צבע הדעת – סיפור מקדים והרשמה
לפני שכף רגלנו נגעה בארץ, ולפני שהציפור הראשונה צייצה בקול נעים. לפני שהצמח הראשון גידל עלים וצמח לגובה, רק שממה ואפלה גדלו בעולמנו.
העולם היה חשוך, אפל, ונשלט אך ורק בידיו ובנשמתו הקרה. הקול היחיד שהדהד באפלה הנצחית היה צחוקו המרושע שנמשך לעולמי עולמים. הוא היה מסתורי כמו החשכה, מהיר ומדויק כמו חץ וקשת ואכזר כמו מלתעותיו של הכריש. הוא היה החושך והרשע, והעולם היה כפוף אל כוחותיו הגדולים, עד שהיא הגיעה.
קומץ אור קטנטן, כמעט בלתי ניראה, התפתח מתחת לאפו הקריר. אושר, תקווה וחיים התפתחו לגוף מוחשי ועדין של אור טהור ועצמתי, שתפקידו היה להביס אותו, את החושך האכזר, ולשחרר את העולם ממנהיגותו האכזרית.
היא הייתה יפהפייה, כך הוא חשב מהרגע הראשון שראה אותה. שערה הזהוב ועיניה הכחולות תמיד מלאו זיק של הנאה, עורה השזוף היה מואר בהילת אל-מוות ובשמחת חיים ללא סוף. היא תמיד הייתה כל מה שהוא לעולם לא יוכל להיות ונקודת החולשה היחידה שיכולה להיות לו. היא הייתה מרחפת באוויר, מוקפת באור ובקסם שלא נגמר, ומביטה על המרחבים הפרושים בפניה כבד ריק לציוריה.
שמה היה לָאוֻוֻגֶר, והיא יצרה את כל הטוהר בעולם. צעד אחר צעד, בחיוך תמידי ובחלום בהקיץ, בנתה במשך מיליוני שנים את השמחה, האושר, האהבה. היא בנתה את הנופים מחסירי הנשימה, את הקצף השקט של הגלים המתנפצים, את הזריחה ואת השקיעה, את הרוח הקלילה והנעימה בחוף הים, את האדיבות והתמימות, את האהבה בין שני יצורים ואת החיים.
והיה אותו. הוא תמיד היה שם לידה, מסתתר וכמעט בלתי נראה. הוא היה חוקר את מלאכתה בזוג עיניים אפורות כסערה, מסתתר בחשכה עם שערו השחור כפחם ועורו הצחור היה מסוגל להקפיא את השמש.
שמו היה פוסקור, והוא יצר את כל החושך בעולם. במהירות של טורף אחר מזון, בחיוך רעבתני לסבל ולשנאה, יצר את הפחד, הכאב והסבל ודאג להרוס כמה שיכל מעבודתה של לָאוֻוֻגֶר ולכבות את האור שבו.
הוא יצר את רעידות האדמה הקטלניות, את המערבולות בים והסופות ביבשה, את חוסר הרחמים והתעווה, את הבגידה הכואבת ואת המוות.
הוא היה אמור לשנוא את לָאוֻוֻגֶר. היא האויבת הכי מרה שיכולה להיות לו. היא יכולה לגרום להשמדתו המחולטת, להפיל אותו לקרקע ולהרוס את כל עבודתו היקרה מפז. הוא היה אמור לרצות להשמיד אותה, להרוס אותה לאט לאט עד שלא ישאיר סיבה לחייה, אבל.. בדרכו שלו, הוא התפעל ממנה. מהדרך בה היא עובדת לאט לאט כדי שהכל יצא מושלם. מהפשטות שלה אך גם מכמה היא מורכבת.
הוא ידע שאסור לה לראות אותו לעולם. הוא היה צריך לחשוב ולדעת כמה היא טיפשה, שאין מקום בעולם הזה ליצורים כמוה, שהתפקיד היחידי שלה זה להכין את הפצצה לפני שיפוצץ אותה בעצמו. התפקיד שלו היה לרמוס אותה תחתיו, הוא היה צריך לשלוט בעולם הזה שניסתה לטפח בטיפשותה, אבל התמימות שבה קסמה לו. הוא רצה להיות כמוה, חסר דאגות ומאושר.
ביום גשום אחד מיני אלפים שיצר, פוסקור הסתתר מאחורי עץ דקל גבוה וירקרק והביט בלָאוֻוֻגֶר. היא ישבה על ברכיה, לבושה בשמלה כחולה אוורירית וליטפה את האדמה בידיים זוהרות באור זהבהב. לאט לאט האדמה התמלאה בדשא צח וירוק וממנו התעופפו עשרות פרפרים צבעוניים ויפים. היא הסיטה את שערה הבלונדיני מפניה בהתפעלות וניסתה לגעת בפרפרים העדינים שנחו על כתפיה וזרועותיה העדינות.
הצחוק שלה גרם לצמרמורת נעימה בגופו של פוסקור. הוא בלע רוק בשקט וצעד מעט קדימה. הוא רצה לראות אותה יותר מקרוב, אך ידע שאסור לו. היא ההפך המוחלט ממנו, וידע כמה עוצמה היא מכילה. מצד שני, הוא גם היה עוצמתי. אולי אפילו יותר.
פרפר לבן ועדין התעופף לעברו, נישא בכוחה של הרוח העדינה שיצרה, ופוסקור בחן אותו במבטו. הוא רצה לגעת בו, להרגיש בפעם הראשונה עדינות, לדעת את היופי של חולשה ורחמים, אך ברגע שאצבעו נגעה ביצור, אפלה עטפה אותו. צבעו הרך של הפרפר נצבע בשחור אפל וגופו גדל בצורה לא סימטרית או טבעית. מגופו יצאו באלימות נוצות שחורות ומבריקות, מקור חד ואפל הופיע ממחושיו העדינים ורגליים עם ציפורניים חדות כתער נפלטו מגופו במהירות.
