צדדים – פרק 36

*****
דפיקה בדלת הקפיצה את אור ויונתן ממשחק הקלפים שלהם. "תפתח" אור אמר בזמן שיונתן העלה בשני ז'יטונים.
"תפתח אתה" החזיר לו יונתן
"אבל זה תורי" אור המשיך בשלו ובדק את הקלפים.
"לא מעניין אותנו מי יפתח רק תפתחו כבר" הם שמעו קול קורא
יונתן קם לובש רק מכנסיים כי לטענתו 'נורא חם במקום הזה', אור הסכים איתו.
"מי זה בכלל?" יונתן שאל ליד הדלת
"משלוח" ענו שני קולות, ויונתן הביט מבולבל באור "מה…?"
"לא יודע" אור מלמל, גם הוא – כמו יונתן- היה לבוש במכנס קצר בלבד בגלל החום.
אור תפס את הגיטרה והתחיל לפרוט עליה איזה שיר ויונתן פנה לפתוח את הדלת, כשפתח אותה וראה מי שני השליחים טרק את הדלת במהירות ועוד הספיק לשמוע את צחקוקי הבנות. "מה קרה?" אור הפסיק לפרוט ובדק את פניו של יונתן
"תתלבש" הוא זרק לו חולצה
"מי אלו?" אור שאל
"הבנות! הן עושות ביקורי פתע!" שניהם לבשו את החולצות שלהם ואז פתח שוב יונתן את הדלת.
"אני מקווה שהפעם לא תטרוק לנו את הדלת" טל צחקה והביטה בו
"לא" הוא צחק והסמיק "לא הפעם, פשוט תפסתן אותנו במצב קצת…." הוא התלבט
"מביך?" שירה שאלה בצחוק
"אמ.. כן" יונתן אמר ופינה לטל ולשירה את הדרך "כנסו"

*****

"איזו מנגינה יפה" שירה חייכה ופנתה אל אור, הוא ניגן שיר שלא הכירה
"רוצה לנסות?" הוא שאל והעביר לה את הגיטרה שלו
"בטח" היא תפסה את הגיטרה ופרטה את השיר הראשון שעלה לה לראש.
טל מיד צרחה את שם השיר בצחוק.
"ואוו" קראה שירה "איך ידעת? את מדהימה!"
"טוב מספיק עם החנופה הזאת" אור הביט בטל ואז בשירה "רוצות לשחק?"
"מה משחקים?" שאלה שירה בצחוק
"פוקר" השיב יוני "את מכירה?"
"מה נראה לכם שאני?" אמרה שירה "את מכירה? את יודעת לשחק? ברור!. לא נולדתי אתמול אתם יודעים!" היא הוסיפה בצחוק.
"טל את גם רוצה?" יוני שאל ואור חילק לשירה ז'יטונים ושני קלפים
"לא תודה" היא צחקה "אני אצפה בכם"
"מה שעושה לך טוב" אור צחק ובדק את הקלפים החדשים שלו
"מעלה בשתיים" יונתן העלה
"משווה, אור?" שירה חייכה אליו
"פורש" הוא צחק
"מה?" שאלה "למה? מפחד שאני אנצח אתכם?"
"לא" הוא צחק "אין לי כלום" הוא שם את הקלפים בצד וחיכה, שירה התווכחה עם יוני בנוגע לקלפים והם המשיכו להעלות. בסוף שירה לקחה כזאת ערמה שנשארו לו רק שלושה ז'יטונים, היא ממש כיסחה אותו.
"ברור לך שנתתי לך לנצח נכון?" הוא שאל כשהם גמרו לשחק
"ממש" צחקה "ראיתי. כל הזמן"
"עוד סיבוב?" שירה שאלה אחרי שתיקה קלה
"לא תודה" הוא צחק "כיסחת לי את הצורה, אני מודה"
פרצנו כולנו בצחוק ולא שמענו את הדלת נפתחת.
"איזה יופי של משחק" אמר יהושע והקפיץ את כולנו "באמצע הלילה, אחרי כיבוי אורות"
"אמצע הלילה?" שירה הביטה בו בבלבול. 'כמה זמן אנחנו פה?' שאלה את עצמה
"השעה אחד-עשרה בלילה" הוא אמר "שעה אחרי כיבוי אורות"
"אוי נו, יהושע" יונתן צחק ולא שינה את צורת דיבורו גם כשראה את המבט החודר ששלח בו המנהל "אל תהיה כזה כבד!" יונתן המשיך
"מה כבד?" הוא שאל "גם אני, כמו הבנות פה, לא הצלחתי להירדם ואין לי מה לעשות בחדר" הוא צחק
"ידעתי שאתה מהחבר'ה" יונתן צחק, ממש כאילו שהוא מכיר את יהושע באופן אישי, הנה כמה דברים שכדאי שתדעו על המנהל של פנימיית אחווה:
1. הוא בסך הכל בן 35
2. הוא די חברה'מן, לא כמו הרבה מנהלים, הוא לא באמת מפחיד את התלמידים שלו והוא מתחבר עם כולם
3.הוא נשוי -יותר נכון אלמן- ויש לו ילד בגיל של החבר'ה, אבל הוא לא לומד פה.
את הפרטים האלו ועוד כמה הוא סיפר להם באותו לילה, מכיוון שיוני לא רצה ששירה תכסח אותו שוב והשאר לא רצו לשחק. אז הם ישבו ושיחקו אמת או חובה, יהושוע קיבל חובה.
"חובה עליך…" יונתן הביט בו בעורמה, היתה לו תוכנית זה בטוח "שמחר אני אחליף אותך למשך שעתיים" הוא חייך, מסופק מעצמו והביט ביהושע, שירה הייתה בטוחה שיהושע יתעצבן ולא ירשה לו ולכן התגובה שלו הפתיעה אותה, הוא צחק "נחשוב על זה" הוא חייך "אבל זאת…"
"אחריות רבה ועליך לשמור על החוקים…כן,כן, בלה, בלה" יונתן צחק.
"אתה לא מקשיב למנהל שלך?" יהושע ניסה את הגישה המפחידה
"אוי, על מי אתה עובד?" אור צחק "אולי על שירה כי היא חדשה.."
"אתה צודק" יהושע חייך "אני באמת זקן מדי בשביל להפחיד ילדים כמוכם, אולי אני אמסור לכם את תפקיד המנהל ואלך לי?"
אור ויוני הביטו בו "באמת?!" הם צעקו וקמו ממקומותיהם
"נראה לכם?" הוא השיב להם, צוחק. אור ויונתן התיישבו בחזרה.
"לא צריך" יוני הפנה את מבטו
"יאללה" יהושע קם "אני הולך לישון, השעה שתיים עשרה" הוא הביט בי ובטל "גם אתן צריכות לישון" קמנו שתינו ויצאנו מהחדר ביחד עם המנהל "ובלי עוד תכסיסים כאלו, שמעתם?"

שתי הבנות טיפסו יחד אל החדר. שירה עלתה אל המיטה שלה ומלמלה "לילה טוב"
"לילה טוב" השיבה לה טל בחיוך
"היי טל" אמרה פתאום שירה
"מה?" היא שאלה בנמנום
"את שומעת את זה? זה נשמע כמו נגינת פסנתר" לחשה שירה
"אני שומעת אותך, לא נותנת לי לישון" היא אמרה והתהפכה לצד השני.
"אוקי, סליחה" שירה אמרה והאזינה לצלילים, צלילים שקטים, יפים, כל-כך מיוחדים, פתאום התעורר אצלה צורך לגלות מי זה שמנגן. פתאום נזכרה שלא ראתה את נדב בחדר של אור ויוני. "לא יכול להיות" מלמלה לעצמה והקשיבה למוזיקה.
'אני כבר אגלה מי זה' אמרה לעצמה.
ואז היא נרדמה