קים 5

פרק 5:
נכנסנו למכונית ונסענו אלי הביתה במהירות, הגענו לבית שלי בשעה שבע וחצי,
"אמא, אנחנו בבית, הונור תישן אצלי"
"מה? טוב"
הונור ישר עלתה למעלה, פתחה את המיטה הנפתחת ונרדמה.

ירדתי למטה, "אמא יש לי לספר לך משהו…"
"מה?", "זה בסדר שהונור…. סוג של תגור אתנו?"
"מה זאת אומרת תגור אתנו? מה אין לה בית משלה? תני לי את הטלפון, אני מתקשרת אל ההורים שלה!"
"לא!" אמרתי, "היא לא יכולה לחזור הביתה!", "מה? למה? קים אל תמלמלי לי פה אני צריכה לדעת!", "ההורים שלה לא יודעים שהיא פה וגם אסור שידעו!", "מה? קים, תסבירי לי", "ההורים שלה מתעללים בה, אוקי?" אמרתי מתנשפת, "מה?" אמא הייתה פעורת פה, "מתעללים?", "כן." "טוב בסדר, בסדר, היא התקשרה למשטרה?" , "לא", אל תגידי לה שאמרתי לך, זה נושא רגיש אצלה.", "טוב, לכי לישון, יש לך בכל זאת מחר בית ספר", "טוב" נשקתי את אמא בלחי ועליתי למעלה, גם אני הייתה עייפה מאוד.

~בוקר~
קמתי לקולות מוזיקה קופצנית, ראיתי את הונור מתעמלת מול המראה, "בוקר טוב" עיניה הירוקות חייכו אלי, "בוקר" אמרתי, תוך כדי שניסיתי לפקוח את עיני ולא להסתנוור מן השמש, רצנו אל השירותים, צחצחנו שיניים ועשינו אחת לשנייה פרצופים מצחיקים מול המראה, התפקעתי מצחוק, חזרנו לחדר וחיפשנו בגדים, הונור ישר שלפה איזשהו בגד יפה מהמזוודה שלה ואני שעות מחפשת ומחפשת, "קים?" "כן." "את צריכה עזרה?" היא חייכה אלי תוך כדי שאספה את שערה הבלונדיני הארוך. "בבקשה" חייכתי, היא הוציאה תוך כמה שניות ז'קט לבן (שבכלל לא ידעתי שיש לי), גופייה בצבע צהוב בננה (שאני רגילה ללבוש רק בבית בחופשים), מכנס חום בהיר קצרצר (שקניתי אתמול איתה בקניות) ונעליים ורדרדות כאלה יפות. היא אספה לי את השיער לצמה יפה כזאת. היא לבשה חולצה אדומה קצרה, ג'ינס כחול קצר וקרוע, נעליים חומות, היא לא רצתה ז'קט.
ירדנו למטה, "בוקר טוב" היא אמרה לאמא שלי, "בוקר טוב חמודה", "בוקר אמא" , "בוקר ציירת", הונור הסתכלה עלי "ציירת? קים את רוצה לשתף איתי משהו?" היא אמרה את המילה "לשתף" בקול מצחיק כזה.
עלינו על אוטובוס ההסעה, "אמא שלי חושבת שאני יודעת לצייר יפה, לא משהו מיוחד", "היום את מראה לי", חייכתי אליה, במבט שני הונור לא כזאת נוראה אחרי הכל, היא רק צריכה אנשים שבאמת יאהבו אותה כמו שהיא לכן היא מגעילה לכולם, היא פשוט לא בוטחת באף אחד, לפחות היא בוטחת בי.
" אני מזהירה אותך, אם בבית הספר אני נהיית קצת מגעילה זה רק כדי שאני אמשיך להיות מקובלת, חחח אני נשמעת ממש מגעילה, מצטערת", "זה בסדר" היא באמת נשמעת קצת מגעילה בקטע הזה אבל אני מבינה אותה, למרות שזה היה נשמע ממש מגעיל.

נכנסנו לכיתה, הונור ישר אתרה את גרג ונשקה אותו, לא יודעת למה אבל לא יכולתי להסיר את המבט מהנשיקה הזאת.
"היי קים", אמר גרג, "היי" חייכתי חיוך מבויש, "אל תתביישי, בואי" אמרה הונור, התקרבתי אליהם, גרג חיבק אותי, הסמקתי מאחורי הגב שלו, הונור עמדה מאחוריו וצחקקה גם, זה טוב שהיא מחייכת.
"אוי שיט! אני מאחר לשיעור!" גרג נופף לנו לשלום ורץ מהמקום, הונור ואני הסתכלנו אחת על השנייה "אנחנו לא לומדות איתו באותו השיעור?", "כן", "שיט שתינו מאחרות" אמרנו ביחד והתחלנו לרוץ מאחוריו מתות מצחוק.

בסוף היום, באוטובוס, הונור הסתכלה עלי במבט של אשמה, "מה קרה?", "מה אם ההורים שלי דואגים לי?", "הונור, זה לבנתיים, אנחנו צריכות להתקשר למשטרה", הונור עצמה את עיניה ודמעה קטנה זלגה לה על הלחי, פתאום משום מקום הופיעה איזבלה (אחת מהחברות המעצבנות של הונור), היה לה שיער ארוך שהיה אסוף בקוקו גבוה, טייץ סגול, גופייה שחורה ומנצנצת ועקבים חומים גבוהים, "אני לא מאמינה שגרמת לה לבכות, יצור!!" כל האוטובוס הסתובב עם פניו אלינו, "אני לא גרמתי לה לבכות!", איזבלה נתנה לי סטירה כל כך חזקה עד שהלחי נשארה עוד אדומה שעה לאחר מכן, הונור נעמדה ודחפה את איזבלה "את לא תתנהגי אליה ככה! מי את בכלל? עכברוש מכוער ומגעיל" איזבלה פעורת הפה צרחה ורצה משם בדמעות אל החברות המזוייפות שלה, "מצטערת שהיית צריכה לראות את זה" אמרה הונור, "זה ממש הגיע למכשפה המסריחה הזאת…" היא חייכה אלי ואני אליה.

הטלפון של הונור צלצל, זה היה אבא שלה, "קים לענות?" שאלה אותי רועדת…