פוסקור לא ידע אם לחייך או להיות מבועת, אז נשאר עם הבעה חסרת רגש בזמן שהושיט את אמתו לכיוון היצור. "עורב קטן שלי," הוא לחש. העורב צרח בקול צווחני ומבעית והתיישב על אמתו הצחורה בזמן שלָאוֻוֻגֶר הסתובבה בבהלה.
כשפגשה את עיניו בפעם הראשונה, לָאוֻוֻגֶר הייתה מוקסמת. מעולם לא ראתה יצור כה.. שחור. כה שונה ממנה. פוסקור הביט בה בפחד מזערי והעיף את העורב מידו בזמן ששניהם בחנו אחד את השני במהירות.
"שלום," לָאוֻוֻגֶר קמה באיטיות, נוגעת בלי הפסקה בקצוות שערה הזהוב. "קוראים לי-"
"אני יודע מי את." קולו של פוסקור היה מעט תקיף. הוא שילב את ידיו הקרירות זו בזו והרים גבה כמתנשא מעליה. "ואת יודעת מי אני?"
"אני.. אני חושבת…" היא חייכה אליו בביישנות. "אתה פונקוף, נכון?"
"פוסקור. שמי פוסקור." בקולו לא היה שמץ של חיוך, אך משהו בו עדיין הצחיק את לָאוֻוֻגֶר. הוא לא ידע אם זה היה לבושו השחור או שהיא פשוט צוחקת מכל דבר. היא התקרבה אליו והושיטה את ידה ללחיצה. "נחמד לפגוש אותך, פוסקור."
השמחה הקסומה שקרנה גרמה לפוסקור לחייך חיוך זעיר בזמן לחץ את ידה בחוזקה. "גם אותך."
מאותו יום קריר הם חיו ובילו את כל זמנם אחד עם השני, בונים עולם בהרמוניה מושלמת של חושך ואור. הם נתנו למפלים את היופי שבהם וגם את הסכנה, לעננים את העדינות שבהם וגם את הגשם שיכול לפרוץ מהם בכל יום. אהבתם המסוכנת פרחה וגדלה מיום ליום. הם עפו להם מסביב לעולם, בפיצוץ אורות של חושך ואור, באהבה אחת גדולה ללא הפסק, ופוסקר הבין לראשונה מה זה אושר ואהבה, אך גם חרטה מועטה חלחלה בגופו.
השנים עברו להם ויחדיו פוסקר ולָאוֻוֻגֶר יצרו בעלי חיים אכזריים ויפים ביחד. הם יצרו את הטרף, את האמהיות, את הניבים ואת הפרווה, עד שיצרו את בן האדם.
אחרי מיליוני שנים בהם השניים חיו בהרמוניה, פוסקר הרגיש בפעם הראשונה בעצמה המוחלטת פעם נוספת. הוא יכל להרגיש לאיזה אפלה האדם יכול להגיע בעזרת כוחותיו, ואז יוכל להשלים את משימתו משכבר הימים – להשמיד את אויבתו המחולטת.
הם ישבו של על ענן, חציו לבן כלבנה וחציו השני אפרפר כעיניו של פוסקור בזמן ששניהם הביטו באומה הגדולה של בני האדם שיצרו. לָאוֻוֻגֶר הביטה במלאכתם בתמימות וביופי, שיערה היה מונח בעצלות על כתפה השמאלית ועיניו הכחולות נצצו בשביעות רצון, היא הייתה מהופנטת מהיופי שראתה שלא שמה לב לאפלה הגדלה בגופו של אהובה היקר. הוא הרגיש את הרצח, את הרעב ואת הבגידה. הרוע גרם לו לרעוד באושר והאפלה תפסה את כל המקום שאהבתו ללָאוֻוֻגֶר הייתה שמורה.
"פוסקור," קולה הנעים של לָאוֻוֻגֶר הדהד בקושי באוזניו. הוא לא יכל לשמוע כלום, רק להיות מוקף בכל הסבל. הוא הביט על המרחבים הענקיים בתעווה וידיו נסגרו לאגרופים.
"אני גאה בך, אתה יודע?" היא נגעה בכתפו והוא התכווץ בהפתעה. הוא חייב להמשיך להרגיש את הכאב הזה, מחזק כל שריר בגופו, ממתיק את פיו ומכהה את חושיו. "נהיית טוב."
לפתע הוא הביט בה, בחיוך הטהור של אהובתו היקרה והתרחק ממנה מיד. "מה עשית לי?…" קולו היה מהורהר בזמן שקם באי יציבות, כמעט נופל מהענן שלהם. לָאוֻוֻגֶר באה לעזור לו והוא דחף אותה בחזקה ממנו. "אני.. אני הייתי אפל. אני שלטתי בעולם הזה. אני כמעט רמסתי את כל כוחותייך וכמעט השמדתי אותך!" העיניים שלו היו רחבות וחיוכו גרם ללָאוֻוֻגֶר בהלה. זה לא האהוב שלה.
"אתה טועה. אני אוהבת אותך ואתה-"
"אני לא!" הוא צרח וירה בה קרן שחורה ואפלה. לָאוֻוֻגֶר צווחה בכאב וקרסה על הענן בכבדות. "את טיפשה? איך את יכולה לחשוב שאני אוהב את האויבת הכי גדולה שלי?" הסבל והשנאה אפפו אותו. הילה שחורה עטפה את גופו ושריריו התמלאו בכוח בלתי מנוצח. הוא התקרב בצעדים בטוחים אל לָאוֻוֻגֶר, שהשתעלה וניסתה לקום בחוסר כוחות רגעי, שיערה הארוך כיסה את פניה המושפלות בזמן שניסתה לנשום סדיר. ידו החזקה של פוסקור תפסה בגרונה העדין והוא הרים אותה בתנועה מהירה. לָאוֻוֻגֶר הביטה בו בפחד בזמן שניסתה להימלט מאחיזתו.
