ציפורים-פרק שלישי-היילי

האוזניות והמוזיקה ליוו אותה ליום הראשון שלה בלימודים, שהיה באמצע השנה. היא נכנסה דרך שער בית הספר אל המרחב המגודר ומלא הנערים. בצעדים מהירים ומבוהלים היילי התקרבה לבניין המקושט גרפיטי ונכנסה אליו.
"היילי סטיינפילד. כיתה י'7." אמרה היילי למזכירה השמנמנה ובעלת הפנים החביבות שישבה במזכירות.
"בבקשה היילי. ברוכה הבאה לבית הספר." אמרה המזכירה ונתנה להיילי דף ועליו מערכת שעות של כיתה י'7. השיעור הראשון היה שיעור ספרות. היילי תמיד אהבה ספרות בבית הספר הקודם שלה. זה היה השיעור היחיד שגרם לה להרגיש טובה במשהו. היא קיבלה תמיד מאה במבחנים אצל המורה לספרות, גברת סאוטפייר, והיא תמיד ענתה על שאלות בכיתה.
השיעור היה בקומה השלישית של הבניין. היילי עלתה במדרגות הבלתי נגמרות והלכה את כל המסדרון רק כדי להגיע לכיתה שבסופו. רוב הכיתה כבר הייתה בפנים, וכולם נעצו בה מבטים כשהיא נכנסה. היא התיישבה בשולחן פנוי ליד החלון, קרוב לקצה הכיתה. המורה נכנס.
"בוקר טוב כיתה י'7. אנחנו נמשיך מאיפה שעצרנו שיעור שעבר. רק קודם נאמר לי שיש לנו תלמידה חדשה. היילי סטיינפילד?" המורה העביר את מבטו על כול הכיתה עד שנתקל בפניה המבוהלות של היילי.
"ברוכה הבאה היילי. אני דאג, המורה לספרות. תדאגי להשלים פערים." אמר דאג והתחיל לכתוב משהו על הלוח. היילי הסתכלה על כול הנערים והנערות בכיתה. היא ראתה פרצוף מוכר. כריס, הנער ממגרש הכדורסל אתמול, ישב ליד אחד הבנים ששיחקו עימו. המורה כנראה שאל שאלה, כי חלק מהילדים בכיתה הרימו ידיים.
"כריס." המורה אמר לנער.
"אני חושבת שקפקא התכוון להראות מצב שכולם יכולים להזדהות איתו."
היילי פתחה עיניים גדולות. מה זאת אומרת "אני חושבת"? היילי העבירה את מבטה על כריס, ולבסוף הבינה שהפנים העדינות של כריס הן בעצם פנים של נערה, ולא של נער. מתחת לבגדים הגדולים שהיא לבשה היה לה חזה, והשיער הקצר תאם אותה מאוד ואמנם השווה לה מראה של בן אם לא מסתכלים מקרוב, אבל בהתבוננות שנייה כריס הייתה ללא ספק נערה.
"הילדה החדשה בשוק מכריס." צחק אחד הבנים בכיתה. כל הכיתה התפקעה מצחוק. כריס העיפה מבט מחייך לעבר היילי. היילי הסיטה מבט. היא הרגישה את הסומק עולה בלחייה.
"אני יודעת שזה מבלבל, אבל אני בת." אמרה כריס.
"שקט בבקשה. שקט בכיתה!" אמר המורה והכיתה השתתקה. "יפה מאוד כריס. זה בדיוק מה שקפקא רצה להראות."

היילי ברחה מהכיתה ברגע שנשמע הצלצול. היא הוציאה את מערכת השעות שלה והסתכלה בה. שיעור שני- ספורט. יופי, חשבה היילי, עוד דרך שבה אני אוכל להביך את עצמי.
שיעור הספורט התקיים באולם הספורט המפואר והחדיש של בית הספר. בתוכו היה מגרש כדורסל ושישה סלים שהקיפו את כל המגרש. הרבה קווים בצבעים שונים כיסו את רצפת הפרקט.
"מחניים! תתחלקו לשתי קבוצות!" קראה המורה. היילי שנאה מחניים.
"כריס וקסנדרה ראשי קבוצה!" הכריזה נערה אחת. כריס ונערה אחרת, ג'ינג'ית מתולתלת וגבוהה נעמדו במרכז המגרש. היילי הסתתרה מאחורי נערה שמנמנה וגבוהה עם שיער חום.
"אני מתחילה." קבעה כריס. "אמנדה." נערה בעלת שיער חום קצר צבוע בקצוות בכחול, רזה ובעלת רגליים ארוכות, ניגשה ונעמדה מאחוריי כריס.
"סשה." אמרה הנערה הג'ינג'ית. נערה אחרת בעלת שיער בלונדיני בהיר נעמדה מאחוריה. הסבב המשיך עד שרוב הבנות היו מחולקות. נותרו היילי, נערה עם גשר ושיער שחור, והנערה השמנמנה שמאחוריה היילי הסתתרה.
"אני בוחרת בחדשה." אמרה כריס. להיילי לקח רגע להבין שכריס מדברת עליה. בצעדים זהירים היילי נעמדה בתור שמאחוריי כריס. הבת השמנמנה הלכה עם הקבוצה השנייה, והילדה עם הגשר הצטרפה לקבוצה של כריס.
"מוכנות בנות?" המורה צעקה בעודה מחזיקה כדור, אחרי ששתי הקבוצות הסתדרו במגרש. כריס ועוד כמה בנות אמרו כן. המורה שרקה במשרוקית ירוקה וזרקה את כדור הגומי האדום באוויר.
המגרש נהפך שדה קרב. הכדור האדום עופף במהירות מעל ראשה של היילי, כמעט פוגע בה. הוא נזרק מכיוון אחד לשני במהירות מסחררת ומבהילה. הקבוצה של כריס הובילה. היילי שמחה. כריס זרקה את הכדור לאמנדה ואמנדה הפסילה נערה במכנסונים ירוקים. הכדור נזרק אל עבר היילי והיא התחמקה במהירות, ונתקלה בכריס.
"תתפסי את הכדור, חדשה." אמרה כריס כאשר כדור אדום נזרק אל עבר היילי. היא תפסה אותו בקושי.
"תזרקי!" היא שמעה את כריס צועקת, והיילי כיוונה את הכדור אל עבר הרגליים של הג'ינג'ית. קול קטן של גומי פוגע ברצפה נשמע. הכדור נשמט מידיה של היילי בדיוק כשהיא עמדה לזרוק אותו. כריס ועוד כמה בנות צחקו במרחק. היילי האדימה, לא בפעם הראשונה היום. היא התחילה פחות ופחות לחבב את כריס. היא התרחקה מהמגרש בעצבים ויצאה מהאולם. לא נראה שלמישהו היה אכפת.
היילי התישבה על ספסל מחוץ לאולם. היא חבקה את ברכיה ונלחמה בדמעות שמיהרו לרדת במורד לחייה. כל היום הזה רק צחקו עליה, במיוחד כריס הזאת.
"הכול בסדר?" היילי הרימה את ראשה למשמע קול. זו הייתה כריס.
"הכול נפלא." אמרה היילי. היא הייתה מודעת לדמעות שזלגו על לחייה והשאירו בהן שבילים נוצצים.
"לא צחקנו עלייך. לפחות לא בכוונה לפגוע." אמרה כריס. הידיים שלה היו משולבות על החזה, מה ששיווה לה מראה בטוח בעצמה.
"זה לא קשור." שיקרה היילי.
"איך קוראים לך שוב?" שאלה כריס והתיישבה ללא הזמנה ליד היילי.
"היילי." היא ענתה לכריס.
"היי. אני כריס, כפי שבטח כבר הבנת." אמרה כריס. הכול בה שידר ביטחון. זה הדהים את היילי.
"את תהני כאן. זה באמת בית ספר טוב." אמרה כריס. היילי משכה בכתפה.
"רוצה לבוא איתי ועם חברים היום לאנשהו?" שאלה כריס. המשפט הזה היה מלא ברחמים, היילי יכולה הייתה להרגיש בכך. אבל היא לא הייתה במצב לסרב למישהו שמנסה להתחבר אליה, ולכן היא רק הנהנה בראשה.
"תפגשי אותי בכניסה לבית ספר ישר אחרי הלימודים." אמרה כריס, ואז התרחקה מהמקום.