צרותייה של לורן – הצייד!

לורן פתחה את דלת ביתה וזרקה את התיק על הרצפה. היא סגרה את הדלת והלכה בריצה לחדרה, שם ישבו סול ויאשה.
"סול!!! יאשה!!!" צעקה לורן.
"מה קרה?" שאלה סול והמשיכה לשחק ביויו שהיה בידה
"ההורים שלי רוצים לקחת אותי איתם לטיול משפחתי!!!"
"נו אז?" שאלה סול באדישות.
"תלוו אותי לשם.."
"את ילדה קטנה שצריך ללוות אותך?" אמר יאשה ופתאום התחיל לצחוק כמו מטורף.
"לא…" אמרה לורן באיפוק.
"טוב.. בוא נלווה אותה.. מה הדבר הכי גרוע שיקרה?" שאלה סול ותפסה את היויו בידה.
"בסדר. אוותר לכן הפעם" אמר יאשה ונאנח.
"יאי!" צעקה לורן בעוד סול זרקה את היויו על הקיר ושברה אותו.
"נשבר היויו.. חבל.." מלמלה סול לעצמה.
"אני כמעט מתגעגע לעבר שלי.." מלמל יאשה.
" יאשה… בטוח שתפגוש איזה אויב מהעבר או משהו בשלב מסויים…" אמרה סול
"לא התכוונתי לזה!" אמר יאשה.
"אה.. אוקיי" אמרה סול.
"תקשיבו ליייי!! מה אני אוויר?!" שאלה לורן בכעס.
"את אמרת משהו קודם?" שאלה סול.
"כן" אמרה לורן באיפוק.
"הו, לא שמתי לב" צחקה סול "מה אמרת?"
"שצריך להתארגן"
"אה כן! ברור! באו נזוז להתארגן!!!" סול קראה.
לורן הלכה לחדר ההלבשה, בעוד יאשה ממשיך לשבת על המיטה.
לורן החליפה את בגדיי בית הספר וירדה.
"תזכרו – בלי להרוג, בלי להרוס, בלי לעשות דברים סדיסטים" הזכירה לורן ליאשה ולסול.
"טוב טוב.. בסדר…" מלמלה סול.
"אבל..איך בא לי עכשיו להוציא למישהו את האיברים" מילמל יאשה וחיוך קטן עלה על פניו.
"לא לא לא לא!" מילמלה לורן במהירות.
"אוי נו… מעצבנת" קראו סול ויאשה ביחד.
לורן, סול ויאשה יצאו מהבית עם משפחתה של לורן.
—
כאשר החבורה הגיעה אל היער, הם ניתקלו באיש עם כובע ירוק ועליו נוצה אדומה. אין ספק שזה היה צייד, יאשה זיהה אותו בבירור.
"מה קרה, יאשה?" שאלה סול בתמימות.
"זה..לא עניינכם" מילמל יאשה.
"מה לא ענייננו?" שאלה לורן בחוסר הבנה.
"זה צייד?" שאלה סול.
"הו', יאשה! כמה..התבגרת" אמר הצייד, יאשה נראה עכשיו ממש עצבני.
"יאשה! אילו בושות הוא עושה לך!" צחקה סול.
"אני אהרוג אותך עם לא תשתקי!" צרח יאשה על סול, הפוני שלו כבר לא כיסה את עייניו.
"טוב בסדר… אל תהייה כזה לחוץ…" אמרה סול.
"אני לא לחוץ" מילמל יאשה.
"אוייבי הוותיק..מה קרה?" צחק האיש, יאשה נראה כאילו הוא עוד מעט הולך להתפוצץ.
"דינמיקוקוסטיו!" צעק יאשה בכעס.
"מה זה לעז…?!" שאלה לורן
"השם שלו!" ענה יאשה בכעס.
"דינמיקוקוסטיו, איזה שם דפקו לך ההורים שלך!!!" צחקה סול.
"רק לציידי ראשים מגניבים כמוני יש שמות כאלה" אמר דינמיקוקוסטיו ושלף פגיון מכסף.
"כן… כן.. בטח!" צחקה סול והוציאה את הסכין שלה.
"אני אשמח לעזור, אבל אין לי נשק" התערבה לורן,
"אני לא צריכה עזרה" קראה סול.
"תשאירו את זה לי!" אמר יאשה בכעס, הוא הסתער על דינמיקוקוסטיו, ורצה להכאיב לו.
"אוקיי… חבל…" מלמלה סול.
"אתה מתקיף גרוע" אמר דינמיקוקוסטיו והעיף את פגיונו. הפגיון פגע בלב ובפה של יאשה, הוא עף אחורה.
"אתה עושה זאת לשווא.." התערבה סול "הוא לא יכול למות, ובוודאי שלא כל כך מהר"
יאשה הצליח לקום, דם נזל מפיו. "את..אתה..לא..תצליח..!" צעק יאשה וחייך חיוך פסיכי.
"אתה בטוח שאתה לא רוצה עזרה, יאשה?" שאלה סול.
"לא! אני לא צריך עזרה! אני יכול להרוג אותו לבד"
"אוקיי… איך שבא לך…" אמרה סול בעצב.
דינמיקוקוסטיו לא התייאש, הוא זרק את הפגיון שלו לעבר יאשה, הדם לא הפסיק לנזול מפיו של יאשה, אבל הוא רק המשיך לחייך.
"רק תנסה.." מילמל יאשה ותפס את הפגיון.
"כל הכבוד יאשה!!!" קראו סול ולורן ביחד "אתה יכול להרוג אותו!!!" סול הוסיפה.
יאשה שבר את הפגיון בלי להתאמץ בכלל.
דינמיקוקוסטיו הבין שאין עוד טעם להילחם, הריי הוא יפסיד. אז הוא ברח מהמקום וצרח כמו זקנה בת 80 (לפחות הוא לא רצה איתו גם כיסא גלגלים).
"וואו.. הצלחת להבריח אותו לבד…" מלמלה לורן.
"מסכן דינמיקוקוסטיו…" אמרה סול בציניות
"הוא לא מסכן בכלל!" יאשה הסתובב.
"הוא… לא?" שאלה סול ברוגע
"הוא לא מסכן בכלל. להפך, הוא בן אדם עשיר. והמטרה שלי היא להרוג אותו.." מילמל יאשה.
"למה?" שאלה לורן.
"מה זה משנה למה?! אם אני הייתי מצטרפת הוא בכלל היה גומר על כיסא גלגלים הודות ל-RPG שלי" אמרה סול
"זה..זה..ה באמת לא משנה" גמגם יאשה, נראה כאילו הוא עוד מעט יתחיל לבכות.
"מה קרה?! הוא הרג את ההורים שלך?!" שאלה סול וצחקה
"כן!! וזה לא מצחיק!" התעצבן יאשה ובעט בסול ובלורן, הן עפו כמה מטרים ממנו, והוא הלך משם.
"רק שתדע שזה היה ממש לא נחמד! תקולל על ידי רובספייר!" אמרה לורן.
"יאשה! פסיכופת אחד!!!" צעקה סול, אבל הוא כבר נעלם משם.