צדדים – פרק 34

שירה וטל מתכננות תוכנית לילה

"טוב. אני יורד לחדר אוכל" נדב אמר
"ממש לא!" קרא אחריו יונתן "לא ככה" הוא חייך ואמר לו שעכשיו, כשהוא מסתובב איתם, הוא צריך להתחיל ללבוש בגדים מגניבים יותר.
"זה באמת הכרחי?" שאל נדב והביט ביונתן ואור שמחפשים חולצה שהם תיארו כ"נורמאלית"
"כן!" הם קראו ביחד "מצטערים, אבל זה חשוב"
אחרי בערך חצי שעה הם סוף-סוף שיחררו אותו.
הוא לבש את הכובע שלו והתכונן לצאת
"מה אתה חושב שאתה עושה עם… זה?" חייך אליו
"לשים את זה על הראש?" שאל נדב בתשובה
"זה נורא" קבע יונתן "אתה לא יכול להסתובב רק עם כובע ועוד עם אותו אחד"
"אוף.." הוא נאנח בכבדות.
הם התווכחו עוד 10 דקות ובסוף נדב וויתר, הוא ראה שעם החבר'ה האלה כלום לא ילך, הם עזבו אותי והתחילו להתארגן בעצמם ונדב רץ לכיוון חדר האוכל.
נערה אחת הדביקה אותו וחייכה אליו. "היי" היא חייכה
"היי" הוא אמר מתעלם. הנערה לא הרפתה ממנו
"למה את באה אחריי?" נדב שאל אותה
"כי אני לא רוצה להיות לבד" חייכה "ואולי תכיר לי את החברים שלך, ראיתי שיש לך חברים"
"אין לי חברים פה" שיקר "הם הזמינו אותי להצטרף חד-פעמי וחוץ מזה ראיתי אותך עם החברות שלך"
"אבל עכשיו הן לא פה" היא אמרה בחיוך "ואני רוצה להכיר חברים חדשים"
'כן, ממש' חשב לעצמו נדב. הם נכנסו יחד לחדר האוכל.
"אז איפה נשב?" היא שאלה אותו
"שם" אמר והצביע על מקום לשישה אנשים
"אהה, וואלה" היא צחקה "אנחנו מחכים לחברים שלך"
הוא חייך חיוך מאולץ אליה וחשב בליבו רק דבר אחד 'מפלצת'
היא לא ראתה את ההבעה הזאת על פניו.
נטע חייכה, מרוצה מעצמה.

