קאיה – פרק 1

מבעד לזווית עיניי ראיתי זאב לבן שגבו נצבע בגווני אפור בהירים וכהים.
הוא לא נראה מאיים במיוחד, הוא אפילו בא אליי בעדינות וליקק את פניי.
"תפסיק" מלמלתי בעודי צוחקת, הוא דגדג אותי.
הערתי את ליזה, היא מבינה בחיות, ואוהבת אותן מאוד, ואני מסכימה איתה.
"מה?" ליזה שאלה בקול מנומנם.
"זאב" לחשתי לה.
היא פתחה את עינייה,
"זאב?!" היא קפצה.
"שקט! את רוצה להעיר פה את כולם?"
"טוב, טוב" היא אמרה מבויישת.
היא סקרה את הזאב ובחנה אותו בקפדנות רבה, הזאב לא נבהל אלא התכחך בה.
"איזה מתוק" אמרתי לליזה לאחר שסיימה את הבדיקות.
"מתוקה" היא תיקנה אותי. "זאת בת".
"אז…יש לנו זאב, סליחה, זאבה?" שאלתי בהתרגשות.
"נראה לי שכן, היא לא עוזבת אותנו והיא ממש אוהבת אותך, אין פלא שהיא העירה דווקא אותך"
"תודה" אמרתי ונתתי לזאבה משאריות העוף שנשארו לי בתיק, היא זללה אותן בתיאבון.
"איזה מותק" ליזה קראה.
"מטומטמת, למה צעקת, בטח כולם קמים" כעסתי על ליזה שהייתה ידועה בפזרנותה.
ביל קם במהירות והסתכל עליי, לידי ישבה הזאבה, הוא ראה אותה.
הוא נבהל עד עמקי נשמתו. ואז דמעות הציפו את עיניו ובתמיהה רבה שאל, "קאיה?"