רק דמיון – פרק 11
ריק שתק הוא לא נראה כמישהו שמתכונן לענות על השאלה הזאת, אבל אני לא אוותר לו.. אני חייבת לדעת את התשובה, התחלתי לדמיין שריק עונה לי על השאלה הזאת, אבל זה לא עבד.. אולי התקלקל לי הדמיון?
ניסיתי שוב, אבל שוב זה לא עזר..
דמיינתי את העץ ממול נופל לארץ, כדי לוודאות שהכוח שלי באמת נעלם, אך לאכזבתי הרבה העץ נפל בקול רעש גדול, ריק תפס אותי בכוח ומשך אותי אליו, כאשר במקום שהייתי בו נפל גזע עץ כבד שיכול היה לשבור לי חצי מהגוף.. זה היה קרוב.
"מה את עושה?" צרח עליי.. "למה דמיינת דבר טיפשי כזה?"
איך הוא יודע שדמיינתי את זה? טוב זה לא שאלה, הוא הרי קורא לי את המחשבות.
"תענה לי!! מאיפה אתה מכיר אותי?!" צרחתי עליו בחזרה.. אני צריכה את התשובות שלי, הרבה זמן אני חיה עם שאלות שלא נגמרות, הגיע הזמן להפסיק עם החיים האלו.
"הייתי חולם עלייך… בלילות ואחר כך גם בימים" ענה לי בהכנעה.. "בהתחלה לא הבנתי מי את.. אחר כך אמרת לי שקוראים לך דוריאן, ושאת היחידה שיכולה לעזור לי.." הוא השתתק לפתע..
"לעזור לך עם מה?" שאלתי בפחד..
"גם לי יש כוח מיוחד.. ואמרת שאת יכולה לעזור, וחיפשתי אותך, כל כך הרבה זמן, כבר חשבתי שאת לא מציאותית, לא קיימת, ופתאום באת אליי, ביום הראשון.. פתאום הגעת עד למקום שלי.. עד לפנימייה.." הוא היה נראה כל כך מאושר, כאילו אני באמת יכולה לעזור לו בכוח שאני בכלל לא יודעת מהו..
"מה הכוח שלך?" שתיקה, נראה לי שמספיק עם החקירות להיום, ריק לא נראה כמישהו שמתכוון לענות לי, אולי הוא חושב שאני כבר יודעת?
הרי גם אני רואה את ריקארדו בחלום, והוא היחיד שיכול לעזור לי.. ואולי כמו ריק אני רק חולמת את זה וריקארדו לא באמת מגיע אליי, ולכן הוא לא הכיר אותי.. אז מי יכול לעזור לי?!
רומי לא יודעת לסתום את הפה, אז מה אם צ'יס וסן לא נמצאות, זה אומר שהיא צריכה לצרוח עליי על כמה שהדאגתי אותה, הפחדתי אותה ועל כך שהיא כבר חשבה שדמיינתי את הגרוע מכל.. מה זה בכלל הגרוע מכל בעיניה?!
רק הנהנתי בראשי, רומי לא הייתה רגילה לזה, תמיד היינו מתווכחות בלי סוף, אבל היום באמת שלא היה לי כוח.
כל הדרך חזרה מהיער, דיברתי עם ריק על הכל, מלבד הכוחות המיוחדים שלנו.. באמת סיקרן אותי לדעת מה הכוח שלו, לדעת שאני לא הילדה היחידה המוזרה שיש בעולם, יש עוד מישהו עם כוחות נסתרים.. אולי ריקארדו צודק בשיעורים שלו ובכל אחד יש פוטנציאל לכוח נסתר..
"את מקשיבה לי בכלל?" צרחה רומי בקולי קולות, כשצ'יס וסן נכנסו לחדר ברעש גדול..
"דוריאן!!" צרחה סן, וחיבקה אותי בחוזקה, מה יש לילדה הזאת שהיא כל היום מחבקת?
"אני בסדר" דחפתי אותה מעליי, לא הייתי רגילה לכל הקרבה הזאת.
"אני לא הולכת לשאול אותך לאן נעלמת.. למרות שרומי ניסתה להתחמק מהשאלה הזאת.. אבל אם עוד פעם אחת זה קורה, אני נשבעת לך ש…" איימה צ'יס כשקול הדלת הנפתחת שוב קטע את דבריה..
"שלום…" שמעתי קול חלוש ומהסס, הרמתי את ראשי וראיתי נער בן גילנו, עם תיק ענק על הגב.. איך הגב שלו לא נשבר מהגודל הזה?
"שלום" נדחפה רומי בראשית הדלת, נו בטח ראתה נער שנראה די טוב, איך היא לא תתקדם כהרגלה?
הוא העיף מבט לעברי לשנייה אחת עם עיני הדבש שלו.. הוא נראה כאילו הוא בוחן אותי..
רומי נעמדה מולו ורק אז קלטתי כמה הוא גבוה, בערך בראש וחצי מרומי.. אני ורומי היינו באותו גובה, הגובה שלנו הוא די ממוצע בקרב הבנות..
הוא העביר את ידו הימנית על שיערו השחור ושאל "איפה זה מעונות הבנים?"
רומי חייכה, והעיפה לעברי מבט.. משום מה נראה שהיא החליטה לשנות לי את החיים במבט הזה..
"דוריאן לכי תראי לו איפה זה מעונות הבנים!" ציוותה עלי.. בהתחלה חשבתי לסרב, אבל עיני הדבש שלו התבוננו בי בציפייה שלא מקבלת סירוב, אז קמתי בלית ברירה, כשבעיני אש בוערת.. יום אחד אני.. עצרתי את עצמי לפני שדמיון פרוע יעלה לי בראש, ואז הלך על רומי..
סגרתי את הדלת כשיצאתי מהחדר עם הנער, כששמעתי את סן וצ'יס מצחקקות..
"אני פאבלוס ואת?" שאל בחיוך מעושה..
"דוריאן" עניתי בחוסר חשק בולט, שיקלוט שאין לי עניין באף אחד..
התקדמתי איתו לעבר מעונות הבנים שהיו בבניין צמוד לבניין שלנו.. מוקפים באותה גדר חלודה ומתפוררת.
"המקום הזה מחריד" אמר לעברי.. רק הנהנתי בראשי לאות הסכמה.
התקרבנו לסמטה שיוצרים שני הבניינים ומשם אפשר לראות את הפתח של הבניין של הבנים, עצרתי בתחילת הסמטה וכיוונתי את פאבלוס לכיוון הפתח..
הוא זרק את התיק שלו על הרצפה, והסתובב אליי במהירות.
"מה קרה?" שאלתי באדישות מעושה, אבל בתוכי געשתי, מה הוא רוצה ממני?
הוא התקרב אליי, ואני ברחתי אחורנית בצעדים קטנים, עד שנתקעתי בקיר מאחור, הוא שם את שני ידיו מציידי כדי שלא אוכל לברוח, הוא סגר אותי..
"את חשובה לי!" אמר, מה קורה לכולם פה… פתאום אני מוכרת?
"תזהרי מריק.. הוא לא רוצה בטובתך" הפטיר, התרחק ממני והלך לו עם התיק לכיוון הבניין.. משאיר אותי עומדת צמודה לקיר והמומה..
תגובות (0)