קאיה – פרק שני

"קאיה?" ביל שאל בעודו צובט את רגלו ופוער את פיו לגודל מפחיד.
"אתה מכיר אותה?" שאלתי אותו בתמיהה רבה.
"כן." הוא אמר בביטחון. הוא לא היסס לרגע, כנראה זאת באמת הייתה היא.
"מה הסיפור שלך? אתה מכיר זאבה?" סאלי צחקקה.
"אז ככה," הוא פתח "זה הסיפור שלי; אני בעצם לא ילד רגיל, ההורים שלי נטשו אותי, כנראה, אני מתקשה להאמין הם סתם שמו אותי ביער, הזאבה הזאת בדיוק נולדה, אני זוכר את זה למרות שהייתי ממש צעיר. קאיה, גורת הזאבים נולדה לשני זאבים שקראתי להם סאקורה וליילה, אחיה מתו, אני לא יודע למה, ורק היא נשארה. גדלנו בתור אחים, הוריה היו שונים ממני אבל התייחסו אליי באופן שווה. נהניתי. יום אחד, הייתי כבר בוגר יחסית, קבוצת מטיילים באו ליער ואימצו אותי. הם לימדו אותי לדבר וידע כללי והשלמתי המון בית-ספר. אני בן שש-עשרה. מצאו את תעודת הזהות שלי. תמיד ניסיתי למצוא את קאיה. זה לא עבד. היא נעלמה. עכשיו אני יודע איפה היא." ביל חיבק את קאיה והיא קפצה עליו בהתרגשות רבה. למה היא לא באה אליו מקודם? למה היא באה דווקא אליי? אני לא מיוחדת או משהו. זה בטוח.
"וואו." אמרה דניאל, הקשוחה, שבדרך-כלל לא דיברה כל-כך עם בנים. רוב הילדים בכיתה שלי קצת פחדו מדניאל, גם במראה. היא בדרך כלל לבשה טרנינגים בבעים כהים וראשה היה מסופר קצוץ כמו לבנים, עינייה נעו בין גוון חום לגוון ירוק ובחנו כל אחד.
אבל היא הייתה יפה. מאוד יפה. היא נהגה להסתיר את היופי שלה מאחוריי תסרוקות מטומטמות ומוגזמות ונהגה להסתבך בתדירות גבוהה.
אך מתחת לחזות הקשוחה הסתתרה חברה טובה ומישהי שתמיד מוכנה לעזור.
"מה וואו?" ביל היתמם.
"שאתה מאומץ." סאלי חייכה.
"זה..זה..לא נחשב מאומץ," ביל התחמק.
"מה אתה מתבייש? זה הדבר הכי מגניב, אבר." סאלי אמרה ברצינות.
"אולי זה קצת מגניב." הוא אמר בצניעות והסמיק.
אודי לחש לסאלי משהו באוזן והיא הלכה אחריו.
היא חזרה תוך דקות אחדות.
"מה?" שאלתי אותה.
"הוא אמר לי להגיד לך שנשאר ממש מעט אוכל." היא אמרה והלכה.
רטנתי. אתה צריך למצוא סיבות די לדבר איתה? תהיה גבר ותאמר לה. אני שונאת בנים כאלו.

****

"בואו נלך לישון כבר," אמרתי לכולם "זה לא תקף לגביי בת' שנוחרת כבר מהבוקר."
סאלי צחקקה ובת' קמה בזריזות והכחישה "רק נחתי."
"אם רק נחת אז קוראים לי… אוסקר." ביל אמר וצחקק.
"נו באמת." קראתי "אני הולכת לבדוק עוד מקומות במערה. אולי אני אמצא מקור מים. ואולי אפילו אני אמצא יציאה."
"אני אעזור לה," דניאל הוסיפה "שלא תהיה לבד ואולי תיפול או תפצע, ואני אקח גם את קאיה."
סאלי חיקתה אותי בטון של נסיכה.
"סתמי," אמרתי לה מרוגזת. "את לא רוצה לדעת איך מתנהגת 'הנסיכה' כשהיא עצבנית."

****

קאיה כיווצה את עינייה הסקרניות והן היו כרגע חושדות. היא נהמה בקול רם.
ניסינו להרגיע אותה, "אין פה אף אחד," דניאל אמרה "הכל בסדר,"
"ואת יכולה להגיד לביל שאת אוהבת אותו, רואים." דניאל הנחיתה פצצה.
"אני, לא אוהבת אותו. מה קרה לך?" רטנתי "בסך הכל אנחנו ידידים."
"זה לא נראה כך." היא אמרה.
"אנחנו לא ביחד. סך הכל ידידים!" חזרתי על עצמי.
"טוב" היא קראה בקול וכתוצאה מכך, נשמע הד חזק.
נשמעו מאחורינו צעדים כבדים שהלכו והתקרבו.
"יש כאן מישהו?" נשמע קול מוכר.