"את עוד תראי, תמימה שכמותך." קולו היה אפל וככל שדיבר אחיזתו בגרונה התחזקה. "בעוד לא הרבה זמן, את תראי. כשהאור בעולם יעלם אני אחזור. אני אחזור אני אחסל אותך והעולם יחזור להיות שלי." בתנועה מהירה הוא עזב בגרונה של אהובתו שבורת הלב שנפלה על הענן הרך, נושמת בכבדות ומביטה פעם אחרונה בפוסקור שנעלם בברק עוצמתי.
הייתה זו הפעם הראשונה שהרגישה שנאה, וכאב. וידעה שזאת לא האחרונה.
השנים הרבות עברו, ואיומו של אהובה הכואב עוד הדהד בראשה. היא ידעה שהיא חייבת להפיץ את האור בעולם, אסור לה לשקוע בחשכה אחרת הוא ינצח וכל עבודתה החשובה תהרס לעד ותוכתם באפלה שלו.
היא עמדה על ההר הכי גבוה שראתה והביטה בכל מעשיה. היא המשיכה לראות את כל הטוהר והשמחה בו אך כבר לא יכלה להתעלם מהכאב ומהאפלה. היא הרגישה אותה, מאיימת על חייה. היא ידעה שהיא חייבת להחדיר את האור אל תוך האנשים, אך רק אם תתקרב הוא יתקוף אותה ויוכל לשים קץ למטרותיה.
לָאוֻוֻגֶר שילבה את ידיה זו בזו והשפילה את ראשה בעיניים עצומות, חושבת על כל הטוהר ששרד עד זמן זה והתפללה שיחזיק לעוד זמן רב. כדורי אור זהובים לאט לאט התפוגגו מגופה ונישאו ברוח עד שקרסה על האדמה הקרירה.
"עופו, רחוק." היא מלמלה בקול חלוש והביטה על כוחה הטהור מתרחק ממנה. "תגיעו אל ליבם של האנשים. אולי כמה מהם יצילו את עולמינו מהאפלה המוחלטת."
תגובות (28)
וואו וואו וואו!
אני כל כך נרשם! אבל לפני זה:
הכתיבה הייתה פשוט מושלמת! לא שגיאה אחת ולא טעות הכי קטנה. זה היה כתוב כה טוב – לבחירת העורכים דחוף! ועכשיו להרשמה:
שם: ג'ונתן (ג'ון ) פריי
גיל: 20+
מראה: עיניו חומות בצבע בהיר מאוד, פניו נראות כאילו ציירו אותם ושפתיו דקיקות. הוא שרירי מאוד ושיערו בלונדיני מתולתל, לובש לרוב גופיות שיבליטו את שריריו, אפו סולידי.
כוח: כוח של שד; מהירות על טבעית, מסוגל לזנק למרחק של כמה מאות קילומטרים מבלי לקחת תנופה, טפרים שחורים וקשיחים, ולפעמים ניביו נהיים חדים כתער.
רקע: הוא כמובן בצבאו (?) של פוסקור, ברגע שנולד פוסקור החליט ליצור אותו כבנו המיוחד, זה שימשיך את המורשת שלו- הוא הכניס בו חשיבה מורעלת בדיוק כמו שלו, אך יותר טוב הפעם, הוא אינו יכול להרגיש שום רגש – לא אהבה, לא כאב, לא אכזבה, ולא ייאוש. הוא העניק לו גם נשקים בגופו שיוכלו להעניק לו חוזק בנוסף לחוזקו הנפשי –
טפרים קשיחים וחדים כתער בצבע שחור אפל, ניבים מחודדים וחזקים, מהירות על טבעית ויכולות זינוק מרשימות.
הוריו לא ידעו כלל על מעשיו של פוסקור, הם ידעו שמשהו לא בסדר עם ילדם לאחר שנתיים כאשר רדף אחרי יונה בגינה, היא התעופפה והוא זינק לגובה במהירות ותפס אותה בחוזקה עם ידיו, הוא נחת על הרצפה כאשר הציפור בידיו ונוצותיה מתמלאות דם, אימו הביטה במראה המחריד, טפריו נשלפו בפתאומיות וננעצו בכנפיה של היונה המסכנה, אימו פחדה מאוד ממנו מה שהשאיר לו צלקת ילדות גם, אף שזה לא הפריע לו כל כך כי אין לו רגשות.
בגיל 15 כאשר הצליח לשלוט בכוחותיו הוא חיסל את הוריו בטענה שהם חלשים והם אינם ראויים לגדל אותו עוד, מאותו רגע הוא נעלם ואף אחד לא מצא אותו.
לאחר שלוש שנים פוסקור מצא אותו והסביר לו על כוחותיו המופלאים, מאז הוא מתאמן בכך שהוא זורע פחד בליבם של האזרחים. הוא מתחיל לרצוח אנשים בקצב מבחיל.
משהו להוסיף: אם זה בסדר שהוא יבקש באיזה שהוא קטע בסיפור את פוסקור אם הוא יכול לחסל את לאווגר.
ובכך שהוא זורע פחד באנשים הוא מחזק את פוסקור :)
מקווה שתקבלי:)
אני כל כך אוהבת את השיר הזה ואת הכתיבה שלך! היא פשוט שבתה אותי. ממש התגעגעתי לקרוא קטעים כאלה. הם מזכירים לי כתיבה ישנה שהייתי אוהבת לקרוא באתר (וגם שילוב מרתק של הספר קינת העורב- שזאת מחמאה, כי אני מאוד אוהבת את הספר.)
יש לך תיאורים נפלאים וזרימה בסיפור. ממש אהבתי.
אשרייך ♥
שם: ריין (Rain-גשם) ג'ונס
גיל:17
מראה: שיער שחור, עיניים אפורות סוערות, הוא גבוה ודי שזוף די שריריי, הוא תמיד לובש סווטשרט עליו ובדרך כלל משאיר את הראש שלו מתחת לכובע. יש לו משפט מקועקע לידו הימנית 'אני יודע מי אני' הוא לובש בדרך כלל בגדים כהים.
