רק דמיון – פרק 12
חזרתי לחדרי בשקט מירבי ובפחד נוראי, שפאבלוס לא יחזור אליי, הוא די הפחיד אותי, ומה הקשר שלו לריק, חשבתי שהוא גם חדש, אחרת למה הוא שאל איפה זה מעונות הבנים? או שהוא בא רק כדי לחפש אותי!! הרי הוא אמר שאני חשובה לו..
למה אני צריכה להיזהר מריק? למה אף אחד לא מסביר את עצמו אף פעם כמו שצריך? לא פאבלוס, לא ריקארדו, לא ריק..
כל כך קשה לי, אני חייבת לנשום קצת אוויר צח.. הגעתי לפתח הבניין המתיישן של החדרים שלנו, ובמחשבה שנייה הסתובבתי לאחור, אני לא הולכת לוותר לפאבלוס הזה, אני רוצה תשובות! אני לא הולכת להישאר עם עוד שאלה בראש שלי..
חזרתי בחזרה לסמטה בין הבניין שלנו לבניין שלהם, אני ממש לא הולכת להיכנס לבניין שלהם בשעה המאוחרת הזאת אז דמיינתי את פאבלוס מופיע מולי, מה שאכן קרה לאחר שנייה..
"מה זה? מה אני עושה פה?" התפלא…
רק חייכתי לעצמי, ברגע שהוא ראה את החיוך שלי הוא צרח עליי, ושאל איך אני מעיזה להפעיל את הכוח שלי במקום מסוכן כמו הפנימייה..
מה? הוא יודע מה הכוח שלי? למה הפנימייה זה מקום מסוכן?
"איך אתה יודע על הכוח שלי?" שאלתי בפליאה..
הפעם הגיע תורו לחייך חיוך קטן של ניצחון "זה לא מה שחשוב עכשיו!" ענה..
"נמאס לי מכם אתה יודע את זה?" צרחתי עליו "אולי שמישהו כבר יענה לי על השאלות שאני שואלת אותו בלי להשאיר אותי תלויה באוויר" אני בחיים לא זוכרת שהתעצבנתי כך..
"את עוד לא מוכנה" אמר באדישות "כשתהיי את כבר תדעי את הכל, עכשיו לכי לנוח, מחר מצפה לנו יום קשה במיוחד.."
"מה יש מחר? " הוא שתק "גם על זה אתה לא יכול לענות?" הוא המשיך לשתוק, אני שונאת אותו..
ברחתי משם לפני שאני אדמיין משהו גרוע קורה לו, עליו הדמיון שלי כן מצליח לפעול, על ריק לא! מה קורה במקום המוזר הזה?
נכנסתי לבניין שלנו בכעס מירבי, אני מקווה שאף אחד לא יתקל בדרכי עכשיו אני מסוגלת לשרוף מישהו חי!
הגעתי לדלת החדר שלנו, פתחתי אותה בעצבים לעיניהם הנדהמות של סן וצ'יס, נזרקתי על המיטה שלי בקול רעש גדול, אני לא זוכרת מעולם שהייתי כל כך עצבנית..
סן התקרבה אליי בזהירות ושאלה "מה קר…" היא לא הספיקה לגמור את המשפט כי כבר צרחתי עליה שלא תשאל, אז היא רק שתקו.. איפה רומי, איך זה שהיא לא חופרת לי…
הרמתי את עיניי האדומות מכעס ועייפות, וראיתי את סן וצ'יס מסיטות את ראשיהם לצדדים..
"איפה רומי?" שאלתי..
"עכשיו זה בסדר שנדבר אתך?" שאלה צ'יס בטון נפגע..
"נו, אני מצטערת באמת שלא התכוונתי, זה לא היום הכי מוצלח שלי.." התנצלתי בפניהם..
"ריק רצה לדבר עם רומי, הם יצאו לפני רבע שעה.." ריק? רומי? פאבלוס אמר לי להיזהר ממנו, הוא נראה רציני!! אני חייבת לחפש אותם..
"לאן הם הלכו?" צרחתי בקול ..
"לא יודעת.." ענתה סן "אבל.." חייכה חיוך שובב "נראה לי שריק נדלק על רומי!"
איזה שטויות, ריק עם רומי? לא נראה לי בכלל.. אבל מה אכפת לי בעצם? למה מפריע לי כל כך המחשבה שריק נדלק על רומי.. לא משנה אני חייבת לחפש אותם עכשיו כי אם פאבלוס צודק אז ריק מסוכן גם לרומי, ואני דואגת לה…
יצאתי בריצה מהחדר.. לאן אני אלך?!
הלכתי בתחילה לסוף הפנימייה, לגבעה שהיינו שם אחר הצהריים כשריק שמע אותי מדברת עליו ועל החלום.. הייתה לי תחושה חזקה שהם שם, ואכן לא טעיתי..
התחבאתי מאחורי שיח קרוב, הם ישבו על הדשא ונראו ממש מרוצים.. הוא לא נראה כמישהו שמתכונן לפגוע בה או משהו..
אני חייבת להתקרב אני לא שומעת מה שהם מדברים, לפתע הם נעמדו על רגליהם והתקרבו לכיוון השיח שמאחוריו התחבאתי, התכופפתי במהירות, רק שלא יראו אותי מרגלת אחריהם זה מה שחסר לי..
"אז מה רומי? איך נראה לך שדוריאן תגיב על זה?" שמעתי את צעדיהם מתקרבים..
"אממ.. באמת שאני לא יודעת, לא נראה לי גם שכדאי לספר לה את זה עכשיו.." את מה לא כדאי לספר לי, אני מספרת לה הכל!! והיא רוצה להסתיר ממני דברים?
"טוב, אז נשמור את זה בינינו? עדיף שאף אחד לא ידע כלום.." אמר לה ריק..
הצצתי מהשיח, הם נעמדו ממש קרוב..
הוא חיבק אותה חזק ואמר לה תודה רבה.. מה הם ביחד?! רתחתי מזעם.. אבל למה?!
לא ידעתי למה זה הפריע לי, אבל למה הם רוצים להסתיר את זה ממני?!
איזה מעצבנים הם, אני שונאת אותם.. דמיינתי שאבן ענקית מתגלגלת מכיוון הגבעה הירוקה הגבוהה שהייתה מאחוריהם לעברם..
וזה אכן קרה, היי לא התכוונתי… זה היה רק מעצבים.. האבן התגלגלה במהירות לכיוונם, וגם לכיווני הייתי מאחורי השיח, אני לא יכולה לברוח עכשיו, הם יראו אותי כאן..
דמיינתי שהיא תפסיק להתגלגל וכרגיל זה לא עבד, אף פעם אני לא מצליחה לעצור את הדמיונות שלי…
רומי שמעה את רעש האבן והסתובבה לאחור, היא צרחה בחוזקה .. ריק הסתובב גם הוא והתקדם לעברה כדי להגן עליה, אין סיכוי האבן הענקית הזאת תמחץ את כולנו…
תגובות (1)
אוימייג'קסוןןןןןןןןןןןןןןןןן!!!1 0: