צעירים לנצח – סיפור על וואן דיירקשן – פרק 10 העלאה מחדש!!

אוקיי אז בגלל שזה לא נותן להיכנס לפרק 10 אז אני מעלה אותו שוב!!
עדיין מוקדש לדניאל ולרותם הנסיכות!!

"דניאל!!!" קראתי וקמתי לחבק אותה..
"מה את עושה פה??" שאלתי תוך כדי החיבוק..
"בבית חולים או בכללי בלונדון??" היא אמרה וצחקה..
"גם וגם!!" אמרתי והזמנתי אותה לשבת איתי ועם הארי..
"אוקיי אז אנחנו בטיול משפחתי.. כולם- אמא, אבא, אני, ורותם.."
"אמא שלך לא בהריון??" שאלתי אותה..
"זאת הסיבה שאנחנו בבית חולים.. היא כרגע בחדר לידה!!" היא קפצה מאושר..
"זה מעולה!!" קראתי לעבר וחיבקתי אותה חזק..

**סטופ!!!**
קצת הסברים… שחף היא יהודיה, המבקרת בישראל פעם בשנה.. היא נולדה בבריטניה וחיה שם אך בחופשים היא טסה לישראל להיות עם משפחה וחברים וכך גם בר…
דניאל ורותם הן חברות של שחף ובר מישראל הן תאומות, בנות 18, די גבוהות, רזות ובעלות שיער חום ארוך וחלק.. להורים שלהן קוראים אבי וסמדר וכאשר שחף ובר היו בישראל הן ישנו חלק מהזמן בבית של רותם ודניאל..
**בחזרה לסיפור..**
"אככמ" הארי כחכך בגרונו בשביל מעט תשומת לב..
"אוו סליחה.. דניאל- זה הארי-"התחלתי להגיד..
"כן כן זה הארי מוואן דיירקשן.. אופיר כבר עדכנה אותי.."הוא קטעה אותי..
"לילדה הזאת אין גבולות אהה?" אמרתי וצחקנו..
"אולי תקראי לרותם?? אני בטוחה שהיא תתעלף בגלל שהארי פה.." אמרתי ואני ודניאל שוב צחקנו..
"מה?? למה שהיא תתעלף??" הארי שאל..
"היא מעריצה של הלהקה אבל היא הכי אוהבת אותך.." אמרתי בחיוך..
"אז איפה היא??" הוא אמר וחייך חיוך גדול..
"אני אלך עם דניאל להביא אותה.. תישאר פה.."
"טוב אמא.." הוא אמר וצחק.. צחקנו איתו..
דני אני ורותם חזרנו ובשולחן ישבו גם בר נייל וליאם בנוסף להארי..
"היי" קראתי לעברם והם הסתובבו וברגע שבר ראתה את דני ורותם היא קפצה עליהן בחיבוק…
הבנות הסבירו לבר מה הן עושות פה ושמתי לב שהארי לא מוריד את העיניים מרותם..
"טוב, אני חושבת שאני יעלה לזאיין.. ליאם אתה בא איתי?" שאלתי וסימנתי לו ולנייל לבוא..
"בטח.."
"גם אנחנו נבוא.. את רוצה לאב?" נייל שאל את בר..
"בטח.."
"טוב אני אלך לבדוק מה עם אמא.." קראה דני שהבינה מה קורה והלכה..
השארנו את רותם והארי לבד…
*** מנקודת מבטו של הארי ***
'הם השאירו אותי עם רותם לבד.. תודה חברה..' חשבתי לעצמי..
"אז איך בינתיים בלונדון?" שאלתי אותה..
"כיף.. ממש שונה מישראל פה.." היא ענתה..
"יצא לכם לטייל בעיר?" שאלתי..
"כן.. היינו בביג בן ובגלגל ענק שלידו, והיינו ליד הארמון.. אתם עושים דברים בגדול.." היא אמרה וצחקה.. גיחחתי יחד איתה..
"וואי העיניים שלך ממש יפות.." חשבתי לעצמי ומסתבר שאמרתי בקול..
"תודה.." היא הסמיקה..
"גם שלך.."היא חייכה אליי ועוד שניה נמסתי שם..
"תודה.." אמרתי והחזרתי חיוך..
"אז אתה עושה משהו חוץ מלשיר?" היא שאלה
"אממ אני אוהב לשחק כדורגל.. ולראות סרטים.. אבל אני בעיקר ישן.." צחקתי והיא איתי..
זזזזז הטלפון שלה רטט..
"אני צריכה ללכת.." היא אמרה..
"אני אראה אותך שוב?" נפלט לי.. 'אויש איזה דפוק אתה..' חשבתי לעצמי…
"בטח.. אני רק הולכת לראות את אחי הקטן.. אמא שלי ילדה.." היא אמרה בחיוך..
"אני יכול לבוא איתך?"
"בטח.."
הלכנו קצת עד לבניין של היולדות ונכנסנו..
הגענו לחדר מרווח עם מיטת בית חולים ולידה מיטת תינוק של בית החולים.. בתוך המיטה הה תינוק קטן..
"היי" דני קראה בשקט..
"היי" אני ורותם ענינו..
"אתם רוצים לראות אותו?" אבי שאל..
"כן.." רותם ניגשה אל דני שהחזיקה אותו ואני הלכתי אחריה..
"וואו הוא ממש דומה לכן.." אמרתי בשקט..
"נכון.." אבי וסמדר אמרו ביחד..
*** חזרה לנקודת המבט של שחף ***
זאיין חזר לישון אחר שדיברנו קצת וכולנו חוץ מאחותו ואימו יצאנו אל הקפיטריה..
התקשרתי להארי..
"הלו" הוא ענה..
"הארי איפה אתם??" שאלתי..
"בחדר של סמדר.."
"אתה עם רותם ודני?"
"כן.."
"הסתדרת בלעדיי.."
"כן.."
"טוב אנחנו באים אליכם.."
"טוב.."
"ביי.."
"ביי.."
ניתקתי את השיחה..
"בואו סמדר ילדה וזה בן.." צעקתי לעבר כולם..
הלכנו אל בניין היולדות ונכנסנו לחדר של סמדר..
אני ובר קפצנו על סמדר ואבי בחיבוקים ונשיקות..
"איזה יופי שגם הסנדקיות כאן.." הם אמרו ואני ובר קפצנו מאושר
"סנדקיות??" אני ובר שאלנו..
"כן זה מגיע לכן!!" אמרו רותם ודני..
אחרי בערך שעה אצל סמדר הלכנו כולם חוץ מאבי לבית של הבנים..