כוח: שליטה במג האוויר. כשהוא כועס או עצוב כמעט תמיד גשם וסופות ברקים יתחילו בחוץ. כשהוא שמח השמיים יהיו בהירים ונטולי עננים. כשהוא רוצה להיות לבד ושלא ימצאו אותו יהיה ערפל….ועוד. בנוסף הוא יכול לשלוט ברגשות של אנשים. הוא יכול לגרום לרגשות של אנשים להשתנות, לדוגמה: הוא יכול לגרום לכול אחד להרגיש כלפיו הערצה או אהבה. הוא יכול לנצל אנשים על ידי זה.
רקע: הוא נולד לזוג הורים צעירים יחסית (בשנות ה20 לחייהם) שהיו מאוד צעירים ונטולי דרגות. בתחילת חיוו הכול היה בסדר אבל כבר שהיה בן תינוק הם שמו לב לשינויים בסביבה ובאנשים סביבו. כשהוא כבר היה בן כמה חודשים הם ממש התחילו לפחד ממנו בגלל זה ובגלל זה הם החליטו למסור אותו לאימוץ. הוא נשאר בפנימיה למשך כמה חודשים לפני שעבר לבית מאמץ. אחרי כמה שבועות בבית המאמץ גם הם שמו לב לכוחות שלו והעבירו אותו למשפחה מאמצת אחרת. ככה הוא התחיל לעבור בין משפחות אומנות אף פעם לא נשאר בבית ליותר מחודש. כשאנשים ראו כמה משפחות הוא עבר התחילו לכנות אותו 'הילד המקולל'. כשהוא היה בן 12 נמאס לו לעבור בין משפחות והוא ברח. כילד הוא לא יכל לממן לעצמו בית אז הוא התחיל לשחק ברגשות של אנשים עשירים כדי שירגישו הערצה ואהבה כלפיו כדי שיתנו לו כסף. הוא תמיד הרגיש אשמה כשהוא עשה את זה אז הוא לקח רק את כמות הכסף שהוא היה צריך ולא מעבר. ככה הוא דאג לעצמו.
תכונות: עם המן הוא גידל לעצמו חזית קשוחה של בן אדם שלא אכפת לו מכלום אבל מבפנים הוא היה פגוע, הוא ידע שאנשים קראו לו מקולל וזה העליב אותו מאוד הוא גם הרגיש עצב על זה שאנשים לא רצו להשאיר אותו ופחדו ממנו. הוא חכם מאוד, כילד בזמנו הפנוי הוא לקרוא ספר טוב כדי שיהיה לו הסחות דעת מהסביבה. הוא אדם נורא חולמני והוא אוהב הסחות דעת כדי להתעלם מהידיעה שהוא לבד בעולם ( בגלל זה כמעט תמיד ימצאו אותו עם זוג אוזניות…).
הוא אמיץ, לא מפחד לקחת סיכונים והוא הפכפך מאוד (יכול לכעוס נורא מהר), הוא מאוד מגונן על הדברים החשובים לו. הוא תמיד רוצה להרשים אנשים ולהשאיר רושם טוב אצל כולם בגלל שיש לו חרדת נטישה. הוא מאוד דעתן ולא יוותר על הדברים שחשובים לו. הוא אוהב לקחת אתגרים ושנא אנשים שמוותרים מהר. הוא די מרדן ולא אוהב שאומרים לו מה לעשות.
שכחתי גם לכתוב שהוא יכול לקרוא מחשבות ויש לו יכולת לראות את העתיד… :)
דרך אגב הסיפור ממש יפה :) תשלחי אותו לבחירת עורכים גם בתור סיפור קצר :)
ריין הוא מהאור דרך אגב. ונראה לי שאני יוסיף שהוא יכול להפוך לבלתי נראה… סורי שאני שכחנית כזו
קודם כל,כתיבה ממש טובה אהבתי את הסיפור,הכתיבה זורמת והתיאורים ממש הכניסו אותי לתוך הסיפור D:
להרשמה:
שם: ברנדון ברייק
גיל:20
מראה: שיער אדום קצר, עיניים שחורות גבוה,לובש חליפה שחורה ויש לו שרשרת של כוכב כסוף
כוח: שולט בכוח המשיכה,יכול לשנות את עוצמתו וכיוונו. כשהוא מתעצבן, הוא מחזק את כוח המשיכה בסביבתו, ואז שם לב לכך ומפסיק.
רקע: בא ממשפחה רגילה,אם ואב תומכים. תמיד צחקו עליו על שיערו האדום והעירו לו שהוא שונה. ילדה אחת חשבה שזה מצחיק ואהבה את השיער שלו. הוא התחיל להסתובב איתה, וכשגדלו התחילו לצאת. יום אחד, כשהיה בן 16, היא נפגעה בתאונת דרכים. לפני שמתה, לחשה לו שימשיך ללכת קדימה ולחיות. האירוע גרם לו לטרואמה, ומאז הוא לובש עליו את השרשרת שלה ונמנע מלהביע רגשות. הוא רק חושב על איך להיות חזק יותר, ובטוח שהאפלה תעשה אותו כזה.
הוא לרוב משועמם,הבעת פנים אטומה, לא מדבר אלא אם פונים אליו ומתעצבן כשמעירים על השיער שלו. הוא לא תמיד נלחם בכל הכוח מההתחלה, ולא נלחם כלל נגד נשים.
אני אכתוב עוד דמות :)
שם: מייסי אנג'לה
גיל: 18
כוח: ריפוי, שינוי צורה (היא יכולה לשנות את הצורה שלה לכול בן אדם אחר אבל לא לחיות). היא לא עוצמתית במיוחד אבל כוחות הריפוי שלה חזקים מאוד ולכן היא יעילה מאוד. היא שייכת לכוחות האור.
