פרק ב' לסיפור שהתחלתי לכתוב

פרק ב'-דברים חדשים מתגלים

כעבור כמה שבועות:
איימי שלי הולכת ומבריאה.הכלייה שהושתלה בתוכה מתפקדת פחות או יותר בסדר.בנוגע לתשלום,טוב,נעזרתי בהוריי,למרות שאמי הזהירה אותי שעליי להיזהר ובמיוחד עם חברות מהסוג הזה, "את עוד יכולה למצוא את עצמך מעורבת בפרשייה בלתי נעימה." היא אמרה לי,חבל שלא הקשבתי לה אז.
אבל,למרות שהחיים נראו פחות או יותר מאושרים ואיימי הרגישה הרבה יותר טוב,מה שראיתי בקלסר ההוא,באותו יום של הפגישה המשיך להטריד את מוחי.לא היה לי מושג במה מדובר,אך אני והסקרנות שלי,הייתי חייבת לברר.מובן שברגע שמר מיוזל-חצטוב נכנס לחדרו התיישבתי על כיסאי והעמדתי פנים שלא קרה שום דבר,הוא לא חשד.חשבתי על זה במשך כל אותו יום ובמשך היום שלמחרת.רמוס הבחין שאני מודאגת ושאל אותי מה קרה,אך לא ספרתי לו.הייתה לי הרגשה שעדיף לשמור את זה לעצמי,בינתיים.וככה הימים חלפו ונהפכו לשבועות והשאלה הזו המשיכה להטריד את מוחי.עד שנזכרתי בידיד טוב שלי,גאורג,שהוא הומוסקסואל מוצהר,מורה מחליף למחשבים בבית הספר האזורי ובזמנו הפנוי האקר.הוא בוודאי יוכל לעזור,אני חושבת לעצמי,למרות שמה עמדתי לבקש ממנו לעשות אינו דבר נעים במיוחד וגם לא חוקי-לפרוץ לאימייל של מנהל החברה ולגלות מה מקור העניין של המשלוחים מסין,ולמה זה קשור.
תכננתי להיפגש איתו,אך כל הזמן היה משהו אצלי או אצלו שדחה את הפגישה.בסופו של דבר, החלטנו להיפגש ביום ראשון אחד,באיזו מסעדה.
וככה הלכתי,עם גאורג יכולתי להתנהג בטבעיות מוחלטת ואפילו לא להתאפר.איתו פשוט יכולתי להיות אני,וזה שהוא הומוסקסואל רק עזר לעניין.כי הוא יכול לייעץ לי ולהבין את בעיותיי בצורה ממש טובה,כמעט כמו חברה הכי טובה,כמעט.
אז,נכנסתי למסעדה שקבענו להיפגש בה בשעות הצהריים,מסעדה עם נוף לנהר וחיכיתי לו.הדבר המעצבן ביותר שהיה בגאורג זה שהוא תמיד איחר,לא משנה מה.בסופו של דבר,לאחר כחצי שעה הוא הגיע ואני הייתי כבר פקעת עצבים מהלכת.אך,הוא תמיד ידע להרגיע אותי.
"שלום לגברת," הוא אומר לי וצוחק, "האם אני מכיר אותך מאיפשהו,נפגשנו כבר בעבר?ואם כן,איך זה יכול להיות שאיני זוכר עלמת חן חמודה כמוך."
בפעם אחרת זה היה יכול לשעשע אותי,אבל עכשיו הזמן דוחק ואני לחוצה, "גאורג,מספיק עם המשחקים.אני צריכה לדבר איתך על משהו שגיליתי." אני אומרת לו.
"פרדון,מדמואזל," הוא עונה לי, "אז במה העניין?"
אני מספרת לו את כל הסיפור מהתחלה,מהרגע שקבעתי פגישה עם מנהל החברה להשתלת איברים ועד לרגע שבו קראתי את מה שכתוב בקלסר.גאורג יושב בשקט ומדי פעם מעיר הערות.
"אז מה את בעצם רוצה?" הוא שואל אותי ומשלב את ידיו, "אני לא מבין איך כל הסיפור הזה קשור אליי."
"אני בעצם רוצה לבקש ממך טובה," אני אומרת לו, "אתה איש מחשבים טוב ושולט בתכנות. תהיתי אם תוכל לפרוץ לאימייל של מנהל החברה,אני בטוחה שיש לו שם המון מסמכים שיסבירו את זה."
