רק דמיון – פרק 38

פקחתי את עיני למול שלל פנים מודאגים שעמדו מעליי, הקרקע הנוקשה עדיין הייתה מתחתיי, הפרצוף של פאבלוס בלט בדאגה מעל לכולם.
"אני בסדר.." לחשתי והתרוממתי באיטיות נשענת על יד אקראית שהושטה לי.
"להתפזר, להמשיך במשימה" צעק ריקארדו לחלל האוויר, כל התלמידים התפזרו בשניות חוזרים לעמדות שלהם, היחידים שנשארו לידי הם ריקארדו ופאבלוס.
המבט שפאבלוס תקע בי בתמימות גרם לי להוריד את העיניים ולהסמיק בבושה, הוא כל הזמן רצה לשמור עליי, איך יכולתי לחשוד בו שהוא עם ריק? הוא סיכן את חייו למעני.
"פאבלוס יכול ללוות אותי לחדר?" שאלתי את ריקארדו בלחש.
ריקארדו התבונן בי במבט חסר משמעות, שנייה אחת ברק מוכר עבר בעיניו ונעלם, הדמיון שלי מתעתע בי יותר מדי, הוא הנהן בראשו והלך להמשיך באימון.
פאבלוס עזר לי לקום מהאדמה, נשענתי עליו בכבדות בחולשה נוראית.
"המחשבות שלי גרמו לך את זה?" הוא שאל מודאג, אני לא מאמינה שהוא עוד מאשים את עצמו עם מה שקורה לי.
"נדבר בחדר.." לחשתי והתחלנו ללכת באיטיות לכיוון החדר, הלב שלי קפץ במהירות כאשר הרגשתי מבט עמוק חודר בגבי, סובבתי את ראשי וראיתי את ריקארדו עומד ומתבונן בנו, הוא סובב את ראשו במהירות והמשיך להרצות לתלמידים.
ניערתי את ראשי בחוזקה והמשכתי ללכת עם פאבלוס לחדר.
נחתי על המיטה בחדר כאשר פאבלוס נזרק על המיטה הריקה של רומי.
"את רוצה לשמוע את הסיפור שלי, נכון?" פאבלוס זרק את השאלה לחלל החדר כאילו זה הדבר הכי פשוט בעולם.
"המחשבות שלך הציפו את כולי.. אני לא יכולתי לעמוד בעומס" העברת נושא הייתה הדבר המתבקש לעשות, בתור אחת שלא מסוגלת לשמוע את האמת הישירה.
"אני יודע, הצפתי אותך רק בגלל החשדות שלך" פאבלוס יודע על החשדות שלי? הרגשתי איך פניי מקבלות את גוון העגבנייה, אש פנימית בערה בי מבושה, אני חושבת שזאת פעם ראשונה בחיי שאני מרגישה בושה.
"זה בסדר.." אמר פאבלוס בקול מרגיע "גם אני הייתי חושד בי, רק לא רציתי שתדעי דברים שלא נחוצים לך לדעת, ריק היה יכול לגלות את זה בשניות ולעלות עליי, עכשיו במילא הוא כבר יודע מה אני ומאיפה באתי, אז זה לא משנה לי.. עדיין אני לא יוכל לספר לך הכל בשלמות כי יש דברים שעדיין יכולים להזיק לך"
הנהנתי בראשי עדיין מתביישת להביט לתוך עיניו העמוקות של פאבלוס.
"טוב" הוא קם מהמיטה ונעמד מולי כמו מרצה באוניברסיטה "זה התחיל בערך מגיל שלוש, לפחות אצלי.. התחלתי להרגיש דברים משונים קורים בגוף שלי ולא הבנתי מה זה, דברים מוזרים קרו סביבי כל הזמן, היחיד שהבטיח לי עזרה היה נמצא בחלומות שלי.."
"ריקארדו.." לחשתי בהבנה.
פאבלוס הנהן בחיוך והמשיך "אני הגעתי לריקארדו הרבה יותר מוקדם ממך, כל אחד בכיתה שלנו ניחן בכוחות מדהימים שאת אפילו לא יכולה להתחיל לשער מה הם, כל אחד שומר את הכוח שלו בסוד מכיוון שברגע שמישהו יודע מה הכוח שלך.. הוא יוכל לדעת איך לשלוט בך, מהסיבה הזאת הרשי לי לא לספר לך מהו הכוח שלי" הרמתי את עיני לעבר פאבלוס החשדות שהוא מטיל בי הן לא פשוטות, אבל מצד שני אני הייתי מוכנה להפקיר את חיי בידי מישהו?.. הבזק חד של זיכרון כואב עלה בי, היער.. העץ הנופל.. סיפור חיי.. ריק!
"אני סיפרתי לריק מה הכוח שלי" צרחתי בהפתעה.
"ריק יודע מה הכוח שלך עוד לפני שסיפרת לו.. מכאן התחילו הבעיות של כולנו" לחש פאבלוס בצער עמוק.