רקע: מייסי גדלה כילדה רגילה ושמחה בלי לדעת שיש לה כוחות.היתה לי משפחה מאושרת וחברים והכול היה רגיל עד שכשהיא היתה בת 16 היא נקלעה לשוד בנק כבת ערובה ולפני שעמדו להרוג אותה היא הצליחה באופן פתאומי לשנות צורה לאחת מהשודדים וכך להינצל. אחרי כמה חודשים כשהאח הקטן שלה נדרס מולה היא הצליחה באופן קסום לרפא אותו באופן מלא. ככה היא גילתה את הכוחות שלה. המשפחה שלה מודעת לכוחות שלה והם קוראים לזה 'מתת' אז הם כמובן מקבלים אותה ואוהבם אותה.
מראה: יש לה שיער חום ארוך וגלי, ועיניים כחולות, היא די נמוכה, ורזה מאוד.
אוף… שכחתי תכונות :(
תכונות: היא תמימה ונאיבית, חולמת בגדול, רוצה להיות להיות רופאה כשתגדל, היא ידידותית, שונאת להיות לבד,מצחיקה וחברותית, תמיד תהייה שם כשצריך אותה, אופטימית ומודדת, החברה האופטימלית.
לפני שאני אתחיל בכלל, אני חייבת להגיד שהכתיבה שלך סחפה אותי ואת מוכשרת בטירוף!
***
-כדור מהאור הטהור פגע בה –
שם: ג'ורדן קֶׁׁׂייבֶל
גיל: 10 (כשאני חושבת על אור, אני חושבת על תמימות וזה מעלה בי אסוציאציה של ילדה יחסית קטנה, אם את רוצה גדולה יותר, את מוזמנת לשנות).
מראה: שחומה (אני חושבת אפרו-אמריקאית כזו), שיער שחור סבוך, חיוך ענקי שמתפרס על כל פנייה, רזה, גבוהה לגילה, עיניים חומות גדולות שלא מחמיצות שום דבר.
תכונות: נאיבית ותמימה, אף על פי שזה לעיתים פוגע בה, חייכנית, אופטימית, נדיבה, נחמדה לכל אחד.
כוחות: היא מהירה מאד, מטפסת על עצמים ועצמים גבוהים, היא יכולה להרים למישהו מצב רוח פלאים בעזרת חיוך אחד, היא יכולה לתקשר עם חיות.
רקע: אני חושבת שזה מגניב אם תוסיפי שבהיותה קטנה, כוח אפל פגע באבא שלה/אח שלה/מישהו מהמשפחה שלה וגרם לו למוות, מאז היא נהפכה תחרותית ומייחלת לגבור על הצד האפל.
**
-פוסקור עקב אחריו במשך הרבה שנים, עד שלבסוף בא אליו והופך אותו לאפל-
שם: קווין גראנסר (תוכלי לשנות שם, לא עולה לי משהו טוב במיוחד לראש כרגע).
גיל: 17-19
מראה: שיער בלונדיני כהה יחסית, ארוך, כתפיים רחבות, גוף שרירי, גבוה, מתלבט בקלות, עיניים חומות בהירות, שפתיים דקות, פרצוף שנראה רוגז תמידית.
תכונות: דיכאוני, מצוברח, "סוס עבודה", חזק פיזית וגם נפשית, שתלטן, מזלזל, אימו ואחיו חשובים לו יותר מכל דבר בעולם.
רקע: הוא גדל בחווה נידחת בדרום העיר, אבא שלו נכנס לכלא והוא נשאר לפרנס את חמשת אחיו ואימו, הוא תפס פיקוד במידיות (הלוא הוא הבכור) ועשה את עבודתו בחווה. פוסקור עוקב אחריו עוד מאז שאביו נכנס לכלא והוא מגיע אל החווה והופך אותו לאפל, מה שלוקח הרבה מזמנו. הוא נהפך לאגרסיבי וארסי כלפי אימו הדאגנית, נעדר הרבה מהבית לצרכיו של פוסקור ומעלה הרבה תהיות בקרב משפחתו.
אני חושבת שזה יהיה מעניין אם באיזשהו שלב, פוסקור ירצה את החווה ולשם כך יהרוג או יבריח את משפחתו, מה שיגרום לו להגיע אל לאווגר ולבקש שתשנה אותו לטהור וכך הוא ינקום את נקמתו בפוסקור.
כוחות: הוא חזק נורא, מרים משאות כבדים בקלילות, במבט חטוף על אדם מסוגל לנבור אל עמקי נפשו ולדעת את הפחד הגדול ביותר שלו, הוא מקבל חזיונות מעורפלים לעתיד, מאז שעבר לצד האפל החיות שונאות אותו, מה שגורם לו לעבוד הרבה-הרבה פחות, ג'ורדן מגלה שבזכות זאת החיות לא אוכלת ומשום שהיא מתקשרת איתן, היא ניגשת מידי לילה בחשאי ומטפלת בהן.
**
כעיקרון, אלו שתי הדמויות שיש לי.
תרגישי בנוח לשנות שמות, כוחות, רקע או כל דבר שתמצאי לנכון, זה ממש הבסיס, עליו את יכולה לבנות הכל ועם הכתיבה המדהימה שלך- אני בטוחה שתבני משהו ראוי, אם הן לא מתאימות לסיפורך, אני לא אעלב ואמשיך לקרוא, הסירי דאגה מליבך :)
אם את צריכה עוד דמויות/שאלות על הדמויות/עזרה בסיפור/כל דבר בעצם-
[email protected] (זמינה תמיד).
ממש אהבתי את הסיפור, מצפה להמשך ומקווה שעזרתי!
וואו. אני חייבת להירשם, זה היה מדהים.
