רק דמיון – פרק 6

השאלה נשארה תלויה על קצה לשוני, הוא לא נתן לי לחשוב הרבה "כן, חיכיתי לך, אבל את לא תביני!! לא עכשיו" אמר לי, והעצב שנשקף מעיניו צבט את ליבי בחוזקה.
"אני לא מבינה" רק אמרתי בגמגום, מי הוא? איך הוא מכיר אותי? למה הוא התעלף..
"אמרתי לך את לא תביני" חייך.
רומי הציצה מבעד לדלת ואמרה שלום חלוש, קראתי לה לבפנים והצגתי אותה בפני…מה באמת השם שלו? ושוב כאילו הוא קורא את המחשבות שלי אמר לי את שמו אפילו בלי ששאלתי, ואולי זה סתם צירוף מקרים הזוי?
"ריק".
טוב שם נחמד, הוא חייך אליי בהבנה, מה קורה פה?

החקירה הצולבת של רומי לא נפסקה אפילו לשנייה, היא הייתה חייבת להבין למה ריק התעלף לידי, למה הוא מכיר אותי, ולמה נראה לי שהוא קורא לי את המחשבות "אני עייפה" אמרתי כששמתי לב שבחוץ כבר החשיך, איך זה שהבנות האחרות עדיין לא הגיעו, בכל האזור כולו ראיתי בינתיים רק את ריק, ואני ורומי כמובן פה.
המקום הזה מאד מוזר, כמוני, לא סתם אבא אמר שאני אתאים לפה..
"שלום" ענקי מכיוון הדלת הקפיץ אותי ואת רומי על רגלינו, לחדר נכנסה מישהי עם שיער לבן כולו ועיניים ירוקות מחייכות לכיווננו..
רומי חייכה אליה בחזרה, אני לא..
"אני סן, כנראה שנחלוק את אותו חדר אהה?" צרחה בקולי קולות וקפצה על אחת המיטות הפנויות עם המזוודה הענקית שלה..
"אממ אני דוריאן" השתדלתי להראות נחמדה, אף פעם לא הסתדרתי בחברת אנשים
"רומי" לעומתי רומי הייתה נראית בסביבה הטבעית שלה.
קמתי לסגור את הדלת כשבדיוק סן צעקה לי לחכות, איחרתי, כבר טרקתי בפנים את הדלת לילדה השנייה שממש לא הייתה נראית אופטימית כמו סן, היא רק נהמה עליי בעצבנות, מלמלתי התנצלות מגומגמת, מה עשיתי לה?
היא עבר לידי ושמתי לב שכל אוזן שמאל שלה מחוררת בעגילים, מלמעלה עד למטה, שיערה הגיע עד הכתפיים והיה שחור כפחם וקעקוע של מפתח סול היה על רגלה הימנית מאחורה, היא נכנסה עם תיק קטן תלוי על כתפה, ונרתיק של גיטרה על הכתף השני..
"זאת צ'יס , היי צ'יס אלה דוריאן ורומי"
צ'יס הזאת הייתה עצבנית לחלוטין, היא התעלמה לגמרי מסן והתקרבה לכיוון המיטה הפנויה היחידה שנשארה. אני לא אוהבת אותה, לא אוהבת בכלל!!

אני רצה בתוך חושך שחור ומוכר, וצועקת לריקארדו להופיע מולי, והוא אכן מגיע..
"כשאני נמצאת פה אתה מגיע מהר" אני מפטירה לעברו בחיוך, כאשר אני נזכרת בכל הלילות ששהיתי בבית ולקח לו כמה ימים-שנים להגיע..
"את קרובה.. "הפטיר ונעלם שוב.
למה הוא בורח ממני כל הזמן, אני מסוכנת לו? אז למה הוא קרה לי מלכתחילה?
כל כך הרבה שאלות.. מה קורה פה?
ושוב אני בתוך החלום ההזוי והמסויט שרומי נדקרת בו על ידי הדמיון שלי, אבל אני כבר יודעת שאני בחלום, אני מתקרבת לגופה כאילו מישהו שולט על הגוף שלי ולוקח אותו למקומות האלו, זאת לא רומי, מי זאת?
אני מתקרבת עוד קצת וצורחת, צ'יס, למה דקרתי את צ'יס..
נזרקתי לתוך אוטו המשטרה שהשוטרים בו הם ריק והאחות מחדר האחיות.. חכו לא עשיתי כלום, זה רק חלום, באמת. לא דקרתי אף אחד..
אבל אני לא מתעוררת..
ריק מסתובב אליי, והחיוך מפניו נמחק לחלוטין…
"עכשיו זה אמיתי" הוא אומר "עכשיו מתחילים לחיות את המציאות!!"