צדדים – פרק 48

*****
ביום שישי יש רק שני שיעורים: הלכה, ששירה תמיד משלימה בו שעות שינה אז הוא לא חשוב. ומוזיקה, שיותר עניין אותה.
כל כיתות ח' התקבצו ביחד באולם הספורט, "טוב תלמידים" המורה הביטה בכולם, התלמידים שנמנמו בשורות האחרונות, החבר'ה המוכשרים שישבו מקדימה וכל השאר שישבו במרכז, משועממים עד מוות "בואו נחזור על כל מה שלימדתי אתכם בשיעורים הקודמים ואז…"
"המורה?" שירה החליטה שנמאס לה והצביעה
"כן?" היא שאלה "שירה, דברי"
"השיעור שלנו היום יכלול שירה?"
"לא לצערי, לא היום" היא ענתה ויוני הביט בשירה וחייך, היא סימנה לו בראשה לאות כן
"אז" אמרה שירה למורה כשהיא התכוונה להמשיך בדבריה לכיתות "הבטחתי לעצמי משהו לגבי השיעור, יש מצב שאני אקיים את זה?"
"אמ.." המורה בחנה את ארבעת הכיתות המשועממות "נו טוב, שום דבר לא יכול להזיק כבר במצב שלנו", היא לא ידעה כמה היא טועה.
"יוני" קראה שירה והוא דילג ורץ אל השולחן שהם העמידו בפינה וחיבר את הטייפ אל מערכת ההגברה, הוא הביט בכולנו וחיכה בחיוך
"מה זה אמור להביע?" המורה שאלה
"זה, המורה" אמרה שירה וקמה ממקומה "נקרא שיעור מוזיקה"
ויוני כמו על פי סימן הדליק את המוזיקה, מנגינת ההתחלה של 'פפראצי' התנגן ושירה קפצה למרכז האולם והתחילה לצעוק את מילות השיר, היא עשתה תנועות שאמורות להראות כמו תנועות ריקוד וכולם מחאו כפיים, בפזמון שירה קלטה שיותר מחצי שכבה הצטרפה לרחבת הריקודים המאולתרת שלהם, "פה פה פפראצי!!!" כולם צרחו מכל מקום ורקדו, זה היה ממש מצחיק… ומוזר.
השיר נגמר והמורה סרקה את כל התלמידים המחייכים ונעצרה בשירה, חיוך התפשט על פניה, שירה הביטה בה והיא הנהנה, אישור להמשיך את הבלגאן.
"יואו, די ג'י יוני" צעקה טל "נגן לנו משהו"
' של קאשה התנגן וכולם התחילו לשיר כמו משוגעים, אחרי השיר הזה התנגן שירTik tak'
אחר וכך הם העבירו את שעת מוזיקה ברעש, ריקודים ושירה מטורפת כיתות ט' עמדו בצד והביטו בשכבת ח' בהנאה וקנאה מחוץ לאולם הספורט
"כולם מוזמנים!" יוני צעק ובדיוק התחיל שיר חדש ואלה שעמדו בחוץ לא חיכו להזמנה נוספת, תוך שניות האולם הפך לאולם ריקודים.
ואז, בפתח האולם עמדה קבוצה חדשה, טל ושירה נעמדו זו לצד זו ויוני כיבה את המוזיקה. הטמפרטורה צנחה באולם הספורט הרועש.
"הנודניקים" סיננה טל בשקט, בעיקרון השם שלהם זה 'היודניקים' ,בגלל שהם שכבה י', אבל אף אחד לא סובל אותם אז קוראים להם 'הנודניקים', הם תמיד נדחפים והורסים מסיבות אבל הכי גרוע- הם בטוחים שהם מלכי הבית ספר, הם יהירים ולא חכמים במיוחד, בראש החבורה הזאת עומדת עדי, שהיא 'במקרה' אחות של נטע, אז נטע תמיד הסתובבה איתם ביחד עם החברות הסנוביות שלה.
"אפשר לעזור?" שאלה שירה בלגלוג ופנתה אל מלכת החבורה, עדי.
"שמענו שיש מסיבה" היא אמרה בהתרסה ובחנה את אולם הספורט הצפוף
"אז חשבנו להצטרף" אמרה נטע ועדי שלחה בה מבט כעוס, נטע השפילה את עיניה.
"אתם בטוחים?" שאלה שרה בלגלוג
"החגיגה שלנו מספיק שווה ומושלמת בשבילכם?" המשיכה טל
"אוי, אתן יודעות מה?" צחקה עדי וכמה מהבנות הצטרפו אליה "המקום הזה באמת לא על רמה"
לרגע אחד כולם השתתקו
"הלכנו" נקשה עדי באצבעותיה והנודניקים הלכו משם בהליכה גאה.
"אני ממש שונאת אותם" טל אמרה
"את לא היחידה" השיבה לה שרה
"כאלו מתנשאים" הוסיף אור
'איך שנטע מזכירה לי את דניאלה, לפני ההשפלה.. כל-כך חצופה, מתנשאת, חושבת עצמה למלכה. מזל שדניאלה לא כזאת' המחשבות חלפו בראשה של שירה במהירות.
ואז כולם פרצו בצחוק והמוזיקה התחדשה.
יוני התחלף עם מישהו ששירה לא זיהתה ופנה לאור, אור החוויר אבל הנהן ויוני תפס את טל לחש לה משהו והם התחילו לקרוא לכמה ילדים.
שירה רק חשבה לעצמה עד כמה שזה מוזר.
יוני ניגש אל שירה בסופו של דבר ומשך אותה אחריו. הם יצאו אל מאחורי אולם הספורט ונעצרו ליד אחד הספסלים שהיו שם מאחור, טל, נדב ואור – חברינו ללהקה- עמדו שם כבר, למה דווקא אותה מעדכנים אחרונה?
"אני רציתי לומר לכם משהו" אור אמר לכולם והם השתתקו
"טוב, הגיע הזמן!" אמר יוני
"אפשר להבין על מה מדברים?" שאלה טל
"זה קצת מביך" אור גירד את ראשו במבוכה
"לא אכפת לנו" השיבה טל וכולם הסכימו, רק ליוני היה מרוח פרצוף אדיוטי והוא חייך להנאתו, הוא כנראה ידע על כל זה לפני כולם.
"אני…" הוא השתתק, שרה הגיחה משומקום ופנתה אליהם
"איפה אתם? צריכים אתכם בפנים!" אור ניצל את ההזדמנות וברח פנימה
"מה שזה לא יהיה" אמרה שירה "הוא יהיה חייב להגיד ביום ראשון"
כולם הסכימו עם שירה ונכנסו לאולם הספורט כדי לגמור את החגיגה ולהתכונן.
אחרי הכל היום היה יום שישי, היום בפעם הראשונה חוזרים הביתה.
שירה תהתה איך השבוע הזה נראה לה ארוך כל כך.