צדדים – פרק 32

****
צלצול–
"סוף-סוף" אמרה שירה
"מזל שאין שיעורי בית" צחקה טל
"מה רצית?" שאלה שירה "זה היום הראשון, לא ירחמו עלינו?"
"תלמידי כיתות ז' ו-ח' תלמידי כיתות ז' וח'.." שמעתי נשמע קולו של המנהל ברמקולים "נא להגיע לחצר בית הספר הקדמית לחלוקת חדרים".
עד עכשיו המזוודות היו בחדרי האחסנה, אבל עכשיו כשחילקו חדרים כולם שעטו אל חדרי האחסנה כדי לקבל את המזוודות והתיקים שלהם, שירה וטל לעומת זאת, פשוט חיכו שהרעש יגמר, כל אחת מהן ידעה שכשנדחפים לא משיגים כלום, רק פציעות.
אחרי שכולם יצאו מחדרי האחסנה נכנסו בשקט וראו את המזוודות שלהן עומדות בפינה בשקט, בדיוק כמו שהשאירו אותם.
"מזל שלא היינו בכל הסיבוך הזה" שמחה שירה "היינו ממש יכולות להיפצע"
"כן" טל צחקה "וחבל על המאמץ, הן היו בסוף"
אז הופיעו אור ויונתן, ושניהם נראו כאילו חזרו ממלחמה.
הם היו חבולים והשרוול של יונתן נקרע. "ניסינו לקחת את המזוודות המטופשות שלנו" צחק יונתן. על פניו, ליד הלחי היתה שריטה "סתם מישהי שחיפשה את המזוודה שלה, זה אפילו לא כואב" הוא אמר כשראה את הפרצופים המודאגים של שירה.
"אני חושבת שאם לא היינו מכירים, היינו בורחות ממך" טל צחקה
"יאללה זזנו?" אור שאל
"לכו אנחנו באות עוד שנייה" אמרו הבנות יחד
"איך שבא לכם" הם אמרו "רק תודיעו לנו איפה אתן"
"בסדר" צחקה טל, הן שמעו את הבנים רבים מי נפגע יותר בזמן המלחמה ויונתן ניצח.
"טל?" שאלה שירה "מה דעתך על אור?"
"הוא נחמד, ומצחיק והוא גם די נראה טוב" אז נפל לה האסימון "את מתכוונת במובן של..?" היא הביטה בשירה והיא הסמיקה. טל פרצה בצחוק.
"מה יש לך…" ניסתה שירה להתחמק.
"הופה אחותי" היא צחקה "אבל הולכת להיות לך תחרות קשה"
"מה זאת אומרת?" שאלה שירה וניסתה להוריד את החיוך מפניה.
"כבר חצי מהבנות בשכבה הזאת מזילות עליו ריר ורודפות אחריו"
"מילא.." משכה שירה בכתפה "לפחות הוא ידיד שלי"
"אגב.." היא אמרה "אנחנו לא אמורות לצאת החוצה כבר?"
"יאללה בואי אנחנו נאחר"
"ואז מה?" שאלה טל
"לא יודעת" צחקה שירה.
הן רצו לחצר וחיפשו את המקום של חלוקת החדרים, ביקשו מכולם להתיישב ולחכות, שירה התיישבה ליד טל, אור ויונתן. הם המתינו.

****
נדב המשיך להסתובב במסדרונות, יהושוע אמר לו שהוא ישבץ אותו בחדר שהוא יחליט. יהושוע אמר לו שאין לו מה לדאוג ושהוא ידאג להכל.
הוא ישב על המדרגות והקיש למה שיהושוע אמר
"שימו לב תלמידים" יהושע דיבר לתוך מיקרופון "החדרים הם לזוגות בלבד, מי שיש לו בקשה מיוחדת שיפנה אלי אחרי החלוקה, למי שאין זוג שיפנה לאולם המרכזי שם יסבירו לו מה לעשות, מי שיש לו זוג שיפנה אל רינת או מאירה המזכירות שלכם שעומדות שם" הוא אמר והצביע על שולחנות ובהם ישבו המזכירות. "שם ישבצו אתכם בחדרים ויתנו לכם מפתחות. זה הכל" הוא אמר
נדב הביט בנערים והנערות מסתערים אל עבר השולחנות, הוא חייך ועלה במדרגות.

****
טל רצה ושירה מאחוריה, הן נעמדו באחד השולחנות לפניי כולם ורשמו את עצמן.
"חדר מס' 22 זה טוב?" שאלה מאירה, המזכירה.
"בטח" השיבה טל ושירה חייכה אליה
"רק איפה זה?" שאלה שירה
"מאחורי בית הספר, הבניין הראשון מימין קומה שנייה, הנה המפתחות" היא נתנה לטל מפתחות וטל התחילה לרוץ ששירה מאחוריה.
"פתאום את מהירה מה?" שאלה שירה כשהדביקה אותה בדלת.
אור ויונתן כבר עמדו בכניסה וחיכו לשתי הבנות.
"אז איזה חדר אתן?" שאל אור
"חדר 22" ענתה שירה
"צחוקים" יונתן הצטרף "אנחנו 12"
"יאללה, בואו נעלה" אמרה טל
הבנים התעקשו לסחוב לבנות את המזוודות ושירה צחקה. הם טענו שאת המזוודות שלהם הם כבר הכניסו לחדר שלהם.
על הדלת חקוק באותיות זהב נכתב המספר 22
"חדר 22 אנחנו באות" צחקה טל

****