צדדים – פרק 30

שירה משחקת משחקים
****

מורה גבוה עם שיער שחור עם משקפיי שמש ומשרוקית עמד בפתח הכיתה וספר את כיתה ח' 4 "אני לא אסבול שטויות" הוא דיבר ברצינות גמורה "לכולם יש 5 דקות במלתחות ולהגיע ישר למגרש, למה אתם מחכים?" שאג "רוצו כבר!"
שירה ממש ברחה עם שאר בני הכיתה אל המלתחות, אחרי 5 דקות רוב הכיתה הייתה מוכנה, היו בנות כמו נטע, מישהי סנובית ורעה, שלא יכלו להתארגן מהר, טל הייתה גם בניהן.
המורה עמד מול החלק של הכיתה שכן הגיע והכריז: "כל אחד שלא פה ייענש בהתאם, ועכשיו די לשבת כמו פדלאות" הוא קרא "עוד שנייה אתם עושים 10 סיבובי ריצה! זה מובן?" שאג
"כן" ענו כולם
"כן מה?" הוא שאל
"כן המפקד" צחק מישהו
"מעניין" דורון חייך בגאווה ואז הרצין "אבל לא!, כן המורה דורון, זה מובן?"
"כן המורה דורון!" שאגו גם בני הכיתה
"אי אפשר להשאיר את זה 'כן המפקד?' " שאל שוב החכמולוג, שירה לא הצליחה לאתר אותו בין כל הילדים.
"לא" הוא שאג "יאללה זוזו!"
שירה הייתה טובה מאד בספורט, למקרה שלא ידעתם.
בבית הספר הקודם שלה היא הייתה משחקת עם רועי ועם כמה בנים ובנות משחקי כדורגל, כדורסל ומה שהזדמן להם, שירה פשוט אהבה ספורט וכל מה שבא איתו.
המשחק האהוב עלייה היה כדורסל.
אבל אנחנו חוזרים אל הסיפור שלנו, כיתה נוספת עמדה ליד הכיתה של שירה.
לא יצא לה להבחין לפניי אבל הילד שראתה קודם, אור, גם הוא היה ביניהם. הוא צחק ודיבר עם חבר שלו החכמולוג שקרא לדורון מפקד.
"כיתה ז'4 תכירו את כיתה ז'3" המורה עשה בין הכיתות היכרות מהירה "עכשיו, כולם מתחילים לרוץ!" הוא שאג וכולם התחילו לרוץ על האספלט.
שירה, אור והחבר החכמולוג רצו מהר יותר מכולם, רוב הנערים והנערות התייאשו בסיבוב ה-7 ופנו לנוח. שירה, אור והחבר המשיכו לרוץ, בסיבוב ה-10 החבר התייאש וחייך אל שירה כשחלפה על פניו. בסיבוב ה-12 שירה התייאשה מהניצחון ונתנה לאור לעשות עוד סיבוב אחד לאות ניצחון וסימן בידיו וי (v) וחזר אל הקבוצה המתנשמת.

****

אור הביט בהערכה בנערה שעמדה לא רחוק ממנו, מתנשמת ומחייכת אל נערה בלונדינית שלמד איתה פעם, איך קראו לה? טל.
הוא הביט שוב בנערה וחייך לעצמו. "סוף-סוף תחרות ראויה".
יונתן התקרב אליו, אור לא הצליח להבין למה יונתן חייב כל הזמן להיות החכמולוג ביניהם.
"ראית?" שאל יונתן
אור הנהן וחייך. "ראיתי"
"שלושת הילדים האחרונים נא לעמוד" המורה דורון שאג ואור התקדם אל עבר המורה כשיונתן לידו והנערה מגיעה אחריהם. "שימו לב כולכם, אלה תלמידים לעניין, רצים ולא מוותרים לעצמם" הוא הביט בשלושה וחייך.
אור כמעט פרץ בצחוק למראה פניה של הנערה. היא נראתה מבולבלת מאד.
"אור,יונתן אתם לא חדשים לי.." הוא חייך חיוך מרוצה "אבל את…" הוא בחן את הנערה "מה שמך?"
"שירה רוזן, המורה" היא ענתה ואור שלח לעברה חיוך.
"בסדר גמור, את מכיתה ז'4?"
"כן המורה" השיבה
"יפה מאד ועכשיו נשחק מחניים". כולם התחילו להתלונן כשהוא קרא בקול "בלי להתעצל"

****