קאיה – פרק רביעי

-כמה שעות לפני-
נשמע קול מאחורינו, מהוסס.
הסתובבתי לאחור וראיתי את ג'ון רץ אלינו.
"איך גילית אותנו?" דניאל שאלה, קצת מהוססת ולא מאמינה.
"חיפשתי אתכם לפני די הרבה זמן. היום שמעתי צעקות מכיוון המערה." ענה בטון מוכיח.
"יש עוד מישהו איתך?" דניאל לא הרפתה.
"לא. באתי לבד." השיב.
קאיה נבחה. ג'ון היה מבוהל מעט ונראה שרצה לומר משהו.
"נחזור?" שאלתי.
דניאל וג'ון הנהנו בשמחה.
"הבאתי אוכל, למקרה שאני אמצא אתכם ותהיו רעבים," ג'ון הוציא מתיקו תפוח. "רוצים? הוא דיי טרי, קניתי אותו במכולת אתמול. ברחתי מהפנימייה."
קאיה נעלמה, אבל זה לא כל-כך הטריד אותי.
דניאל קראה לי לבוא לצד.
"ג'ון נראה לי מוזר. מאוד מוזר," היא קבעה.
"את פשוט ילדה משועממת. רואים." אמרתי לה וחייכתי.
"לא, הוא באמת מתנהג משונה, את לא שמה לב?"
"די, תפסיקי כבר עם הטענות המוגזמות שלך!" נזפתי בה וחזרתי להיות בחברתו של ג'ון.
מהאוזן היה ניתן לראות גוש שחור כזה. הפלתי לו את התיק 'בטעות' וכשהוא התכופף התקרבתי אליו ושמתי לב שזה מכשיר האזנה.
"סליחה, אני חייבת לעזור לדניאל, נראה לי שהיא נפלה." תירצתי ורצתי אל דניאל.
"אני מצטערת," היא אמרה "לא התכוונתי. כנראה שאני באמת משועממת."
"לא, את לא, יש לו מכשיר האזנה." אמרתי תוך כדי התנשפות.
"ידעתי!" היא מלמלה ורצה אליו. מזווית עיניי הבחנתי בקת אקדח מבצבצת מתיקו הבלוי.
רצתי אל תיקו במהירות האפשרית, חטפתי את התיק בזריזות מידיו והרמתי את האקדח.
"הנדס אפ!" קראתי. כמו השודדי בנקים האלו.
הוא חייך בסיפוק, אבל ראיתי שהוא קצת מתחרט על הדברים שהוא עושה.
הוא הושיט את ידו לכיס מכנסיו והוציא סכין. הוא צחק, ניסיתי לירות בו.
האקדח לא היה טעון. רציתי לצרוח. הוא התקרב אליי.
בדיוק באותו זמן דניאל קפצה עליו מאחור, הוא הדף אותה וחזר לכיווני.
ג'ון משך אותי לפינה והרים את הסכין.

***

הסכין היה מכוון לגרוני, בשנייה הוא יכל לשסע את גרוני ולגזול את חיי.
הוא עצר. המצפון שלו לא נתן לו לעשות את זה.
דניאל עמדה שם ופשוט צפתה. היא לא עשתה כלום. היא ידעה שהוא יעשה את הבחירה הנכונה.
"אני מצטער," ג'ון אמר פגוע "איימו עליי, מה חשבתי, את חברה שלי."
הוא רכן אליי ונישק אותי ברכות על שפתיי.
במהירות קפצתי לאחור.
לא הספקתי לומר דבר בקשר לנשיקה הלא צפויה ונשמעו צעדים חזקים, מתקרבים, ורועמים.
אלו היו שומרים, לא אלו שיעזרו לך בשעת צרה. אלו שיהרגו אותך בקלות בשעת צרתם.
וצרתם, לרוב צערנו, היה כסף. זה ברור, כמו תמיד. אנשים חמדנים ומטופשים.
הם קשרו אותנו ונתנו לנו מים. סירבתי לשתות אבל הם דחפו אותם לפי, בחוסר רצון.
אני הייתי מיוסרת וחסרת אונים. לא שמעתי דבר ולא ראיתי. כנראה היה במים סם הרדמה.
אני לא יודעת. אני רק יודעת שישנתי טוב. וחלמתי על ג'ון.