צדדים – פרק 47

****
שירה נכנסה למקלחת והשאירה את טל להתמודד עם שיעורי בית שלהן במתמטיקה.
כשיצאה גילתה שהמחברת שלה ריקה וטל מתבוננת בשביעות רצון מחברת המלאה שלה. "למה לא עזרת לי?" שאלה את טל
"לא עזרתי?" טל השיבה "את מתכוונת, לא עשיתי לך את השיעורים"
"עזרת…עשית.. זה משנה?" שאלתה שירה בצחוק
"זה משנה!" טל אמרה לה "אני רוצה שתביני לבד"
"כן אמא" אמרה לה שירה וטל נכנסה להתקלח, "אוף, איך אני עושה את זה?" שירה שאלה את עצמה בייאוש כשהתיישבה על הכיסא, היא הביטה במחברת וכל האותיות הסתבכו לה בראש. "משוואות…" מלמלה לעצמה "מי צריך אותן בכלל?"
אחרי חצי שעה של ניג'וסים טל היא הסכימה לעזור לה, שירה לעולם לא הייתה מודה אבל טל הייתה ממש חכמה ושירה הייתה צריכה עזרה, והרבה.
"הבנת?" טל שאלה את שירה שוב ושירה הנידה בראשה.
, נכון?" שאלהX ל-Yאז יכולים להיות כמה "
"X יכולים להיות כמה Yל-""לא" טל נאנחה
"אוקי" מלמלה שירה והביטה במחברת ופתרה את השאלה
"עכשיו זה נכון!" טל מחאה לה כפיים "סוף סוף"
מישהו דפק על הדלת "פתוח" אמרה שירה והדלת נפתחה, יוני נכנס פנימה
"את באמת מתכוונת לעשות מחר את מה שתכננת?" הוא שאל את שירה
"כן" אמרה "נראה לי, למה?"
"לא, כלום, סתם" יוני חייך ונראה מרוצה מעצמו "אני חייב להיות בטוח"
"למה, מה כבר… ?"
"שירה, רציתי לשאול אם מחר את…" אור פתח את דלת החדר והשתתק "מה אתה עושה פה?" הוא שאל את יונתן
"אני?" יוני הביט בו "מה אתה עושה פה?"
"מה שניכם רוצים?" טל קטעה את הצעקות שהם התחילו להריץ
"התערבנו" אמר יוני והשפיל את מבטו
"אני אמרתי שאין מצב ששירה תעשה את זה" הוסיף אור "אז באתי לפה כדי לנסות לשכנע אותה שלא תעשה את זה, אבל אני רואה שיוני היה פה קודם אז… ההתערבות מבוטלת" הוא הכריז ויוני הביט בו בהשתאות
"נראה לך?" יוני צעק "רק כי עמדתי לנצח אה?!"
"רק כי שכנעת אותה!" צעק עליו בחזרה
"לא הספקתי לעשות כלום!" הוא השיב לו וטל ושירה פרצו בצחוק
"שניכם ממש אדיוטיים" אמרה שירה בסופו של דבר
"סליחה?" הם הביטו בה בבלבול וכבר החילו לצרוח אחד על השני "צ'יפס עלייך! צ'יפס עלייך!", שירה תהתה כמה ילדותיים הם
"אני הולכת לעשות את זה" אמרה שירה ויוני חייך
"אז אור הפסיד" הוא הכריז "והוא חייב לעשות את מה שהבטיח"
אור החוויר "אבל… רק צחקתי.. אני.."
"מה הוא הבטיח?" שאלה שירה, יוני דחף החוצה את מאור וקרץ לה
"תגלי מחר" הוא חייך וסגר את הדלת מאחוריו
"מה נראה לך שאור הבטיח?" טל שאלה אותה
"מאיפה לי?" השיבה שירה "אבל זה משהו ממש מביך אם הוא החוויר ככה"
טל חייכה, "חשבתי שהוא יהפוך לרוח!"

*****
נדב תהה עוד כמה זמן ישעיהו ימשיך להביט בו במורת רוח. הוא הכיר את המבט הזה כבר יותר מדי טוב.
"נו…" הוא מלמל
"מה אני כבר יכול לומר לך? אכזבת אותי שוב נדב"
"אמרת לי להתחבר לחבורה המסוימת הזאת, החברתי. נתת לי מפתח כדי שאשתמש באולם הספורט אבל אם אני משתמש בו ואז אתה כועס… מה אני יכול לעשות?"
"אתה יודע שזה לא ככה" יהושוע נאנח ונדב שאל את עצמו מתי יוכל ללכת, "תשמע נדב…"
"אני יודע מה אתה עומד לומר"
"לא אתה לא"
"אתה עומד לומר את הקטע של: 'לא הוצאתי אותך מבית היתומים אחרי ש..' "
"נדב!" יהושוע הניד בראשו ונדב חייך, הוא ידע על מה יהושוע חושב, לא הרבה יכולים להתמודד עם העובדה ש… טוב, עם העבר של נדב. "זה לא ככה"
"אז מה זה כן?"
"אתה לא יכול לתת למישהו לדעת על העבר שלך" אמר "אני יודע שהתחברת עם החבורה ההיא כמו שביקשתי ממך. ואתה משתמש בשק האגרוף כמו שאתה צריך, זה בסדר"
"אז.."
"אז אני צריך שתעשה עוד ניסיון אחד"
"ואני צריך לעשות בו מה?" שאל נדב
"אתה מצליח להסתדר בחדר המוזיקה?" שאל יהושע, משנה נושא שיחה
"כן, אני מסתדר מעולה" אמר נדב, עצבני, "מה אתה רוצה שאני אעשה יהושע?"
"אני לא יודע כמה הרעיון שלי טוב" הודה יהושע, "האמת היא שראיתי מה אתה חושב על אנשים מסוימים…" יהושע חייך ונדב היה בטוח שהוא מסמיק, יהושע ידע שנדב קצת יותר ממחבב את… "… אז אני לא אומר כלום. אבל תקשיב לי נדב" נימת קולו של יהושע החזירה את נדב למציאות, "אם מישהו יגלה על העבר ה.. מטריד שלך. זה יהיה הסוף של שנינו"
"אני לא מבין מה בעיה שכולם ידעו שההורים שלי…"
"זה מספיק" אמר יהושע "תלך לישון נדב, אנחנו נדבר כבר מחר בבוקר"
נדב נאנח ויצא מהחדר. הוא שאל את עצמו מה יונתן ואור חושבים שהוא עושה עכשיו….

****
טל התעוררה עם חיוך מרוח על הפרצוף, היא זכרה את ההבטחה של שירה טוב מכדי שלילה אחד ישכיח את זה.
"אז.." היא אמרה כשהביטה בשירה "את מוכנה להשפלה בפני כל השכבה?"

*****
מוזר, באותו רגע בחדר אחר שאל יוני את אותה השאלה את אור
"זה לא השפלה.." אור מלמל כשלבש את החולצה שלו "אני רק צריך.." הוא הביט ביוני "אי אפשר לוותר על זה?"
"לא אחי" יוני צחק "אתה חייב "
"אתה ממש דפוק" אור החזיר לו ושאל את עצמו איך מצא לעצמו חבר כזה מעצבן
"תודה, אני מעריך את זה" יוני חייך
"אז אפשר לפחות רק מולכם ולא מול כולם?" אור שאל
"אמ.. טוב נו, אבל אני מקליט הכל " יוני צחק
"אתה ממש דפוק" השיב אור
"אני יודע" יוני השיב, מחייך בשביעות רצון "כבר אמרת לי"