שם: ריילי גרייס
גיל: 19
מראה: שיער חום כהה שיש בו גם קצת גוונים טבעיים של חום בהיר שמגיע לה עד הכתפיים, עיניים כחולות מלוכסנות כהות ממש (אם לא מתסכלים עליהן מקרוב אפשר לחשוב שהן שחורות לגמרי, משום שלא רואים בהן את האישונים), לא שמה צמידים או כל אביזר אחר, היא יכולה להיראות מאיימת לאנשים מסויימים בגלל העיניים שלה אבל גם נחמדה לאנשים אחרים בגלל החיוך שלה.
אופי: היא בעצם שילוב מאוזן של טוב ורוע. היא בעלת פתיל קצר רוב הזמן, אבל גם סבלנית מאוד אם היא מוצאת את הדבר להגיוני או כמשהו ששווה להקשיב לו. היא יכולה להיות פוגענית ומעליבה, אבל גם צינית ומצחיקה לאנשים שהיא אוהבת. היא אוהבת להיות לבד לפעמים, אבל היא גם אוהבת להיות בחברת אנשים. היא אסטרטגית טובה ומסתדרת טוב עם מספרים, אבל לא כל כך מצטיינת בחידות. בנוסף, היא מרדנית לא קטנה והיא לא מוכנה שיגידו לה מה לעשות.
כוחות: שליטה באש ובמים (אם זה מותר. אני פשוט אוהבת את הקטע של הניגודים.)
רקע: היא יתומה פחות או יותר מאז שהיא זוכרת את עצמה. בבית היתומים החוקים היו נוקשים, והיא לא הייתה מוכנה לחיות ככה.
כשהייתה בת חמש עשרה, היא ברחה מבית היתומים (עבודה לא קשה, בהתחשב בעובדה שהיא עשתה את זה בארבע בלילה.)
אחרי כמה חודשים ברחוב, היא גילתה את כוחות האש והמים שלה כששריפה פרצה בחנות שהיא עברה לידה ובאורח פלא היא הצליחה לכבות אותה. מאז היא השתמשה בכוחות שלה כדי לגנוב כסף, אוכל ובגדים עד שמצאה עבודה.
היא גרה בדירה קטנה ומושכרת, שהיא מממנת מהמשכורת החודשית המעטה שלה וגם מכסף שהיא גונבת מפעם לפעם.
ריילי משתמשת בכוחות שלה לפעיליות יום יומיות בעיקר והיא אוהבת להתאמן בהם כשאף אחד לא בסביבה. היא משתעשעת בהם גם בשעות הפנאי, כשמשעמם לה ולכן היא אולי לא מעריכה אותם כמו שצריך.
מקווה שהדמות תיכנס.
בהצלחה עם הסיפור. :)
קטניס אוורדין, סוף.
אה, ושכחתי משהו. אולי אפשר שגם אור וגם חושך פגעו בה, או ששום דבר עדיין לא פגע בה וזה כבר יקרה במהלך הסיפור? (כי רק כרגע שמתי לב למה שרשמת ברציתי להוסיף.)
קטניס אוורדין, סוף.
אה, ושכחתי משהו. אולי אפשר שגם אור וגם חושך פגעו בה, או ששום דבר עדיין לא פגע בה וזה כבר יקרה במהלך הסיפור?אפשר גם לעשות שהיא חלק מהטובים ואז החושך פוגע בה. את יודעת מה? פדוט קחי את זה לאיזה כיוון שבא לך. (כי רק כרגע שמתי לב למה שרשמת ברציתי להוסיף.)
קטניס אוורדין, סוף.
וואו, את כותבת מדהים. מדהים-מדהים-מדהים.
אני גם כותבת דמות~~
שם: דניאל אייס.
גיל: 17 וחצי.
כוח: יכול להתמזג עם הצללים כך שאף אחד לא רואה אותו.
מראה: שיער שחור מפוחם שנופל על עיניים ירוקות-כהות אדישות. גבוה, בעל מבנה גוף רזה אך מפותח. אף קטן וסולד, שפתיים דקות שחיוך משועשע נתלה עליהן רוב הזמן. בעל חיבה מיוחדת לסווטשרטים אפורים\שחורים [לפעמים גם לבנים] (האלה בלי הריצ'רץ') שהוא יכול לטמון את ידיו בכיסיהם.
אופי: אדיש ודי מסוגר. לא אכפת לו יותר מידי מאנשים אחרים, ולאנשים בדר"כ לא אכפת ממנו. הוא ציני ודי יבש, אבל יכול להיות לפעמים די מצחיק. לפעמים יש אנשים שגורמים לו לחייך או לצחוק, אבל זה די נדיר בגלל שהוא חוסם את עצמו לרגשות כאלה. חובב חידות ודברים מסובכים שאפשר לפתור, והוא ממש טוב בזה. בגדול הוא לא מת על רוב העולם.
רקע: הכל היה נחמד ויפה עד שאבא שלו הכניס את אימא שלו לתאונת דרכים ושניהם מתו. הוא נשאר לבד, בלי אחים או אחיות, רק הוא והחתול הקטן והג'ינג'י שלו, שלא אהב אותו במיוחד. הוא נשלח לבית אומנה בערך בגיל עשר, ואחרי בערך חצי שנה שהוא סבל שם, הוא ברח. הוא בורח מהרשויות (משטרה וכאלה) מאז שהוא זוכר את עצמו. הוא הסתדר די טוב לבדו, עד שבגיל ארבע עשרה וחצי המשטרה תפסה אותו מכייס אנשים בלי שהם שמים לב. הוא היה במעצר שבוע בערך. הוא יצא בלי משפט כי הוא נראה מסכן מידי, ובמקום זה הוציאו אותו למשפחה שאימצה אותו (ואת החתול שלו, שלמד לאהוב אותו). לאחר חצי שנה בערך (בסביבות גיל 15) הם זרקו אותו מהבית, כי הוא עשה להם מלא צרות ורק הפריע. הוא והחתול שלו, ג'ינג'י (כן, ככה קוראים לו) שוב ברחו מכל העולם וכל זה. הוא פגש כמה בנות במהלך השיטוטים שלו, ויצא עם כמה מהן, אבל זרק אותן בערך אחרי הפגישה השנייה. לאחר כחודש מהזריקה מהמשפחה המאמצת, הכניסו אותו לפנימייה. הוא לא טרח לברוח. נמאס לו לברוח. הוא נכנס ללימודים מסודרים שם (למרבה המזל הוא לא התקשה במיוחד, איכשהו [מיוחד הא]), קיבל חדר עם עוד בחור בלונדיני שהוא כל הזמן שכח את השם שלו, והחתול שלו קיבל את מלוא הפינוקים והאהבה שצריך. היה לו די נחמד.
