רוח – פרק 4
"טטטטטרררררררררררררררררררר" (צלצול)
ידעתי! תמיד כשיש משהו טוב . משהו חייב להפריע לזה..
=
הלכנו לכתה..
למרות שהנשקה נגמרה כל כך מהר. הרגשתי מאושרת..
כל השיעור אליס הפציצה אותי בפתקים של שאלות .. ולבסוף נכנעתי ורשמתי לה שהוא הציע לי חברות והסכמתי.. זרקתי לה את הנייר.. אבל מר קורניס שם לב לפתק ואמר לאליס להביא לו את הפתק.. ולמרות הנסיונות של אליס להגיד לו שזה בכלל לא אלייה מר קורניס לקח מאת הפתק .. עמדתי למות… (פרט קטן : מר קורניס הוא המורה ש-ש-ו-נ-א כשמעבירים פתקים בשיעור שלו ואם הוא תופס מישהו שולח פתק הוא קורא אותו לפני כל הכתה )
והנה זה בא.. מר קורניס פתח את הפתק … והקריא " טוב קיצור ישבנו בספסל איפה שהמחששה והוא הציע לי חברות ואני הסכמתי ואז התנשקנו והלשון שלו ממש רכה .. היה לו טעם של מסטיק מנטוס!! וואי הוא כזה מושלם…"
עמדתי לקבור את עצמי!! אם אני אגיד לכם שהפרצוף שלי נהייה אדום .. זה לא להגיד לכם כלום!!! הרגשתי שהפנים שלי בארו והחזקתי את עצמי כדי לא לקום ולהעיף ביתה למר קורניס..
ואז הוא אמר " גברת שוס .. בפעם הבאה.. תשתפי את חברותייך בחביות האינטימיות שלך בהפסקה!"
כל הכתה צחקקה..
הורדתי את הראש למעטה והחזקתי את הדמעות. למרות שהם בכל הכח ניסו לאצת!
השיעור כאילו בכוונה ארך וארך וסופו לא נראה .. וכל השיעור שמעתי התלחחשיות שקשורות לשם שלי .. ורעשים של אס- אמ- אסים.. בטח כל השכבה כבר יודעת.. גם אני קיבלתי אס-אמ-אס הוא היה מאליס "סורי…" היא רשמה לי..
השיעור נגמר.. בהפסקה כל המבטים ננעצו בי .. חיפסתי בעיני את ג'רמי אך הוא לא היה ..
שרדתי את היום ..
אליס חיקתה לי בכניסה..
"תקשיבי אני באמת מצטערת על מה שקרה..ניסיתי לשכנע אותו לא להקריא את הפתק.. אבל את מכירה את מר קורניס.."
"זה בסדר אני לא מאשימה אותך.."
"אל תדאגי כולם ישכחו מזה מהר.." נראה לי היא בעצמה לא האמינה במה שהיא אמרה..
==
ביום למחרת באתי לבצפר .. אבל הנבואה של אליס לא התגשמה . כולם זכרו .. ועוד איך זכרו.!!
כשעברתי במסדרון כל הבנים עשו עצמם מתנשקים עם עוד בנים.. עם כל מיני קולות.. וחיקו אותי "וואי הלשון שלך מה זה רכה.."
התעלמתי מהם והלכתי לכתה.. ושם התמונה לא הייתה שונה.. נכנסתי לכתה המקבילה בתקווב לראות את ג'רמי והוא אכן היה שם .. בוא ישב עם החברים שלו.. כשחברים שלו ראו אותי.. צעקון לו "הנה החברה שלך לך תצרפט אותה עם הלשון הרכה ש'ך" .. הוא התעלם מהם. וגם ממני.
ניגשתי אליו ואמרתי "אנחנו צריכים לדבר.."
"אין לנו על מה." אמר
"יש לנו .." קבעתי עובדה. "נו אתה בא?"
הוא נאנח.. קם והלך אחרי..
"אני מבין שאת הולכת מהבצפר הזה וכבר לא אכפת לך מכלום .. אבל לפחות היית חושבת עליי יש לי עוד שנתיים להית תקוע פה .." אמר
"אני מודע שלא הייתי צריכה לספר לה את כל הפרטים האלא… אבל מה יכולתי לעשות באותו רגע.. "
"מה יכולת לעשות?! לא לשתף את כל העולם במה שקרה.. חשבתי את יותר בוגרת ואת מבינה שלא מספרים דברים כאלה לכל העולם ושזה מאוד אישי.."
"לא סיפרתי לכל העולם!! " התעצבנתי "היא החברה הכי טובה שלי!! וחוץ מזה גם אני חשבתי שאתה יותר בוגר .. חשבתי שאתה מספיק בוגר בשביל להתעלם מכל הדברים האלה שהם אומרים… חשבתי לא אכפת לך ממה שהם אומרים כי זה שטויות.. חשבתי אתה אוהב אותי….." השפלתי את מבטי ודמעה קפצה לי על הלחי..
"אני אוהב אותך…" אמר וחיבק אותי… "באמת התנהגתי כמו תינוק.. בואי נשכח מזה."
"בסדר.. "..חייכתי אליו
תגובות (0)