רק דמיון – פרק 41

לרגע איבדתי את עצמי בתוך הקול המהפנט, אך תפסתי את עצמי לא לפול למלכודת נוספת של החלאה הזה "תעוף ממני!" צרחתי ודחפתי את ריק, הוא עף מטרים אחדים באוויר ונחת בקול רעש על הרצפה, התבוננתי על היד שלי בתדהמה, מהיכן הגיע הכוח הזה?
"מהכעס שלך…" ענה לי ריק כהד על מחשבותיי, ברוב טיפשותי שכחתי את ההגנות, התחלתי לחסום את המוח בהגנות ובשכבות של חומות ענקיות.
"זה לא יעזור לך, את יכולה לשים כמה הגנות שאת רוצה, את לא יכולה להוציא משהו שקיים בך" ריק נעמד במהירות על רגליו, כאילו הוא לא עף רק השנייה הזאת כמה מטרים ונחבט בקרקע הקשה.
"אולי תענה לי על השאלה שלי אחת ולתמיד, מי אתה!" צרחתי בעודי הולכת אחורנית, אני חייבת לחפש מסתור.
"את לא יכולה להסתתר ממני.." לחש, הוא גמע את המטרים שהפרידו בינינו בשניות אחדות ונצמד אלי, פקחתי את עיני נדהמת מהמהירות העוצמתית.
הוא תפס בי בחוזקה והצמיד אותי לעץ, ידיו צרבו בבשרי כמו אש רותחת "עזוב אותי" צרחתי ללא שליטה, שוכחת את כל ההגנות שלמדתי מריקארדו בחודש האחרון.
"אם תתנהגי יפה, לא יכאב לך!" לחש בתוך אוזני בהנאה גלויה לאיד.
ניסיתי להמשיך להילחם להשתחרר מידיו שצרבו אותי, הרגשתי איך העור מתחיל להתקלף במקום שבו הוא נוגע, דמעות כאב עלו בעיני מאיימות לפול.
עווית מוזרה עברה בפניו, הוא עזב את ידי במהירות, אני נפלתי על שורשי העץ בחולשה רבה, התבוננתי על המקומות שבהם הוא נגע, חור בצורת יד נפרע בכל אחת מהזרועות והעור התקלף ונעלם.
"אני מבקש סליחה" הוא התיישב לידי על השורשים, כאילו כלום לא קרה.
תפסתי את ראשי משתדלת להתאפס על עצמי, הוא מסוכן! הזכרתי לעצמי שוב ושוב, הרצון לקום ולרוץ כמו מטורפת היה חזק, השקעתי את כוחותיי לרסן אותו.
אחרי דקות ארוכות שבהם אף אחד מאתנו לא הוציא מילה העזתי לשאול "מה אתה רוצה ממני?"
הוא צחק בטירוף חסר גבולות "מה אני רוצה?" צרח, הוא התקרב אליי עם פניו, גררתי את עצמי במהירות ממנו, הזרועות עוד צרבו לי מהמגע האחרון שלו.
"את מפחדת ממני?" הוא שאל ובעיניו נשקף עצב, הוא התרחק בחזרה למקומו, ותפס את רגליו בזרועותיו.
עברו עוד דקות אחדות של שתיקה שבהם לא העזתי להוציא מילה מהפה מחשש שהוא שוב יגע בי ויצרוב אותי, הזרועות הדואבות שלי זעקו לעזרה, אך השתדלתי להתעלם מהם לטובת שאר הגוף שלי שנשאר שלם.
"את רוצה לדעת את האמת עליי נכון?" הוא שאל בשקט המוחלט של היער.
הנהנתי בראשי בעדינות.. אני מתה לדעת את האמת עליך!
"אני יודע.." שוב הוא קרא את המחשבות שלי והוכיח לי שכל ההגנות של ריקארדו לא הועילו לי במאומה.
"אם את תדעי את האמת עליי לא יהיה לי יותר כוח לעמוד מולך, יכול להיות שאני אפילו אסע למקום הכי רחוק שאפשר, למרות שאני רוצה להיות הכי קרוב אלייך, את עדיין רוצה לדעת?" שאל.
הנהנתי בראשי בשנית, הסקרנות שלי רק גברה עם כל מילה שהוא הוסיף לומר.
"הפעם אני אגיד לך את הכל.." הזהיר שוב.
"מה אתה כבר יכול להגיד לי?" שאלתי בעצבים כאשר האומץ שלי חזר אליי באיטיות "אתה ריק, השמש האדומה, כל הזמן הזה רצינו להילחם בך, לכן אתה לא נכנס אף פעם לשיעורים של ריקארדו נכון? כי אתה מפחד שהוא יזהה אותך! חטפת את רומי והתעללת בה" עמדתי על הרגליים בזעם מרגישה איך הלב שלי מאיץ את עצמו "מה עוד אתה יכול לספר לי?" צרחתי עליו.
הוא נעמד מולי כל כך קרוב עד שחששתי שהוא שוב הולך לגעת בי ולחש "אני וריקארדו זה אותו אחד".