במהלך חייו הוא לא השתמש יותר מידי בכוח שלו. הוא תמיד היה מודע אליו, ולפעמים השתמש בו בפנימיה כדי להבהיל את השותף הבלונדיני שלו לחדר, אבל הוא לא ראה את הכוח הזה עוזר יותר מידי. האור פגע בו בהתחלת שהותו בפנימיה.
אה, ועם כמה שזה לא נראה יותר מידי מתאים, האור באמת פגע בו. הוא לא השפיע עליו יותר מידי, וכנראה שהוא פגע בו בטעות (יכול להיות שכיוונו לשותף הבלונדיני? אין לדעת). הוא לא עושה דברים רעים, הוא פשוט מסוגר ומנסה לעזור לעצמו (ולהבהיל אנשים. זה לא רוע, זה להשתעשע).
אין לי מושג אפילו מה לכתוב. הכתיבה. התיאורים. הכול כל כך מדהים. זה יפהפה. אהבתי מאוד ♥
טוב הכתיבה שלך מדהימה והסיפור סוחף ומדהים.
גם אני אכתוב דמות.
גיל:19.
שם: דייויד בלסון.
כוח: משכנע אנשים באמצעות מבט.
מראה: נמוך קומה, אף קטנטן ועיניים גדולות כחולות פני מלאך ממש.
שיער ארוך בצבע כהה,עור מתוח ולבן.
דייויד הוא בחור מטופח ונקי באופן היסטרי.
רקע:דייויד הילד הבוגר למשפחה בת 6 ילדים משפחה עם בעיות כלכליות קשות,דייויד עבד קשה פיזית בשביל לייצב את משפחתו מבחינה כלכלית,שיהיה לחם לאחים שלו. דייויד היה ילד מחונך מסודר.
♥ עד שהגיע לגיל 16 הגיד שבו האפלה פגע בו ישירות. ,בשנה הזאת דייויד החל לשנוא הכל ולהתלונן על הכל.על הלימודים והעבודה הזמניות על הנערות בכפר בטענה שהן שמרניות מדי לטעמו ועל החיים בכלל.
דייויד מבחוץ נשאר אותו דייויד עם פני מלאך יפיפיה ומטופח אך בפנים התחוללה בו סערה לא מובנת שגרמה לו למצוקות נפשיות קשות.
דייויד לאט לאט הבין שעם מבטו הוא יכול לגרום לאנשים לעשות כרצונו,דייויד החל לאהוב את עצמו כפי שמעולם לא אהב ולשנוא את כולם באופן שאף פעם לא שנא ולהרגיש תחושות של חוזק שגרמו לו לגאווה אין סופית.
לאט לאט דייויד נהפך לחולני שמתעב את כולם כולל את משפחתו שהיתה עד אז קרובה אליו פעם עד מאד.
♥ בגיל 17 דייויד עזב את הבית ועבר לדירה מרווחת שכורה בעיר הגדולה בזמן שמשפחתו מדרדרת משניה לשניה ולא מבינה מה קרה לבנם.
♥ בעזרת יופיו ועניו הגדולות אשר משכנעות כל אדם דייויד בן ה19 עושה המון כדי להפוך את האנשים וכמה שיותר מסביבות לאנשים ששכרם היחידי הוא יחס קטן ממנו ורצונו להשתלט בעולם.
שם: אליסון ובקיצור אלי.
שם משפחה: תומרסון.
גיל:18.
רקע: מי גיל קטן היא הייתה מנודה תמיד צחקו עליה, התעללו בה והעליבו אותה, הייתה ילדה אחת (אלנה) שהסיטה את כולם נגדה בגלל קנאתה אל אלי (אלי מאוד חכמה והיא תמיד הייתה מקבלת ציונים גבוהים, היא קפצה 2 כיתות (היא קטנה מכל חברי הכיתה שלה בשנתיים) אך היא עדיין הייתה המובילה בכיתה שלה והיא הייתה תמיד מנצחת בתחרותיות לימודיות למיניהם).
היא תמיד ייחלה שהיא תוכל להחזיר לאותם האנשים שהתעללו בה במשך השנים ובמיוחד לאלנה. כשהייתה בת 15 היא שמעה על פוסקור והיא זאת שפנתה אליו כדי שהוא יוכל להפוך אותה לאפלה והוא עשה זאת והיא קיבלה את הכוחות שלה.
בגיל 16 היא הרגה את אלנה או יותר נכון שלטה על מוחה וגרמה לה להתאבד. את שאר הילדים שצחקו עליה חלקם היא הכתה כמעט עד מוות ואת החלק האחר היא חשפה את כל הסודות המביכים והאפלים שלהם (טלפתית).
כוח: שליטה מוחית, טלפתיה, היא חזקה בצורה יוצאת דופן.
אופי: היא קצת ביישנית, פסיכופתית, היא נוטה להתבודד ולהתרחק מאנשים (כי היא לא אוהבת אותם ולא סומכת עליהם), היא מתרגזת מאוד מהר וקשה מאוד להרגיע אותה(זה כמעט בלתי אפשרי) והיא חכמה מאוד.
מראה: כהת עור, שיער שחור ארוך ומתולתל, עיניה היו חומות ובהירות אך שהפכה לאפלה עיניה נהיו שחורות כפחם, היא גבוהה, יפה ומאז שהפכה לאפלה נהיו לה קצת שרירים(לא באופן מוגזם) היא חזקה יותר ממה שהיא נראית.
