רק דמיון – פרק 28

"את בסדר?" שמעתי את צ'יס צורחת כשהתיישבתי על הרצפה בחולשה עצומה, הנהנתי עם הראש שאני בסדר, רק שתעזוב אותי עכשיו, אני צריכה לחשוב לבד איך אני אמצא את רומי, ובמהירות.
צ'יס תפסה את כתפי בחוזקה וניערה אותה "את חיוורת" צרחה, בדקות התאספו סביבי כל ילדי הכיתה שיצאו החוצה לשמע הצעקה של צ'יס, ריקארדו עמד ביניהם מתבונן בי במבט פיקח, מה הוא יודע?
שכולם ילכו מפה עכשיו! אני לא יכולה לסבול את ההמוניות הזאת, אני עוד רגע..
תפסתי בראשי בחוזקה, אסור לי לדמיין כלום, צרחתי בתוכי… אסור לי להרוס לעוד מישהו את החיים, בגללי רומי נמצאת עכשיו בסכנה, בגלל שאני דמיינתי את הבית ספר שלנו נסגר, ואז הגענו לפנימייה הזאת.. אם יקרה לה משהו אני לא יודעת מה אני אעשה לעצמי, אולי כדאי שאני אדמיין שאני.. לא העזתי להמשיך לחשוב, שהדמיון המחריד הזה בטעות לא יצוץ לי בראש.. אז בכל זאת אני רוצה לחיות.
"תנו לי לעבור" שמעתי במעורפל קול מוכר אך לא הצלחתי לחבר את הקול לפנים מוכרות לי..
הרמתי את ראשי וראיתי את פאבלוס עומד מעליי במבט בוחן 'מה כבר עשית?' שאל בתוך מוחי.
התעלמתי מהשאלה שלו כי לא נותרו לי כוח למחשבות, הוא הרים אותי בידיו וגרר אותי לעבר היציאה מבית הספר דוחף בדרכו את כל הפרצופים הסקרניים.
הזרועות של פאבלוס אחזו בי בחוזקה, הרגשתי את גופי דועך לאיטו.. וכבה!

"דוריאן?" רומי קוראת לי, אין לי כוח להוציא הגה מפי, אני מרגישה כל כך חלשה, הרמתי את עיניי אך החושך עטף את כולי, הושטתי את ידי ונגעתי בו, בחושך השחור והסמיך.. תחושה של חוסר אונים מוחלט פשטה בכל גופי, משכתי את ידי בחזרה במהירות מהחושך.. התחושה נעלמה.
"דוריאן, אני צריכה אותך, בואי.." רומי נשמעה על סף בכי, אבל היא עצרה את עצמה, מתי רומי למדה לעצור את הדמעות שלא ירדו מהעיניים?
התגברתי על החולשה העצומה שבגופי "איפה את?!" ניסיתי לצעוק אך מה שהצליח לצאת מגרוני זה קול שבור של חיה פצועה.
"תחפשי אותי.. בבקשה.." החושך התרחק ממני במהירות וקרן של אור זרחה בפנים, הרגשתי איך רומי הולכת לאיטה ומתרחקת.. ניסיתי להושיט את ידי שוב, אך גם זה לא עזר.
"רומי" צרחתי, והפעם הצרחה הדהדה את כל גופי, פקחתי את עיניי ומצאתי את עצמי על המיטה בחדרי.
התיישבתי במהירות מחפשת את רומי ובמקום למצוא אותה עיניי נתקלו בריק שישב על כיסא ליד המיטה שלי והתבונן בי בעיניים פעורות.
"מה אתה עושה כאן?" שאלתי בלחש, הוא המשיך להביט בי ושתק.
אם הוא לא רוצה לענות, שלא יענה.. אני צריכה למצוא את רומי, היא ביקשה אני אחפש אותה אבל אין לי אפילו קצה חוט היכן היא יכולה להיות.
"דוריאן" סובבתי את ראשי לעבר הקול המוזר שקרא בשמי, הגמד!! שכחתי ממנו לגמרי.
"אתה כאן!!" צרחתי באושר, הוא יכול לעזור לי למצוא את רומי, הוא ידע מי זאת שדיברה בתוך מוחי.. קמתי במהירות מהמיטה ונעמדתי לידו.
"איפה חשבת שאני אהיה?" שאל מגחך.
"אתה חייב לעזור לי" צרחתי ותפסתי בו בשתי זרועותיו הקטנות והירוקות מנערת אותו.
"מצאת לי שם?" שאל בלי קשר מתנתק מהאחיזה הנואשת שלי, ממש יש לי זמן לחשוב בשבילו על שם.
"אחר כך.." אמרתי במהירות.
"אני לא אוכל לעזור לך בלי שם" קבע עובדה, חשבתי שזה גמד שאמור לשרת אותי, יכולתי לדמיין משהו יותר נחמד מהיצור הזה…
"טוב" ספקתי כף אל כף.. איזה שם אני אמציא לו.. "דונדון?.." זרקתי את השם הראשון שעלה לי בראש, כך קראתי לעץ שלי בחורשה שלי הבית..
הוא הנהן בראשו בשמחה.. "עכשיו בואי נלך למצוא את רומי!" צרח באושר.
התקדמנו במהירות לעבר הדלת כשריק נעמד שם במפתיע "אתם לא הולכים לשום מקום" אמר בקול תוקפני, קול שהיה זכור לי טוב מאד והעלה בי גל של צמרמורות מקפיאות.. הקול של ריק מהחלום..