא יכולה. " אני ישנה אצל עידו בדירה ביום שישי הקרוב" תירצתי את התירוץ הראשון שחשבתי עליו. "אח שלך?" יותם שאל. הנהנתי. "יותם, היום במועדון בשבע" שירה אמרה לו במהירות, מנסה להחליף נושא. "למה?" הוא שאל. היא הסבירה לו שוב את הסיפור. המבט שלה כשהיא אומרת את השם עומר.. יש לי הרגשה לא טובה לגבי העומר הזה, לא יודעת למה.
השעה שבע הגיעה. הייתי בחדר של שון כל היום, והוא לא היה שם. כשעמדתי לצאת הוא נכנס. "היי" אמרתי לו. "היי" הוא אמר ולא הסתכל עליי. "ככה זה יהיה כל הזמן?" שאלתי אותו. "אתה המורה שלי למתמטיקה אתה יודע, אתה לא יכול להתעלם ממני" אמרתי לו בחצי חיוך. הוא התעלם. "אני ממש אוהבת אותך, אבל בתור חבר טוב, זה לא חוקי שון" אמרתי לו, מנסה להזכיר לו שאני בת 17 בלבד. "אוקיי, אני בסדר" הוא אמר וניסה לחייך חיוך מאולץ. "תודה לאל" מלמלתי לעצמי וחיבקתי אותו. "בתור חברים כן?" התנתקתי ממנו וחייכתי. "חברים" הוא אמר בחיוך. הלכתי משם במהירות, השעה הייתה כבר שבע וחמישה, נכנסתי במהירות למועדון והתיישבתי ליד יותם.

מנקודת המבט של נעמה-
"פספסתי משהו?" אלינור שאלה אחרי שיותם נישק אותה. "לא" עניתי במהירות. "פספסת כאן" יותם. מלמל ונישק אותה שוב. היא חייכה. גם אני רוצה חבר כזה. אסור לי לקנא בה, היא ואני באותו מצב עכשיו. עומר הגיע, ראיתי ששירה מסתכלת עליו, אבל הוא הסתכל על אלינור. אוקיי, היא יפה, אבל שירה יפה בדיוק כמוה, ואפילו יותר. אני לא מאמינה שהסכמתי לבוא לדבר הזה. זה מסוכן. איך הם הצליחו לשכנע אותי בכלל? "כולכם מבינים שאנחנו חייבים לעשות משהו, כן?" עומר שאל. כולם הנהנו, חוץ ממני. "נעמה.." הוא נאנח. "אני עדיין חושבת שזה מסוכן מדי!" אמרתי בעצבנות. "נעמה, מסוכן להמשיך עם זה" אלינור אמרה לי. "נכון" עומר הסכים איתה. אוח, מה שאהבה עושה לאנשים. "אז מה אתה חושב לעשות אחי?" יותם שאל את עומר. "חשבתי שאם נחשוב ביחד נמצא משהו" עומר ענה לו. "אני עדיין חושבת ש.." "הבנו מה את חושבת" יותם קטע אותי. "אבל עדיף לא להקשיב לך ולעזור לך לא למות מאשר לתת לך למות ולהקשיב לך, נכון?" יותם המשיך והסתכל עליי עם העיניים המושלמות שלו. הנהנתי והסמקתי. מזל שהיה חושך. "אני חושבת שצריך לשחק איתו" שירה אמרה. כולם הסתכלו עליה. "צריך לבלבל אותו לגמרי, עד שהוא לא יוכל יותר, ויחשוף את עצמו, בטעות" היא אמרה בחיוך מרוצה. "ואיך אנחנו אמורים לעשות את זה?" עומר שאל אותה.