קַיו פרק ראשון

עברתי במהירות שהיתה מפתיע את כול מי שלא הכיר אותי
וזאת אומרת שזה היה מפתיע את כולם בגלל שמאז שאבי מת
כול מי שידע על קיומי פחות או יותר שכב מת, אבל אני מניחה
שאם תקירו אותי זה לא ממש ישנה, אוקיי, אז שמי קַיו,
זאבה, וזאת היתה אירוניה מכוון שהייתי שייכת לשבט הזאב
שמי ניתן לי בגלל עיניי הן היו בצבע ענבר ושערי היה שחור כעורב.
הייתי שקטה, מהירה, קטלנית ובעיקר אנונימית,
זה הקל מאוד את חיי מכוון שאף אחד לא ידע מי אני
ואיפה לחפש אותי, אני יודעת שקשה להאמין אבל עברתי כ15 קיצים
ללא תקשורת עם בני אדם אשר לא היו משפחתי, ואני אומרת עברתי
מכוון שלאחרונה מצאו אותי, זה היה יום חם, והייתי עייפה אחרי יום צייד
ארוך במיוחד הקיץ כבר היה רחוק מאחורי אך החורף היה רחוק לפני
ונשארו עוד כמה ימים חמים, הייתי עייפה ונשכבתי לישון האוהל המוסתר שלי
אך לפני זה קארתי לזאב, הוא היה חברי למסע וא היה זאב כבן שנה הוא לא היה
גור אלה כמעט זאב בוגר, היינו המשפחה אחת של השני וידעתי שכול עוד הוא קרוב
אני לא צריכה לדאוג וכך הלכתי לישון כאשר זאב שומר אליי וכך נרדמתי
וישנתי ללא חלומות, מעולם לא חלמתי וזה כנראה הדאיג את אבי, אך לא עוד.
"מישהו היה כאן לא מזמן" נשמע קול של מישהו ומכך התעוררתי, הם היו
שנים או אולי שלושה וידעתי שאין לי סיכוי נגדם כך שהמשכתי לשבת בשקט,
ידעתי שאין סיכוי שהם ימצאו אותי אני נוהגת לטייל ביער אך אני תמיד חוזרת למקום הזה
אבי ואני בנינו כן אוהל מוסתר, מצאתי את המקום הזה במקרה אפשר היה לראות את כול מה שקורא
אך להיות בלתי נראת לאנשים אחרים וכנראה שהייתי נשארת לשבת שם אם לא הייתי שומעת
את יללת הכאב של זאב, באותו רגע פשוט פעלתי"תעזבו אותו" קולי נשמע כמו נהמה
בעודי יוצאת מתוך האוהל המחזה שנגלה אליי היה יכול להפחיד כול נערה בת 15
אך לא אותי איש ענק כבן 25 אולי החזיק את זאב בידיו הענקיות בעוד נער כבן 18
התקרב אל הזאב עם סכין מפחיד למראה "את יהירה נערה" קולו של הנער היה נמוך
וחיוכו היה צמא לדם "וזה בדיוק מה שיסגיר אותך"אמר קול מאחורי ובאותו הרגע הסתובבתי
ונעצתי את סכיני בכתפו של נער אחר אשר עמד מאחורי צעקה מילאה את היער
"תעזבו עכשיו את הזאב או שחבריכם יסבול" אמרתי וקולי אינו בגד בי הוא היה קצר רוח ומלאה זעם
בדיוק כמו שקיוויתי, הם לא התווכחו הם עזבו את הזאב וכמו שסיכמתי עם זאב
הוא פשוט נעלם "עכשיו שחררי את חברנו" אמר האיש "אוקיי אבל אם אחד מכם
יניח פה את רגלו שוב היו בטוחים שאיש לא יראה אותו שנית" אמרתי ושיחררתי את אחיזתי
מגרונו של הנער שערו היה אדמוני ועיניו כחולות הוא נראה כבן 16 או 17
אך ברגע ששיחררתי מעט את אחיזתי הוא תפש אותי בגרוני "אתה צמא דם מה ילד?"
אמרתי וצחקתי קור רוחי גרם לו לרעוד "את תבואי איתנו" אמר וסימן לשני האחרים להתקרב אליו
"הובכן אולי אוכל לפחות לדעת מה שמות שוביי?" שאלתי אותם בעוד דאגתי שכובעי
לא יפול מראשי וגם יסתיר את צבע עיניי "שמי הוא אלאריק "אמר הנער בין ה18
"שמי הוא גייטאנו"אמר הענק "ושמי הינו סלסטינו" אמר האדמוני "אוקיי אז לאן אתם לוקחים אותי?"
שאלתי אותם באדישות בעיקר כי ידעתי שזאב מוגן "אל שבט חתולי הבר" ענה לי אלאריק
ובכך נסגר הדיון ולא נאמרה עוד אפילו מילה אחת בעודנו הולכים ביער כמה חיות ליוו אותנו
במבטן אך לא יותר "הגענו" נשמע קולו של גייטאנו שעות אחרי שהפסקתי לספור