★Yael★
מקווה שאהבתם (:

פרק 1 – המעבר הממושך.

★Yael★ 17/03/2014 593 צפיות תגובה אחת
מקווה שאהבתם (:

פרק 1- המעבר הממושך.

״ אבא מספיק! אני לא רוצה ללכת לשם! ״ השבתי לאבי לאחר שהראה לי את הטפסים שאנו צריכים למלא לפנימייה.
״ זה לא נתון לוויכוח! ״ ענה חזרה ויצא בסערה מהבית.
רצתי אל חדרי ונעלתי אותו, נשענת על הדלת ומחליקה לאט לאט לרצפה, קוברת את פניי בתוך כפות ידיי. ממש לא יודעת מה לעשות.
לעזוב את כל החברים, כל יום לעבור ממקום למקום, אנשים חדשים בכל פעם. זה כבר יותר מידי גדול עלי כל העניין הזה.
ועכשיו שזה כבר עוד מעט שנה לאחר שאימי נפתרה, אבי שקוע רק במה יהיה איתי. אני יודעת שזה רק מדאגה, אבל הוא צריך גם לחשוב עלי בכל הסיפור הזה. הלוואי והייתי יכולה לשנות משהו.

לאחר שנרגעתי קמתי לאט לאט הולכת הלוך ושוב מצד לצד בחדר, חושבת על כל עניין הפנימייה הזאת. שמצד שני זה לא ממש פנימייה. זה יותר בסגנון קולג׳ שיכול רק לייצב אותי, להישאר באותו המקום, התחלה חדשה. טוב, אז מסתבר שזה יעשה לי רק טוב.
יצאתי מהחדר מתהלכת במסדרון הבית עד שהגעתי לאי שבמטבח ביתי, מבחינה באבי יושב וקורא עיתון.
״שינית את דעתך?״ שאל בקול קפדני ובמבט נוקב.
״ כן, ואני מסכימה לזה, אני באמת חושבת שזה יעזור לי ״ עניתי ברוגע, ומשחררת אוויר מריאותיי כשהבחנתי בפניו של אבי שהתחילו להתרכך.
״ אני שמח שעשית את הבחירה הנכונה, אני עושה את זה רק מדאגה, אני מבטיח. ״ השיב במבט אכפתי שהיה אפשר לראות את הניצוץ בעיניו מוכיח שדבריו נכונים. רק שתקתי וחייכתי. לא ממש היה לי מה להגיד, כי אכן ידעתי שהוא צודק.
הוא קם וחיבק אותי, נושק למצחי וחוזר למקומו, מוסר לכיווני את טפסי ההרשמה מורה לי עם אצבעותיו איפה צריך לכתוב את הפרטים שלי. והבחנתי שכבר מילא את פרטינו, שמה שנישאר זה את חתימתי. חתמתי ובאופן מפתיע בחיוך, מקווה שזאת תהיה הפעם האחרונה שאצטרך לעבור ממקום למקום.
״ לילה טוב אשלי, מחר אני אשלח את הטפסים וביום חמישי אסיע אותך לפקולטה. היום יום שני, לכן יש לך שלושה ימים לארוז. אני מציע שתתחילי עכשיו אם את מתכננת לקחת הרבה דברים. ״ אמר וגיחך.
ומיד לאחר מכן בקע צחוקי.
״ לילה טוב אבא, תודה על הכל ״ השבתי בחיוך והתקדמתי אל חדרי שבקצה המסדרון. נשכבתי על מיטתי לאחר שצחצחתי את שיניי, מצמידה את שתי כפות ידיי ומניחה אותן תחת ראשי. אז כנראה שהיום הזה הסתיים ברוח טובה בסופו של דבר.