הוא פשוט מגחך בפניי, "למה את חושבת שכל המידע שלו נמצא באמייל?אני מניח שאם באמת יש לו מידע מסווג,הוא בוודאי ישמור אותו במחשב שלו.ובשביל זה צריך סוס טרויאני."
"גאורג,בבקשה," אני מתחננת בפניו, "אתה ממש טוב במחשבים."
"ומדוע את צריכה את המידע הזה,מדמואזל?" הוא שואל אותי בליצניות האופיינית לו.
"לא הסברתי לך?אני סקרנית," אני משיבה לו, "אני רוצה לדעת מה העניין עם המשלוחים מסין."
"רק בגלל סקרנות,אי אפשר סתם לפרוץ למחשב שלו.אם הוא היה עובר על החוק,הייתי שמח לעזור לך לחשוף את זה.אבל אם זה רק בגלל סקרנות,אני לא יכול סתם להסתכן," הוא אומר לי, "מצטער."
"ואם אני…" אני אומרת,משתהה, "ואם אני אמליץ בפני מישהו שאני מכירה שיעסיק אותך,הרי אני יודעת שאתה מובטל ועובד בעבודה שאתה שונא."
"כן,ממש," הוא מלגלג, "חיפשתי עבודה בכל מקום.נאדה,אין עבודה."
"ואם אני אגיד לך שהמישהו שאני מכירה הוא המנהל של חברת מחשבים," אני אומרת לו,ומדגישה כל מילה, "אני בטוחה שהוא יסכים להעסיק אותך." למען האמת,אותו מישהו שאני מכירה מנהל של חברת מחשבים,אבל מאוד קטנה.אבל מצד שני,היא מאוד איכותית וכבר כותבים עליה בעיתונים, באחד העמודים האחרונים.אבל אני בטוחה שגאורג ישמח,בוודאי נמאס לו כבר לעבוד כמורה מחליף למחשבים בבית הספר,הוא תמיד מספר לי כמה שהוא שונא את זה,שהילדים אפילו לא טורחים להקשיב לו אפילו במעט.
"ברצינות?" הוא שואל אותי, "את סתם משקרת,אני יודע."
"אני לא משקרת," אני עונה לו, "ככה אתה חושב שאני,מניפולטיבית ושקרנית.תרשה לי להפתיע אותך,גיאורג,אבל אני לא כזו."
"ואיך אוכל לדעת שבאמת תמליצי עלי?" הוא שואל אותי בחשדנות.
"אני אדם שעומד במילה שלו.אתה כבר מכיר אותי,לא?" אני אומרת לו,חדות, "אבל,ברצינות,אני באמת רוצה לגלות מה מקור העניין."
"את יודעת מה," הוא אומר וחושב לעצמו, "בסדר,אני מוכן לעזור לך.אבל בתנאי אחד,אם משהו יסתבך,אני לא קשור לעניין."
"בסדר,מה כבר יכול להסתבך?" אני מתבדחת, "זה לא שאנחנו מסתבכים פה באיזה עניין פלילי."
"זה מה שאת אומרת עכשיו," הוא אומר וקם מן הכיסא, "ניפגש בעוד כשבוע,בבית שלי.או רובאר,מון אמור."
וככה שנינו נפרדים האחד מן השנייה,הולכים כל אחד לכיוונים מנוגדים.אני לבית אימי ומשם אאסוף את איימי והוא כנראה לעבודתו השנואה או לביתו.
כעבור שבוע,אני נפגשת איתו בביתו.באותה שעה.רמוס נשאר להשגיח על איימי ואני אמרתי לו שאני נוסעת לפגישה חשובה.לא רציתי להגיד לו את האמת,כי הוא בוודאי יחשוב שאני פרנואידית לגבי מה שראיתי,אבל אני חייבת לגלות מה זה.אף פעם לא הרגשתי סקרנות כזו לגלות משהו.
"בונז'ור,קומו סבה,מדמואזל?" הוא שואל אותי ברגע שאני מגיעה לביתו.הוא מטגן לשנינו חביתה ומכין סלט.
"סבה ביין," אני אומרת לו,ממעט הצרפתית שאני יודעת, "אז,מה גילית?"
"מון שרי," הוא אומר לי, "רק נפגשנו וכבר את רוצה לדעת מה גיליתי,קצת חוצפני מצדך.מה אם מה נשמע,מה שלומך גיאורג,איך עבר עליך השבוע?"
