רק דמיון – פרק 27
רומי? מלחמה? סכנת חיים? השאלות האלו המשיכו לרחף בתוך מוחי, "ריק" צרחתי בכל כוחותיי אבל הוא כבר לא הגיב, הוא היה רחוק מדי, או שהעדיף להתעלם.. רצתי לכיוון שבו הוא נעלם, לאחר דקות ממושכות של ריצה וללא תוצאה כלשהי התייאשתי והתיישבתי על הדשא תופסת את ראשי בכפות ידיי מתאפקת לא לבכות מהלחץ של הידיעה הנוראית, רק ריק יכול לגרום לי לבכות כך.. רק ריק יכול לגרום לי לבכות!
איפה אני אמורה לברר היכן רומי נמצאת ולמה? איך שלחו ילדת תיכון רגילה, או שלא כל כך רגילה על פי התיאורים של ריקארדו על הכיתה שלנו, למלחמה? איך ריק יודע שהיא בסכנת חיים? אני מקווה שלא יקרה לה כלום.. הייאוש המשיך לחדור לתוך נבכי נשמתי, לפעמים רק ברגעים כאלו מגלים כמה האנשים הקרובים אליכם באמת הם אלה שאתם אוהבים אהבת נפש עצומה.
קמתי מהדשא החלטית, אולי צ'יס יודעת משהו, היא תמיד נראית כאילו היא יודעת יותר ממה שהיא אומרת, רצתי במהירות לכיוון מעונות הבנות, רק ברגע שנכנסתי לבניין ושמעתי את השקט הלא רגיל, הבנתי.. כולם נמצאים בלימודים, עדיין מוקדם מדי כדי לחזור לכאן.
יצאתי במהירות מהבניין לעבר כיתות הלימוד והתפרצתי כרוח סערה לכיתת הלימוד שלי, שהדרך אליה נראתה לי כמו נצח.
ריקארדו וכל תלמידי הכיתה שישבו במעגל כיסאות נרחב הביטו בי במבט שומם? ריקארדו הספיק להתחיל ללמד מהזמן שיצאתי מהמנהל עד עכשיו? התבוננתי על השעון.. כבר שעתיים עברו, ובכל השעתיים האלו הוא כאן?
חיפשתי בעיניי אחרי רומי, או ריק, אך שניהם לא היו בכיתה.
'איפה אחותי?' צרחתי במוחי מחכה לתשובתו של ריקארדו, הילדים האחרים השפילו מבטים, לא הרגשתי שום נוכחות זרה במוח כך שאף אחד מהם לא פרץ לי לראש, גם לא ריקארדו למרות שמאד רציתי שזה מה שיקרה..
אם הוא לא רוצה לענות במוח.. אז אין ברירה.
"רומי כאן?" שאלתי בקול הכי רגוע שהצלחתי להפיק מעצמי, זה לא עבד על סן שקמה ממקומה במהירות לעברי ושאלה בקול רם, רם מדי.. "מה קרה?" צ'יס רצה מיד אחריה.
"שום דבר" מיהרתי להחזיר לעברן, לא רציתי להדאיג, המבט הרגוע בעיניו של ריקארדו הבהיר לי שיכול להיות שריק צחק עליי, אז איפה רומי?
"ריקארדו" פניתי אליו.
המורה" קטע אותי בחדות.
"המורה.." הרמתי את קולי בזלזול "אני צריכה לדבר אתך, בדחיפות"
"אחרי השיעור.." אמר באדישות ובשלווה שהוציאה אותי מהכלים.
"זה דחוף לעכשיו" ניסיתי גם אני להישאר רגועה אך לשווא המתח שבקולי ניכר היטב.
ריקארדו בחר להתעלם והמשיך ללמד כרגיל, יצאתי מהכיתה כרוח סערה, אני חייבת לדעת היכן רומי נמצאת, אני לא יכולה להתאפק שריקארדו יסיים את השיעור שלו, וגם לא בא לי כל כך לשאול אותו לאחר סדרת ההשפלות שהוא עשה לי היום, לאן אני אלך? את מי אני אשאל?
צ'יס יצאה מאחוריי במהירות "מה קרה לרומי?" שאלה בטונים גבוהים מהרגיל, גם לה ריק אמר את הבשורה? מתי הוא הספיק, כשהוא היה אצלי הוא נראה כאילו עכשיו הידיעה נחתה לו לתוך החיים.
"אני לא יודעת, ריק אמר לי שהיא יצאה למלחמה.. אני רוצה לדעת מי שלח אותה?" עניתי לצ'יס מיואשת כולי.
"אהה" אמרה צ'יס כאילו הדבר כבר היה ידוע לה.
"ריק סיפר לך כבר?" שאלתי בחוסר אמון, היא זעה בחוסר נוחות שהבהיר לי שהמקורות שלה הם אחרים, כולם ידעו חוץ ממני? למה רומי סומכת על כולם ומספרת להם ועליי לא?
"לאן שלחו אותה?" שאלתי בלחש, מקווה לקבל עוד פיסות מידע, אולי אני אוכל ללכת ולעזור לרומי.
"היא הלכה להילחם בחזית, המורה ריקארדו טוען שהיא מאד חזקה בשטח" ידעתי שריקארדו שלח אותה, זה ממש לא מוצא חן בעיניי.
"נגד השמש האדומה.." אמרתי כעובדה כי הדבר היה ברור לי מאליו.. אבל צ'יס נענעה את ראשה בשלילה.
"שלחו אותה לגורם לא ידוע שצץ בפתאומיות היום בבוקר.. כנראה מישהי שפועלת עם השמש האדומה בשיתוף.." אמרה צ'יס בידענות.
מישהי? .. משהו מאד חזק דפק בראשי מנסה לצוף מהתת מודע המעורפל למודע, היום בבוקר? מה צץ היום בבוקר?
בבת אחת הזיכרון של הגמד המסתכל עליי, והמישהי שמדברת בתוך ראשי ואומרת שהכל יובהר לי בקרוב, צף והפיל עליי חולשה עצומה.
תגובות (0)