תודה רבה על כל התגובות המדהימות ועל הדמויות המדהימות! ההרשמה סגורה ולא כל הדמויות שכתבו לי יופיעו (סליחה מראש..)
הפרק הראשון יעלה בקרוב^^
מדהיםםם
אוקי. אז החלטתי בסוף *כן* לשלוח כאן את הכתובת שלי ובכך להקל על שתינו…
[email protected]
תוכלי לשלוח לי הודעה כדי שאוכל לשלוח לך את הדמות במייל?
שם: בליין גרוד(Belian Grode)., באמת שאני לא יודע מאיפה צץ לי השם הזה.
גיל :17.
מראה חיצוני – שיער גלי בצבע חום כהה(כשוקולד מריר) עם גוונים בהירים בצבעים חום אגוז, חום קרמל, חום מוקה וחום קינמון(זה מוזר – אבל כל גוון כזה אצלה מאוד בולט, וזה נותן לה מראה מעט מוזר). יש לה עיניים ירוקות בצבע מנטה(מה שמעט מוסיף למראה המוזר, כי אנשים לא רגילים לגוון הירוק הבהיר – כהה הזוהר הזה).
יש לה עור בהיר, אף ישר וסולד ועליו מעט נמשים. יש לה שיניים ישרות וחיוך צחור.
הגבות שלה דקות ומסורטטות והיא גבוהה ורזה. החיוך שלה ביישן, והיא מסמיקה מהר.
כוח מיוחד: אז קודם כל האור פגע בה. הכוח שלה – היא יכולה לשלוט באדמה, בכל הצורות השונות שלה(מתכת, חול, בוץ וכדומה…) כשהיא עושה זאת השיער שלה מתעופף סביבה כמו מין הילה כזאת והעיינים שלה זוהרות באור חזק ומסנוור.
רקע: היא סובלת מהצקות על בסיס קבוע, מה שגורם לה לבכות הרבה ולעיניים שלה להיות נפוחות מעט. היא גדלה יחד עם אביה החד הורי שעסוק עד מעל הראש בעבודה ולא יכול להקדיש לה את הזמן שהיא זקוקה לו. שנה לפני שהאור פגע בה(האור פגע בה בגיל 16, אז המקרה שאני מספר קרה בגיל 15), היא נחטפה(כשהייתה בדרכה חזרה מהביה"ס) ע"י שניים מה"משרתים" או מה שהם לא יהיו של פוסקור ונאנסה.
כשהמשטרה מצאה אותה(כעבור שלושה ימים מהחטיפה) היא הופנתה במיידי לבית החולים, שם נאבקו על חייה מסביב לשעון. כעבור שלושה חודשים – היא חזרה להכרה מלאה והייתה מסוגלת לדבר. היא הלכה למשטרה ומסרה תצהיר מדויק, וכעבור זמן קצר השניים נתפסו. כשלאווגר ראתה ש"החברה"(מצטער אבל לא היה לי מילה יותר טובה) של פוסקור אחראים לזה, היא החליטה להעניק לבליין את הכוחות.
אופי: בגלל התקרית, בלה מתקשה לסמוך על אנשים. היא פרנואידית, ובקושי מדברת. היא חכמה אבל לא מראה את זה. היא בן אדם מאוד חביב ומתוק – אבל שוב היא מתקשה לסמוך על אנשים. ההצקות שכתבתי עליהם, נעשות ע"י בנות כיתתה(ד"א הסיפור לא פורסם בחדשות או משהו כזה. בקיצור אם בליין לא מספרת למישהו(והיא בד"כ לא מספרת, רק כשהיא נקשרת למישהו) הוא מעולם לא יודע ומעולם לא יידע). היא נדיבה, אך תמיד תחשוב פעמיים לפני שהיא עוזרת למישהו, כי היא מאוד חוששת שמנצלים אותה. מאוד קשה לה עם בנים, ובכלל היא מעדיפה להתרחק מהם. היא שקטה עד כדי כך שלפעמים לא מבחינים בה.
משהו להוסיף: מקווה שהדמות טובה ושתקבלי. אם צריך לשנות משהו, אז בסדר…
אוקיי, אהבתי את הדמות. גם שלך וגם של פומה ייכנסו. קטניס וליאנה – אם אתן רוצות לכתוב עוד דמות שאולי תתקבל אני אצטרך אותה בימים הקרובים, עד יום חמישי (הכי מאוחר)..
סליחה, תס! אני באמצע שלה.
אוף, את יודעת איך אני עם דמויות! מבטיחה שאשלח אותן בערב ולא מספיקה במשך יומיים (למעשה, עשיתי את זה היום ליוטה.)
אני אשלח מחר, והפעם זה בטוח!
קטניס אוורדין, סוף.
חח סבבה! מחכה רק לך כדי להתחיל~
יאיי!
שמח שאהבת!
למי שמעוניין – עוד פאנפיק(?) למצוד האגדות עלה.
והפעם – רפאל איימי ואיב.
-גםאתםחושביםשכלהמפרסמיםהסמוייםחוצפנים???-
בכיף. היא ממש חמודה.
אני אקרא את הפאנפיק מחר, פשוט הבטחתי דמות ליוטה ואז אני עפה לישון,
אין לי מה להגיד. פשוט מושלם. אולי פשוט תוציאי את זה כספר? זה פשוט.. וואו… אין לי איך לתאר דברים כאלה. סיפור שכזה אני קוראת רק בספרים וגם זה נדיר. האיכות והשפה גבוהים מאד. ואני חושבת שקצת יותר הבנתי מה שהסברת לי, פשוט לתאר הכל! כל מה שקורה. לשאול את עצמך שאלות ולראות עם התשובות כתובות. ואם לא לרשום! הקוראים צריכים לראות ולהרגיש מה שהדמות רואה.