*****
באותו הזמן בחדר של שירה ושל טל האווירה היתה שונה לחלוטין:
"איפה המסרק?"
"ראית את הנעליים הסגולות שלי?"
"איפה הפן?"
טל ושירה היו עסוקות בלצעוק אחת על השנייה איפה הדברים שלהן עד שלא שמו לב כשאור ויונתן עמדו בפתח.
"וואו" צחק אור
"כמה בלאגן" אמר יונתן "אנחנו בנים ולא עושים כל-כך הרבה רעש"
"ממש" קראו זוג הבנות והמשיכו להתרוצץ בחדר.
אחרי עוד 10 דקות, שירה וטל היו מוכנות לצאת.
"הגיע הזמן!" קרא אור בצחוק. הם פתחו יחד בריצה לכיוון חדר האוכל
"איפה נשב?" שאלה שירה, חדר האוכל היה מלא מהרגיל. כמעט שלא היה מקום. פתאום שירה הבחינה בהבזק של יד. "נדב?" היא שאלה.
"מה?" שאל הטל
"נדב!" קראה שירה והצביעה על המקום שבו ישב נדב.
"איזה מזל שהוא הגיע מוקדם לפה" חייכה טל והתחילה להתקדם עם שירה.
אור ויונתן נתנו חיוך מאולץ ואז החמיצו את פרצופם כשראו את הילדה שיושבת לידו "למה הוא הזמין אותה?" אור שאל
"מאיפה לי?!" החזיר לו יונתן והם המשיכו לרטון
"אולי תפסיקו" זרקה לעברם שירה והתקדמה אל השולחן כשטל לצידה ואור ויונתן נגררים מאחור. לא מרוצים.
"היי" חייכה לעבר שירה הילדה "אני נטע" כאילו ששירה לא ידעה, היא הייתה אחת מהבנות ששירה וטל שמעו שמרכלות על כל הכיתה.
"שירה" חייכה וניסת להתנהג בנימוס.
היא התיישבה ליד אור וטל מצד אחד של השולחן, מהצד השני ישבו נדב, יונתן ונטע.
"אז…" חייכה שירה וניסתה לשבור את הקרח "מאיפה את, נטע?"
"מהמקום הכי טוב בארץ, לייק דא!" היא גלגלה עיניים "כאילו שאת לא יודעת"
שירה הביטה בה נבוכה מעט. "אני אמורה?" שאלה.
"היא לא יודעת" נטע הזדעזעה כאילו זה היה הדבר הנורא מכל "אני גרה בתל אביב"
"מה כל-כך טוב בתל אביב?" שאלה שירה בחיוך "מודיעין לא גרועה ממנה"
"אני בכלל מפתח תקווה" העירה טל
"אני מראשון לציון, ביחד עם הבחור שיושב מולי" חייך יונתן
"נדב מנתניה" חייכה שירה והביטה בנדב, הוא השפיל את מבטו ולא אמר דבר.
"ואיך אפשר לא לאהוב את ת"א? יש בה הכל, ים, קניונים, ואפילו בתי מלון!"
"אז למה הוד מעלתה כאן ולא בת"א?" שאל יונתן בגועל
"אויש יונתן" גערה בו שירה "סתום כבר"
"כי ההורים שלי רוצים שאני אפתח לילדים בגילי" נטע חייכה חיוך מרושע "כן, כאילו שזה עומד לקרות, וחוץ מזה מודיעין ישנה ואין בה שום דבר מיוחד ואף אחד מהערים האחרות טובה יותר! טוב, אני לא צריכה אתכם, זה בטוח" היא קמה ממקומה עם המגש, זרקה אותו לפח ויצאה מהמקום.
"היא באמת לא משהו" שירה מלמלה, רק נדב שמע אותה והוא הנהן.
"אז איך היה היום הראשון שלך כאן?" שאלה שירה את נדב
"בסדר" הוא משך בכתפיו "ואת?"
"היה טוב, הכרתי חברים טובים וחברה לחדר" צחקה שירה "אבל אתם יודעים למי הכי טוב פה?" שירה קירבה את ראשה לפנים השולחן ולחשה כממתיקת סוד, כולם הביטו בה והתקרבו "לאור" שירה לחשה והתיישרה שוב במקומה.
כולם הביטו באור. "אני?" הוא שאל מופתע
"בטח" חייכה שירה "לא ידעתם שלאור יש כבר קבוצת מעריצות? ויש בלוג עליו באתר הפנימייה ושבנות הולכות אחריו לכל מקום וגם…"
"אוקי, הבנו" יונתן עצר אותה וחייך "תראה אור, גם טובה בספורט וגם יורדת על החברים שלה, בחורה לעניין"
שירה הביטה באור "כל מה שאמרת אמיתי?" הוא שאל "הקבוצה? הבלוג?"
"אז הייתי משקרת לך!" שירה אמרה וצחקה, אבל משהו בתוכה לא רצה לצחוק. 'תהיה לך תחרות קשה' טל אמרה לה
"שימו לב תלמידים" קולו של יהושע בקע ממיקרופון שהחזיר ביד "בשעה 10 כיבוי אורות! ולא שנייה מאוחר מזה! בתיאבון" הוא אמר ויצא מהמקום
"מה הקטע שלו?" יונתן שאל "10 זה מוקדם!"
"תשמע" אמרה שירה בהתגוננות "אני לא יודעת. יש לימודים מחר, אולי הוא רוצה שנהיה מוכנים וערניים ו.."
"בסדר, בסדר" הוא צחק "רק אל תהפכי למורה שלנו"
"מה שתגיד" שירה צחקה וקמה ממקומה "אני זזה לחדר, טל את באה?"
טל התרוממה גם היא חייכה אל השאר ויצאה עם שירה מחדר האוכל.