פרפר כלוא (פרק 2)

הסתכלתי עליה בפחד , ידעתי אולי יותר מדי טוב שאני עלולה למצוא את עצמי מאושפזת מחר.
אבל בין כל הפחד והרעד שהרגשתי ברגע זה חשבתי לעצמי שאולי זאת דרכו של העולם לצדק למרות שהוא על חשבוני.
"תנקי את זה!!!" היא צרחה עליי ועלתה במדרגות ידעתי שזהו אינו סוף העיניין היא תחזור , אולי עם צעקות נוספות ואולי עם חגורה בידה בליבי קיוויתי שזאת תהיה האפשרות הראשונה .
את הצעקות אני אוכל לסבול אבל לא נראה לי שאת החגורה אני אעבור בשלום .
ניקיתי במהירות את הסלון את כל מה שנשפך כרגיל עד שהכל ניצנץ הכנתי כוס תה חדשה ושמתי אותה בזהירות על שולחן אולי זה ירגיע מעט את הרוחות בינינו.
אימי נכנסה בחזרה לסלון ממנה נדף ריח ורדים נחשתי שהתקלחה בזמן שניקיתי את החדר , החולצה שעליה שפכתי את התה הייתה בידיה היא זרקה אליי אותה והתקרבה אליי.

בבוקר התעוררתי במיטתי לא יכולתי להזיז שריר ואם הזזתי הייתי נאנקת מכאבים אשר פילחו את כל גופי .
האירועים מאתמול בערב היו מעוממים ולא זכורים לי הייטב , נזכרתי כיצד התחיל לסטור לי , להרביץ לי בכל צורה ודרך אפשרית ולאחר שנפלתי ללריצפה ללא יכולת לזוז התחילה לבעוט בי בבטני בראשי וברגלי.
בין כל המכות האלו שמעתי אותה צורחת עליי את אותם הדברים הרגילים שצרחה .
כפויית טובה , ילדת השטן ( טוב אם היא נחשבת לשטן ..)
ועוד כמה צרחות שעדיף שלא תשמעו.
עצמתי את עיני וניסיתי לא לזוז כעבור זמן מה גיליתי כי אפילו הנשימה הכי קטנה ומהוססת מכאיבה לי .
נראה שעברו שעות אך עברו רק כמה דקות ומישהו ניכנס לחדרי , פתחתי את עיני בזהירות , זאת לא הייתה אימי זה היה גבר אשר נראה בשנות השלושים המאוחרות לחיו .
האמת שזה לא היה מפתיע כל פעם שמיקרה כזה היה קורה אימי הייתה מזמינה רופא אחר כל פעם ונותנת תירוץ אחר .
בדרך כלל זה נפילה או אי זהירות אם סכין כאשר היא "בעבודה " מעניין מה היא המציאה הפעם .
"אז אני מבין שהחלקנו רצינות אני צודק?" החלקה? זה התירוץ הכי ישן בספר אבל אני לא העזתי להפר את פי אימי בעדינות הנהנתי בראשי ונאנקתי פעם נוספת .
הוא התחיל לבדוק אותי לאחר שנתן לי משכח כאבים , למרות המשכח נאנקתי אם כל תזוזה קטנה שגופי ביצע.
הוא חבש את פצעי לאחר ששם עליהם ועל החבורות משחה מיוחדת הוא הביא לי את האישורים הרגילים , לבית הספר ולקניית משכח כאבים נוסף למקרה שאצטרך , למרות שהוא אמר שזה מאוד לא מומלץ לקחת משכחי כאבים למישהי בגילי .
לאחר שהייתי חבושה והרופא הלך השפעת משכחי הכאבים התפוגגה וחזרתי להרגיש כאב על כל תנועה קטנה שביצעתי .
כשהייתי בטוחה שאני לבד התחלתי לבכות ולהתבוסס ברחמים עצמאיים למרות שידעתי שהם לא יעזרו לי להתגבר על הכאב הפנימי שהרגשתי הכאב הזה היה יותר חזק מכל כאב חיצוני שאי פעם הרגשתי .
ברגעים כאלו שנראה היה לי שכל העולם התהפך עליי בגלל אימי ברגעים כאלו הצטערתי שנולדתי לאמא כזאת למציאות כזאת למה זה מגיע לי ? מה כבר עשיתי לעולם הזה שהוא מתאכזר בי כך ?
בכיתי ובכיתי עד שנרדמתי וכשהתעוררתי שמעתי את קולות הטלוויזיה ותיארתי לעצמי שאימי חזרה הבייתה
בטני החלה לקרקר ושמתי לב לקערת דגנים רחבה על השידה שנראת כאילו היא תתמוטט עוד דקה.
שיערתי שאימי שמה לב שלא אכלתי כלום כל היום ובגלל שהחוק מחייב להאכיל את ילדיך אני חושבת שהיא לא רצתה לעשות עבודות שירות אז היא הביאה לי אוכל כאין ברירה.
בזהירות רבה הזזתי את אצבעות הידיים שלי וניסיתי להתיישב בזהירות לאחר שהתיישבתי (בכאב גדול) הושטתי את ידי ואכלתי את הקונרפלקס כמעט בבליעה מהירה מדי.
נשכבתי בחזרה הסתכלתי מחוץ לחלון נראה כי השעה הייתה שעת צהריים מאוחרת , שמתי לב למחברת שלא הייתה שייכת לי , פתחתי אותה וראיתי עמוד מסומן.
בקצה התחתון של הדף היה כתוב 'שיעורי הבית של היום' חיוך גדול התפשט על פניי אז אולי למישהו כן אכפת ממני ידיעת הדבר הפשוט הזה גרמה לי לשמחה גדולה למרות למרות שלא באמת ידעתי למה .
הפכתי את המחברת לראות אם יש מדבקה בשביל לדעת מי הביא לי את המחברת.
לא הייתה מדבקה ולא היה שם , נאנחתי בתיסכול ברגע שאני אחזור ללימודים אשאל של מי המחברת ועד אז אני אתן לסקרנות לאכול אותי .
לפתע התחילה אצלי התחושה הזאת התחושה שמישהו מסתכל עליי התריסים היו חצי סגורים והצלחתי לראות את פניו.
החיוך הנעים שהכרתי יותר מדי טוב היה מופנה אליי וכמו תמיד הרגשתי חמימות נעימה בכל הגוף.
לעומת הפעמים הקודים שזה קרה הפעם הוא דיבר אליי ואני בקושי הצלחתי לבלוע את הפרוצוף המופתע שבטח היה עולה על פניי.
"המחברת שלי היו שיעורים, תעתיקי אותם ותחזירי לי אחר כך , איך את מרגישה דרך אגב ?"
הייתי כל כך מופתעת ולא היה לי מושג איךהצלחתי לענות לו בלי לגמגם.
"אממממ… תודה על המחברת , אני מרגישה יותר טוב תודה שאתה … שואל".
הוא חייך את אחד החיוכים הכי יפים שראיתי.
"מאריס, נכון ? ככה קוראים לך?"
"כן…. ולך ?"
"בן".
טוב זה לא היה אחד השמות הכי מקוריים ששמעתי אבל היה נחמד להכיר אותו.
מעניין למה הוא מדבר איתי .. תמיד הייתי הכי דחויה בכיתה וילדים נימנעו מלדבר איתי , אבל הוא דיבר איתי בבטיחון ובלי בושה הייתה לי הרגשה שזו התחלה של משהו …. משהו שלא ריציתי שיתחיל.