קמתי יחסית מוקדם בבוקר, מתרגשת מהבשורות שקיבלתי אמש מאבי, אפילו שלא כל כך הייתי שמחה לשמוע אותן בהתחלה, החלטתי בסוף שלמטבע יש שני צדדים ושמצד אחד זה יכול להיות עוד מעבר מתוך השאר שכבר חוויתי. או שזה יכול להיות גם האחרון ששם אני אלון יום יום וכך לא תהיה לי שום בעיה להיות בבית מידי פעם. ועכשיו כשחושבים על זה, זה בהחלט רעיון מצוין.

קמתי לצחצח את שיניי ולשטוף את פניי. החלטתי שלהתחיל לארוז כבר מעכשיו יקל עליי ויגרום לי לפחות עול על כתפיי במהלך שאר הימים המעטים שנשארו לי להעביר בביתי, את השעות המעטות והדקות הרבות שנשארו לי לבלות עם אבי. כי אני בכל זאת לא התראה איתו במשך לפחות כשלושים ימים או לפחות לא בזמן הקרוב.
סיימתי את ארגוני הבוקר והורדתי את המזוודה השחורה והגדולה שלי מעל לארוני החום שעומד בפינת חדרי הגדול, פתחתי את דלת ארוני השמאלית והוצאתי מהקולב תיק גב בינוני שאזדקק לו בשביל דברים שאצטרך בתדהירות יותר גבוהה לעומת חפציי שאניח במזוודה.

הכנסתי למזוודה מכנסיים ארוכים, קצרים, מאווררים, צמודים. כל מה שנראה לי בעין. את החולצות הקצרות והארוכות חילקתי לשתי ערמות ושמתי ארמה אחת ליד השנייה בפינת המזוודה. סוודרים וג'קטים הנחתי בהמשך שורת ערמות הבגדים ואת התחתונים והחזיות שמתי בתא נפרד במזוודה בכדי שלא יתפזר. פילסתי לעבר חדר המקלחת והשירותים בחדרי והעברתי את מבטי לעבר המגירות עץ הבינוניות בשידה שאבי קנה לי. פתחתי את אחת המגירות והוצאתי תיק רחצה ושתי שקיות עבור הנעליים. לפני שיצאתי מחדר המקלחת לקחתי איתי גם מברשת ומשחת שיניים. תכשירים לשיער, בושם ואת תיק האיפור שלי.
הכנסתי את זוגות הנעליים שלי לתוך השקיות שהבאתי איתי, קשרתי אותן והכנסתי את כל הנותר למזוודתי, מנסה לסגור ולדחוס הכל ללא הצלחה.
"צריכה עזרה?" אבי שאל בגיחוך שראה שאני נכשלת במשימה. מבלי לפצוע את פי הוא התקדם לעברי ותוך מספר שניות המזוודה כבר הייתה סגורה.
"תודה" מלמלתי בשקט לכיוונו והנהון זעיר מכיוון ראשו סימן לי ששמע.
"טוב, אני מבין שכבר סיימת. בואי הכנתי לנו ארוחת בוקר" אמר לי כאשר כורך את ידו סביב כתפיי ומוביל את שנינו אל השולחן הנמצא על יד המטבח בפינת אוכל הנמצאת לא רחוק מהסלון. ככל שהתקדמנו הבחנתי בשולחן אשר היה מלא בכל טוב, רואה שללא ספק אבי השקיע לכבודנו. אולי זה כי הוא קם על רגל ימין או שזה בגלל שאני עוזבת. ואני אכן עוזבת, ישבתי אל מול אבי שחייך כל זמן הארוחה. ואני שמנסה עדיין לעכל את כל המצב, אני באמת עומדת לעזוב לשגרה חדשה והפעם לא להיות בבית לאורך זמן ממושך וארוך יותר מבעבר. טוב, זה הולך להיות דבר שאני בחיים לא אשכח, אני מוכנה לזה לגמרי. קולג' קורנל הנה אני באה.


תגובות (1)

המשך!!! זה נראה התחלה מענינת

18/03/2014 04:19
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך