צעירים לנצח – סיפור על וואן דיירקשן – פרק 5

הוא התנתק ראשון מהנשיקה פתח את הדלת של המכונית הושיט לי יד ועזר לי להיכנס.. (איזה ג'נטלמן..:))
הוא נכנס מהדלת השנייה, התניע את המכונית ונסענו..
הנסיעה הייתה די ארוכה ודיברנו על הרבה דברים, ביניהם גם דיברנו על איך זה לחיות עם הבנים..
"זה די כיף שיש לך 4 חברים ממש טובים שכיף לך איתם ואתם גרים יחד, כמובן שלכל אחד יש את המגרעות שלו.." הוא אמר וצחק..
"מה גרוע בבנים, הם נראים די בסדר.." אמרתי
"אוקיי, אז להארי יש נטייה להסתובב ערום, והוא נוחר ממש חזק, זאיין אובססיבי לפייסבוק ולכל האייפון אייפד והדברים האלו, והוא לא יכול בלי שלוש שעות ביום לפחות מול המראה.." הוא התחיל
"טוב הם ממש מוזרים.. כאילו גם אני איזה שלוש שעות מול המראה אבל אני בחורה הוא פאקינג בחור.."
"מה עם ליאם ונייל?" שאלתי אותו..
"נייל אובססיבי לג'סטין ביבר אז הוא חורש עליו כל היום.. כבר נמאס לי מהבייבי הזה!!"
"איזושהי בעיה עם ג'סטין ביבר?? גם אני בליברית!!" אמרתי *כאילו* נעלבת..
"אין לי בעיה עם הבנאדם, הוא מצחיק והכול, הוא שר סבבה אבל לא כשזה מגיע לחפירה של חמש שעות ביום את כל הדיסקים שלו בריפלי.."
"צודק.. מזה גם אני הייתי מתחרפנת.." אמרתי לו
"מה עם ליאם??" שאלתי אותו
"ליאם מתחמם מהר, אבל הוא לא עושה כלום.. אולי צועק קצת.."
"ומה רע בזה?" שאלתי ולא הבנתי מה הבעיה..
"אם רוצים להציק למישהו, רוצים שהוא יתעצבן.. ואיתו זה לא עובד…."
"אוקיי, אני יכולה בוודאות להגיד לך מה המגרעות שלך.."
"נו.. תגידי"
"טוב, דבר ראשון אתה חתיך מידיי!! ודבר שני, יש לך נטייה לתיאוריות קונספירציה משונות.."
"היי, זאת לא אשמתי שאני חתיך.. זה הגנטיקה…" הוא אמר וחייך..
"אתה יותר מידיי חתיך שזה כבר פשע" אמרתי לו והדבקתי לו נשיקה בלחי… הוא בא לסובב את הראש ואני זזתי…
"מה קרה מאמי???" הוא שאל ברוגע..
"עיניים לכביש לא אליי.." אמרתי
"דודים שלי נהרגו בגלל שהם התנשקו ככה.. אני לא רוצה שזה יקרה לך.. אתה יותר מידיי חשוב לי.."
אמרתי לו בשקט ודמעה קטנה זלגה לי על הלחי..
"אל תבכי מתוקה, הכל יהיה בסדר.. אנחנו שתי דקות מגיעים.."
"עכשיו אתה יכול לספר לי לאן אנחנו הולכים?"
"טוב אני אספר לך.. בתנאי שלא תברחי לי…"
"למה שאני אברח לך?" שאלתי בתמיהה
"אנחנו הולכים לארוחה עם המשפחה שלי.."הוא אמר קצת בחשש
"מה????? זה נהדר!!!" אמרתי וחיבקתי אותו..
"חשבתי שלא תרצי…"הוא אמר עם חיוך
"למה שאני לא ארצה להיפגש עם המשפחה שלך??" שאלתי
"כי יש בנות שאומרות שבשלב הזה זה מוקדם לפגוש את המשפחה וזה…" הוא אמר..
"טוב אני לא מהבנות האלה.. תמיד טוב לדעת מאיפה בא הבנאדם.. כמו האמרה 'תראה לי את החברים שלך ואגיד לך מי אתה' אם אתה מכיר מישהו ואת הסביבה הקרובה שלו אתה יודע מי הוא בלי להסתבך הרבה.." אמרתי כשחיוך על פניי..
"זה מה שאני תמיד אומר!!!" הוא צחק וגם אני…
"הגענו!!" הוא אמר ויצא מהמכונית. הוא ניגש אליי, פתח את הדלת שלי ועזר לי לצאת..
היינו בשכונה די מודרנית, עם הרבה וילות. נכנסנו אל החצר של הבית השלישי בשורה ומיד שמתי לב כמה ירוקה הגינה ומלאה פרחים ובאמצע הגינה – נדנדה גדולה עשוייה נחושת.
הבית היה די גדול, בעל שתי קומות ובעל גג אדום והוא היה צבוע מבחוץ בצבע בז'.
לואי הושיט לי את ידו ועלינו 4 מדרגות שהובילו אל דלת הכניסה.
הוא צלצל בפעמון ולאחר דקה פתחה אישה בת 45 בערך לבושה בחולצה כחלחלה ומכנסיים שחורים ונעלי עקב שחורות וסינר מטבח..
"לואי!!! כמה זמן לא ראיתי אותך יקירי!!" היא צעקה וקפצה עליו בחיבוק..
"גם אני התגעגעתי מאוד!!"אמר לואי וחיבק אותה חזק..
"ומי זאת הבחורה היפה שאיתך?" היא שאלה והסתכלה עליי…