קיילי האבודה(שיניתי את השם מלין לקיילי) – פרק ב'
"הדרך להגיע לאבא שלה זה להגיע אליה" ….
בערב, קיילי הלכה לישון.
היא שמעה דפיקות,
צעקות,
לאחר כמה דקות היא הרגישה חום ועשן
וראתה אש, מסביב לבית שלה.
"מי זה?" צעקה
"תשאלי את אבא שלך" שמעה צעקה
"מה?" נבהלה.
לאחר 5 דקות היא ראתה שהאנשים ברחו,
אבל האש סובבת לה,
היא חשבה וחשבה 'איך אני אברח?' 'איך אני אברח??'
ואז היה לה רעיון 'הדלת האחורית!'
היא רצה כל עוד נפשה בה,
ולא ידעה לאן ללכת,
היא לא לקחה איתה כלום.
רק את עצמה…
היא רצה בסמטאות חשוכות,
הגיעה לתחנה המרכזית הישנה של תל- אביב
"ילדה," בא אל קיילי איש שיכור
"אמממ.. ביי!" אמרה ורצה,
היא התחבאה במקום של פחים, בתקווה שאף אחד לא ימצא אותה..
תגובות (6)
טוב אז היא שינתה לך את הכינוי לקיילי…
חחחח
תודה רבה ששינית. את מוזמנת ליצור איתי קשר בפרטי לגבי הסיבה.
אמנם העלילה רצה קצת מהר מידי, אבל יש בה הרבה פעולה ואקשן (שומר את הקרוא מרותק).
המשיכי ככה!
ממני: ליסה.
היי, האמת שזה לא ממש הגיוני לשנות שם של דמות. זה כמו שבגיל 35 יבואו ויגידו לך,מעכשיו קוראים לך גילה. אבל הסיפור עצמו יפה מאוד :)
זה מה שנחמד בסיפור: הוא גם לא בן שלושים וחמש, וגם הוא לא בנאדם אמיתי.
את קיבלת את ההודעה?