פרק כ"א "ג ע ג ו ע"

ורד סיירה בדירתה הקטנטנה וחוץ מאשר להתפעל על הנקיון שהבהיק בכל פינה, על כל הרהיטים שהיו בתוכה, הרהיטים שזקוקים לחיי יום יום ועל האור שחדר דרך התריסים המוגפים כל אלה גרמו לה לשמחה אדירה כי גילי תתגורר בדירה יפהפייה שכזו.

כמובן לא שוכחת ולו לשנייה על רוני: "הקצין והג'ינטלמן" כפי שכינתה אותו רונה המזכירה האישית של שר הבטחון, האשה שכל כך הנעימה לורד את המשך חייה. "תודה רונה".

השעה הייתה כבר 06.00 וורד התיישבה על כסא ליד מיטתה של גילי ונרדמה, ממש נרדמה. לפתע חשה שמישהו מלטף אותה, לטיפה עם הרבה אהבה לטיפה בידה הענוגה של התינוקת שלה: "מאמי, מאמי, מאמי, צהלה הקטנה" ואוו גילי שלי קרנו פניה של ורד בקר טוב יפה שלי, היא הקימה את גילי ממיטתה ואימצה אותה עמוק בין זרועותיה.

"מאמי רוצה נדנדה המשיכה הילדה," "טוב גילי שלי עוד מעט מאמי תיקח אותך לנדנדה, אך קודם כל בואי נצחצח שיניים ביחד ונשטף פנים ואחר כך נרד לקנות לגילי חלב".

הילדה שמחה מאד וחיכתה בקוצר רוח לשתות את כוס החלב שלה מדי בקר ולחפש היכן הנדנדות.

גילי וורד ירדו למטה ולהפתעה של ורד היה סופר-סל גדול בדיוק מול ביתה. שתיהן נכנסו פנימה וכל מה שביקשה הילדה ורד נעתרה ברצון. לאחר שהצטיידה במוצרים הבסיסיים וכמובן לא שכחה לקנות 2 חפיסות סיגריות, "בזכותם אני שורדת " עלו הביתה ושתיהן שתו בכייף ואכלו ארוחת בוקר טעימה.

אחרי שפיזרה את כל הצעצועים על הריצפה כדי שגילי תשחק ותחייך ,היא מיהרה לצלצל לרונה כדי להודות לה על "ה כ ל" וברגע ששמעה את קולה של רונה חשה שהדמעות חונקות את גרונה. לא יאומן שעוד טרם הספיקה לומר ולו מלה ידעה רונה מי המדברת ובירכה אותה מיד: "בשעה טובה ורד , תרגעי ואל תכנסי ללחצים, אחזור אלייך בעוד שעה ומקווה שנוכל לשוחח".

המשך יבוא