רק דמיון – פרק 24

רצתי במהירות לאורך הפרוזדור, בדיוק מהכיוון ההפוך שבאתי ממנו, עברתי בריצה ליד הספסל שהעלה את הריח הנורא של האבק, במחשבה שנייה טוב שלא באתי לשבת עליו, המשכתי לשמוע את קולו של ריקארדו מריץ לי את כל הדם בגופי 'תמהרי', הגעתי לקצה הפרוזדור מתלבטת במהירות לאיזה צד לפנות, בסופו של דבר כששמעתי שוב את ריקארדו הפעם בשאגה אדירה שכמוה לא שמעתי מעולם החלטתי לרוץ לכיוון השמאלי, דלת צדדית קטנה התגלתה, בלי לחשוב פעמיים פתחתי אותה במהירות ונכנסתי סוגרת אחריי ונשענת מתנשפת על הדלת.
הרמתי את עיניי בוחנת את החדר הדל, פסנתר ענקי עמד בצדו הימני של החדר, גם הוא מאביק ומתיישן כמו כל המקום המוזר הזה, התקדמתי לעבר הפסנתר והתיישבתי פולטת אנחה כבדה על הכסא מלא האבק, אבל כבר לא היה אכפת לי מזה, הפחד שאחז בכל גופי גירש כל תחושה אחרת של גועל כנגד האבק.
מול הפסנתר היה תלוי על הקיר אייל מפוחלץ ומפחיד למראה באפלולית, חיפשתי בעיניי אחרי מתג שידליק את האור, אך גם זה לא נמצא.
הרמתי את עיניי לתקרה וראיתי שחסר שם מנורה, מוזר.. גם חלון לא היה בחדר ולכן האפלולית ששררה שם הייתה כבדה, אז מאיפה האור כן נכנס? הרי אין כאן חושך מוחלט.
המשכתי להתבונן על החדר וראיתי שמעל הדלת היה חלון קטן שממנו נכנס האור.
צעדים נשמעו מעבר לדלת התכווצתי על הכסא מפוחדת למדי.
"לאן היא נעלמה?" שמעתי את קול הבס שחזר לצמרר את גופי.
"אדוני המנהל, אני לא ראיתי אף אחת!" ריקארדו היה איתו, עדיין לא הבנתי למה זה כל כך חשוב שהמנהל לא יראה אותי.
'תפסיקי לנשום!" שמעתי בראשי את קולו של ריקארדו מצווה, מה הוא רוצה שאני אמות?
'אני לא יכולה, במילא אין פה אוויר בחדר הזה' החזרתי לו בראשי.
'עכשיו!!!' צרח וגרם לי לאטום את אוזניי, עצרתי את הנשימה משתדלת לא להשמיע רחש.
"היא פה אני מרגיש את הנוכחות שלה" אמר המנהל לריקארדו, המשכתי לא לנשום והרגשתי איך הפנים שלי הופכות אט אט אדומות מחוסר אוויר.
'אני כבר לא יכולה' חשבתי במוחי, עוד רגע אני הופכת לפקעת אדומה ומתפוצצת.
'את חייבת' ריקארדו החזיר בחומרה.
נשימה אחת לא תזיק נראה לי, נשמתי עמוק בדיוק ברגע שבו קולו המחריד של המנהל צרח "היא פה!', הדלת נפתחה והאור ששטף את החדר גרם לי לצמצם עיניים למול דמויות המנהל וריקארדו שנראה מאוכזב ממני.
"אמרתי לך שמישהי חיכתה לי מחוץ לדלת" התבוננתי על דמותו של המנהל, הוא לא נראה כזה מפחיד כמו שהקול שלו גרם לי לחשוב.
המנהל דווקא די צעיר לעומת כל שאר המנהלים הקודמים שאני זוכרת, הוא עבר בגובהו את ריקארדו שגם היה די גבוה, ואת ראשו עיטר שיער שחור וקצוץ.
הוא הרים אליי את עיניו, התבוננתי בעניין על צבע עיניו המוזר, אף פעם לא ראיתי אדם עם צבע עיניים כזה, התבוננתי עוד לעומק עיניו והרגשתי שאני שוקעת במגוון הצבעים, התערבבו שם סגול ושחור, יחד עם צהוב וירוק.. לא ידעתי להגדיר את הצבע הזה במילים, אך הוא היה מעניין למדי.
המנהל טפח קלות על החליפה השחורה שלבש ואמר "שנכנס למשרדי?"
הנהנתי בראשי בלית ברירה, מתבוננת על ריקארדו שלבש הבעת פנים חתומה והפסיק להיכנס לי למוח.
"אני חושב שזאת תהיה פגישה מעניינת למדי, ריקארדו אתה מצטרף.." אמר בטון חביב.
"אני מעדיף שלא, אדוני, כמו שאתה יודע יש לי דברים חשובים להתעסק עימם, אז נר…" המנהל קטע בהרמת יד את רצף התחמקויותיו של ריקארדו.
"זאת לא בקשה!!" ריקארדו הנהן בראשו, והמנהל סימן לי בידיו לצאת ראשונה מהחדר, הוא בטח רוצה לוודאות שאני לא בורחת לו.
התקדמתי לכיוון הדלת והמבט שנתן בי ריקארדו הצמית את ליבי וגרם לי להחסיר פעימה.
כנראה הסתבכתי באמת, חבל שברחתי.. עדיף שהוא היה מוצא אותי מחכה לו בחוץ, אבל ריקארדו רצה שאני אברח, אז אולי הוא באמת מסוכן למרות שהוא לא נראה ככה? ולמה שאני לא אברח עכשיו?
דמיינתי את עצמי בכוח נמצאת בפנימיית הבנות, אך כלום לא קרה, עצמתי את עיניי וחזרתי על הפעולה, הרגשתי יד תופסת בידי בחוזקה, פקחתי את עיניי למול פניו של המנהל שעמד קרוב אליי, קרוב מדיי..
"את לא יכולה לברוח ממני!" לחש בארסיות