צדדים – פרק 41 חלק א'

****

"לאור" חייכה שירה ונתנה לו הזמנה אחרי שהתיישבו כולם יחד מסביב לשולחן.
"יוני…" היא חייכה והעבירה לו את ההזמנה "… ולנדב" הוסיפה כשהושיטה לו הזמנה
"את בטוחה?" הוא שאל "אני לא חבר שלך כמו אור או יונתן.."
"אני בטוחה" היא אמרה ופנתה הלאה "לשרה, כמובן"
"תודה" היא השיבה, את שרה שירה הכירה יום אחד כשנתקלה בה בארוחת הצהריים. היא צמחונית ובקושיי אוכלת, יצא להן להכיר כששירה שאלה אותה למה היא לא אכולת כלום. שרה פרצה בצחוק באותו רגע כי בדיוק הסבירה את אותו הדבר לתורנים של המטבח. ככה שירה הכירה את שרה.
"היי נועה!" צעקה שירה ונופפה בידה, נועה בקצה השני של החדר הביטה בה והתקרבה כשזיהתה את הקורא.
נועה היא ילדה נורא מקובלת ויפה אבל "החברה הגבוה" לא הרסה אותה, היא נשארה חמודה ונחמדה. שירה הכירה אותה משיעור אומנות. "מה קורה?" היא חייכה
"הכל מעולה" השיבה שירה "יש לי הזמנה בשבילך"
"תודה" היא השיבה כשקיבלה לידה את ההזמנה "יומולדת 13 באולם? אתם כנראה טחונים בכסף" היא צחקה.
הם התיישבו והתחילו לאכול עד שהם התחילו לרדת אחד על השני או להשלים עם המציאות שאחרים טובים יותר מהם.
"רק נועה מושלמת" צחקה שירה
"ממש לא" נועה אמרה "את צריכה לראות אותי בבוקר"
"לפי איך שזה נשמע אולי לא כדאי שאראה אותך בבוקר" שירה פרצה בצחוק וטל הצטרפה אליה.
"ואם מדברים על מושלמות…" יוני גיחך "שמעתם מה נטע חושבת?"
"מה היא כבר מתכוונת לעשות?" טל שאלה והביטה בו בריכוז
"היא בטוחה שהיא מושלמת, היא רוצה להיבחר כנציגת התלמידים לשכבה שלנו, והיא תעשה הכל. עם דגש על ה-הכל"
לפתע השולחן השתתק. אם אף אחד מהם לא מת על נטע… המחשבה שהיא תהיה נציגה שלהם?
"אוי ואבוי" אמר אור וסיכם את המצב.
"אולי נשלח מישהו מאיתנו לבחירות" אמרה שירה אחרי שבחנה את מבטיהם המסכנים של חבריה "את אור לדוגמא"
"אותי למה?" אור שאל מבולבל
"כי יש לך מועדון מעריצים" שירה צחקה "כולם יצביעו לך"
"כמעט כולם" טל אמרה "אני מתכוונת להצביע למישהי אחרת"
"לנטע?" שאלה שירה בפליאה "את רצינית?"
"איזה נטע?" היא שאלה "אני מצביעה לך!"
"לי?" הפליאה של שירה גדלה עוד יותר "למה אני?"
"כן" היא חייכה "וכי את מושלמת לתפקיד הזה, הספקת להתחבר פה עם כולם ויש לך חוש דיפלומטי, מי בעד?"
למרבה ההפתעה לשירה כל השולחן הרים ידיים. "אתם בטוחים? כי אני לא…"
"בטח" אור צחק "שירה לשלטון ויהיה שיגעון"
"בואו לא נגזים בסדר?" צחקה והרגישה את הסומק עולה בלחייה
"אבל את פשוט מושלמת לתפקיד, את חכמה, מוצלחת…"
"שלום לכולם!" קריאה קטעה את יוני בחדות ונטע הופיעה משום מקום "אני כל-כך שמחה לראות את כולכם"
"ואף אחד מאיתנו לא שמח לראות אותך" הטיח בה יוני
"אוי, יוני יוני" היא חייכה "לא תשתנה מה?"
"רק לחברים שלי מותר לקרוא לי יוני, ואת ממש לא אחת מהם" השיב בשקט
"אוי מקום פנוי, אפשר לשבת שם? יופי!" היא התעלמה מיוני והתיישבה. שירה לא הבינה למה הנערה הזאת לא מצליחה להבין שהם לא מעוניינים בחברתה.
"אז.." נטע הביטה בהם ושירה התנערה ממחשבותיה "למי תצביעו בבחירות?"
"בחירות למה? לנציג השכבה במועצת?" טל שאלה בזלזול אבל נראה שנטע פשוט לא שמה לב.
"ברור מותק" נטע צחקה
"אני מצביע לשירה" אור פלט וטל החטיפה לו. נטע בחנה את שירה בריכוז
"את?" היא שאלה בכעס אבל אז השתלטה על עצמה, "לא חבל עליך? הרי ברור שאני אביס אותך. לא… מיותר?"
שירה נשלחה אחורה בזמן. ליום שבו חילקה הזמנות לבת המצווה שלה, הריב עם דניאלה, המחשבה שתפסיד ללא קרב שוב…
"למה מיותר?" שירה חייכה בהתרסה "את לא תביסי אותי אלא אם תרמי"
נטע נראתה מופתעת, היא לקחה את הצלחת שלה והסתלקה.
"אוף" טל הפרה את הדממה "אני פשוט שונאת אותה"
מלמולי הסכמה הגיעו מכל עבר של השולחן…
"מה קורה חברים?" התקרב אל השולחן איתן והביט בנו בחיוך מסתורי, "מישהו כאן אוהב חיות?"
כולם הביטו בשרה, טוב היא היחידה שמשתגעת מחיות.
"תגיד שכן, תגיד שכן" היא כמעט התחננה אליו והיא יכלה להיראות כאילו היא עומדת להתפוצץ.
"כן" הוא חייך וברח אחורה כששרה קפצה ממקומה.
תודה, תודה, תודה!" היא קראה
לרגע לא היה לאיתן מה לומר, הוא היה בשוק. כשהוא יצא מזה הוא רק אמר, "תיהני"
"מה קרה?" שאלה שירה, פחות המומה. שרה התיישבה במקומה כאילו כלום לא קרה ואיתן תפס את המקום שבו ישבה נטע לפני כמה דקות.
"נו!" כולם צעקו עליה יחד והיא פרצה בצחוק.
"אני הולכת לעבוד בפינת החי של בית הספר" אמרה לבסוף
"בגלל זה כל המהומה?" שירה לא האמינה על ההמומה. כולם היו מבואסים שזה החדשות המעניינות.
"אני שמחה בשבילך" אמרה טל, שירה הנהנה. הם באמת שמחו אבל הם קיוו למשהו… מרגש יותר מאשר עבודה בפינת החי של בית הספר.
"ביקשתי לעבוד שם בגלל ששמעתי שיתנו לנו, התלמידים, עבודה בפנימייה כמו מן מחויבות אישית כזאת, אז החלטתי ללכת על מקום שאני אוהבת"
"זה בכלל חוקי?" פלט יוני
"רגע אחד, מה זאת אומרת מחויבות?" אור שאל בשביל כל חברי השולחן
"חוג כלשהו, עבודה מסויימת, דברים כאלה" שרה הסבירה
"יש לי רעיון גאוני" שירה חייכה אל כולם והם הביטו בה בסקרנות.
"ניפגש בחצר בהפסקה ונדבר" ובטון המסתורי הזה היא עזבה את השולחן והלכה אל הכיתה.