רבות הדרכים- הקדמה

הקדמה-

הם ישבו מסביב לשולחן העגול, חמישה אנשים לבושים חליפות מחויטות ושני נשים לבושות בחצאיות אלגנטיות.
"אנחנו צריכים לחשוב על זה קצת," אמרה אחת משם, שיערה השחור אסוף בקפידה לקוקו נמוך ומתוח. "עם כל הרצון הטוב שלנו, זה פשוט מסוכן מידי. עבורה." אמרה והביטה בפניהם של הנוכחים מסביב לשולחן.
"אי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא, אנחנו חייבים לפעול." אמר אחד הגברים, החליפה שלו הייתה בצבע בז' כהה.
מלמולי הסכמה נשמעו מהנוכחים.
"תראו, היא עברה הרבה, יותר מידי. אבל אי אפשר להתעלם מהמצב, היא פשוט לא מתאימה למסגרת רגילה, היא תשבר תחת הלחץ או תחת המעמסה החברתית. כך או כך המצב שלה רק יחמיר." אמרה האישה בעלת השיער השחור והאסוף, עיניה החומות ננעצו בעיניו הירוקות כאבן חן של הגבר, מלחמה חרישית ואילמת התנהלה בניהם וכל הנכוחים יכלו להרגיש במתח שסרר בניהם.
"יש הרבה אמת בדבריה של אנה, אתה חייב להסכים עם זה אריק," אמר הגבר שישב לצידה של אנה, חליפתו הייתה שחורה לחלוטין. "אבל גם אריק מדבר בחוכמה, המצב פשוט לא יכול להישאר כמו שהוא, היא ילדה אמיצה ונבונה, אני מאמין שכדי לקחת את הסיכון הזה." המשיך הגבר, עיניו הכחולות חלפו על פני הסובבים, הוא הבחין בחיוך הניצחון הזעיר שהופיעה על פניו של אריק, ואת הכעס בעיניה של אנה. מכל צדדיו של השולחן נשמעו קולות הסכמה.
"אני תומך בהחלטה." אחד הגברים הרים את ידו.
"גם אני." אמר גבר נוסף.
"אין לנו יותר מידי מה להפסיד מהסיפור הזה." אמרה האישה.
כולם הביטו בגבר האחרון, ברנש נמוך בעל חליפה ערמונית ושיער קצר ופרוע בצבע זהה. "אני תומך בהחלטה." אמר אחרי רגע שלך שקט.
"ההחלטה התקבלה על פי רוב, תיק חמש שלוש שמונה נסגר והילדה תלמד כאן עד הודעה חדשה." אמר הגבר בחליפה השחורה.
אנה יצאה מחדר הישובות עם השולחן העגול בפנים חתומות, איך עיניה הסבירו הכל, היא רתחה מזעם על העלבון שנגרם לה.
בעודה חולפת על פני המסדרון עיניה נתקלו בילדה קטנה ורזה שהשפילה את מבטה.
תיק חמש שלוש שמונה, חשבה אנה בליבה, ילדה מסכנה. היא יצאה מהמבנה ולא שבה עליו עד.