"מצטערת,גיאורג," אני עונה לו, "אתה מכיר אותי,אתה יודע שכשאני מתבייתת על משהו-אני לא עוזבת אותו."
"קונו*," הוא אומר לי בצרפתית, "בכל מקרה,אם את כבר רוצה לדעת,אז כן,מצאתי משהו."
אני לא יכולה להירגע וקופצת בצעקות שמחה ואושר.גיאורג פשוט מביט בי ומגחך.
"תרגעי,בבקשה," הוא אומר לי בנימה משועשעת, "אם את תחת השפעת סמים,אני חושב שזכותי לדעת מזה."
"לא,אתה יכול להירגע," אני עונה לו, "אז,אפשר לראות את זה כבר?"
"קודם כל," הוא אומר לי בשעשוע, "תשתי קפה,מון שרי?"
"בסדר." אני עונה לו בחוסר ואנים ואנחנו נכנסים למטבח.מטבחו של גיאורג קטן,אך,מעוצב בטעם טוב.אני אוהבת את הריח שממלא את חלל האוויר כשגיאורג מכין לשנינו קפה.
בסופו של דבר,לאחר שתיית הקפה והקורסונים עימו(גיאורג והמאכלים הצרפתיים שלו),פנינו לכיוון חדר המחשב.בכל פעם שנכנסתי לחדר המחשב,נתמלאתי תדהמה כל פעם מחדש.במרכז החדר עמד מחשב ענקי,עם חוטים והכל.הוא התנשא מעל ונראה כעצם שלא מהעולם הזה.
"מה את אומרת על המחשב היפהפה שלי?" שאל אותי גיאורג בחיוך.
"מרשים,כרגיל." אני משיבה לו ומגחכת.אותה שאלה כל הזמן.
גיאורג מדליק את המחשב ואז נכנס לאחד הקבצים שלו, "אל תסתכלי." הוא אומר לי כשהוא מקליד את הססימה.
"תירגע," אני אומרת לו בלגלוג, "זה לא שאני אפרוץ לך עכשיו למחשב."
"לעולם אין לדעת.." הוא עונה לי וצוחק.אני אוהבת כשהוא צוחק,מכיוון שצחוקו מתגלגל,וכשהוא צוחק אז גם אני צוחקת.
"טוב," הוא אומר לי בנימה רצינית ואני מניחה שסוף כל-סוף הגענו לעניין, "אז,החדרתי תוכנת סוס טרויאני למחשב שלו.את שואלת איך,אז תקשיבי,ביררתי את כתובת האימייל שלו ושלחתי לו קישור לאתר שכביכול הוא אתר נסיעות.האתר למעשה הוא אתר פיקטיבי שאני תכנתתי והכנסתי לתוכו את התוכנה.המנהל הזה,מיוזל-חצטוב או איך שלא קוראים לו,התגלה כטיפשות בהתגלמותה.הוא אפילו לא חשד במאום שנכנסה לו תוכנה למחשב ולא הטריד את עצמו בכך.בעוד אני,נכנסתי לו למחשב וחיטטתי קצת במסמכים.בגדול,לא הסתכלתי כי חיכיתי שנראה את זה ביחד.
מון שרי,הדבקת אותי בהתלהבות שלך.אבל,ממה שראיתי נראה שמדובר בעניין סודי ביותר ללא דיחוי.
העברתי את כל המסמכים שהיו בקבצים שלו למחשב שלי,גם כן מאוד פשוט," בזמן שהוא אומר את זה הוא מגלגל עיניים לעברי ואני נאנחת,הוא יכול להיות כל-כך גאוותן לפעמים. "אז ריכזתי את כל המסמכים במחשב שלי ואני חושב שמצאתי בדיוק את הקובץ המתאים,הוא עוסק בדיוק במה שחיפשת,המשלוחים מסין."
"אז למה אתה מחכה בדיוק?" אני שואלת אותו ומחבקת אותו בחוזקה.
גיאורג פותח את הקובץ ותוך כדי כדי משמיע צלילים מלחצים למדי,מה שרק מוסיף למתח שלי.אני גוזלת מידיו של גיאורג את העכבר,למרות זעקותיו ומדפדפת בקובץ.
ברגע שאני מבינה בדיוק במה מדובר,ברגע שהדבר מחלחל מבעד לתודעתי.אני פשוט לא יכולה להתיק את עיניי מהמסך,מעוצמת הכאב והזעזוע.

*קונו-ידוע(צרפתית).