רק דמיון – פרק 8

התיישבתי על המיטה ששהיתי עליה בחולשה רבה, למה אני כל כך חלשה? הכל נראה מוזר, הכל לבן.. היי, אני כבר הייתי במקום הזה פעם, מתי?!
סחרחורת קלה תקפה אותי, אז השענתי את הראש בחזרה על הכרית, רומי נראתה מאד מודאגת..
"את בסדר?" היא שאלה אותי ומצחה התקמט בחשיבה..
הנהנתי בראשי, אך לא היה לי כוח לדבר.
נזכרתי איפה אני!! אני בחדר האחות שהיה בו ריק ביום הראשון שלנו כאן, אתמול.. זה באמת היה אתמול? החלום התמשך שלושה ימים במציאות או שהוא לקח רק כמה זמן?
ולמה אני נמצאת בחדר האחות וכולן (כולל צ'יס) נראות מודאגות מאד.
ריק נכנס לחדר "היא בסדר?" צעק בקולי קולות. סובבתי את פניי לעברו וכל גופי התחיל לרעוד כשנזכרתי בכל ההשפלות שעברתי ממנו , בחלום.. אבל זה שוב חזר אליי, ודמעות עמדו בקצות עיניי, אבל דוריאן של המציאות לא בוכה, נזכרתי בפתאומיות אז עצרתי את עצמי והשתדלתי לחייך ולהתיישב שוב על המיטה.
רומי לא קנתה את המשחק הזה, ראיתי את זה בעיניים שלה, היא קלטה שמשהו מוזר קרה לי כשריק נכנס לחדר, והיא מסתכלת עליי במבט שואל, החזרתי לה מבט של אני אסביר לך הכל אחר כך..
"איזה יופי שקמת, כל כך דאגנו לך!!" חייך אליי חיוך מתוק, אני לא מסוגלת לדבר איתו, הוא הכאיב לי כל כך, זה הרגיש כל כך אמיתי..
סובבתי את ראשי לעבר רומי ושאלתי אותה מה קרה לי..
היא סיפרה לי שכולן קמו בבוקר ואני המשכתי לישון לי בשלווה, וזה היה מוזר לה כי בדרך כלל אני הראשונה שמתעוררת ובורחת לאיזה חורשה או יער .. כך היא זוכרת אותי מילדות.
היא ניסתה להעיר אותי בתחילה לבדה, ואז היא קראה לסן וצ'יס שניערו אותי, שפכו עלי מים, עשו רעש מחריד בחדר, וכלום לא עזר.
ריק חיפש אותי ואת רומי כדי לומר לנו תודה, והוא הגיע לחדר לקול הרעש הזה, אז הוא עזר להם לקחת אותי לאחות, שאמרה שאני בסדר, והיא תטפל בי.. ושזה קורה כאן הרבה.
רומי אמרה שהיא קיבלה את זה באופן מאד מוזר, אדם שלא קם זה לא משהו טבעי למדי שאחות צריכה להתייחס אליו באדישות, וכבר שלושה ימים הם באים לראות מה איתי, הלימודים התחילו, כולם כבר שובצו בכיתות, ואני ישנתי, שלושה ימים!! בדיוק הזמן של החלום..
אז זה היה אמיתי.. אני באמת הייתי שלושה ימים בכלא המחריד עם ריק המחריד, ובאמת הרגתי את צ'יס?! לא!! הרי היא עומדת כאן מולי ומחייכת לעברי, אז מה אמיתי ומה לא?
הכל היה כל כך מבולבל, ביקשתי מכולם לצאת ולהשאיר אותי לבד עם רומי..

"מה קורה לך?" שאלה אותי רומי בדאגה
"אני לא יודעת" אמרתי לה בבלבול רב, סיפרתי לה כל מה שעבר עליי מתחילת החלום ועד סופו שבו ראיתי את ריקארדו אומר לי 'ברוכה הבאה'.
רומי הקשיבה בשקט רב, ובריכוז מירבי.
"ריק לא נשמע כזה רשע" היא אמרה לי בחיוך..
"אני מניחה שלא…. בחלום הוא היה!! אני לא יודעת מה זה אומר…" הכל בלבל אותי כל כך.
"טוב אני בטוחה שהסימן הבא מריקארדו לא יאחר.. נחכה לו, אולי סוף סוף נבין מה הוא רוצה.." חייכה אלי רומי, וחיבקה אותי חיבוק חזק! מה היא עושה?
היא לחשה בתוך אוזני "דאגתי לך כל כך" והתחילה לבכות! לא, רק לא זה..
אבל את האמת גם אני התגעגעתי אליה.. חיבקתי אותה בחזרה להפתעתה הרבה.

השמש סינוורה את עיניי בשנייה שיצאתי מהבניין של האחות, ישנתי שם עוד לילה אחד וזהו! שיחררו אותי בחזרה.
רומי, צ'יס, סן ואני היינו בדרכנו למבנה הרעוע שנקרא בפיהם כיתות הלימוד, איך אפשר לשהות שם בכלל?! זה בטיחותי?
צ'יס, כך התברר לי ביום האחרון, ממש נחמדה וכל המחשבות המגעילות שלי עליה, והחלום הזוועתי היו לשווא.
"את לא מבינה איזה שיעור מדהים יש לנו על הבוקר" אמרה לי סן בחיוך מאיר פנים..
הרמתי גבה בשאלה, לא הורגלתי לדבר מדי עם אנשים, תמיד הייתי רחוקה מהסביבה.
"קוראים לזה שיעור על טבעי" חייכה אלי רומי.
"למה לא קוראים לזה טבע וזהו?" שאלתי בתמיהה, צ'יס הסבירה לי, שהשיעור הוא לא על הטבע כמו שחשבתי אלא זה שיעור על דברים שהם מעל הטבע, והמורה ממש מדהים את כולם.
אין מישהו אחד שלא מקשיב לו בשיעור, טוב בוא נראה אם יקום המורה שיצליח לרכז אותי שיעור שלם בלי שאני אשתעמם!!
נכנסו לכיתה מלאה ילדים מכל הסוגים, ראיתי ילדה אחת עם שיער שטני בהיר ועיניים ירוקות מביטה בי בעניין.. היא ישבה בשורה הראשונה..
"בואי שמרנו לך מקום" קראה לעברי צ'יס שהייתה כבר בסוף הכיתה, הכיסאות סודרו בצורה של שניים לשולחן.
אז אני ישבתי ליד צ'יס כי רומי הצטערה בפניי על זה שסן הכריחה אותה לשבת לידה.
"בוקר טוב" צעק לעברנו קול מוכר, הרמתי את ראשי לפתח הכיתה וראיתי את ריק, נתקפתי בחילה עזה וכל פניי התעוותו, הרגשתי יד מלטפת ומרגיעה על כתפי, רומי.. היא מבינה מה אני עוברת, טוב שיש לי אותה!
"איך את מרגישה?" חייך אליי.. רק הנהנתי בחיוך ולמזלי הרב לחש ש'המורה בא' עבר בכיתה אז הוא הלך למקומו, אך מזלי לא היה רב במקרה הזה כי המקום שלו היה בדיוק מהצד שאני יושבת בשולחן, ממש צמוד אליי, טוב אני אבקש מצ'יס להחליף איתי מקום אחר כך.
ריק לחש משהו על זה שהוא חייב לצאת שנייה, והלך במהירות.
מלפנינו התיישבנו רומי וסן והביטו במורה בקשב רב.
הרמתי את ראשי לעבר המורה שנכנס לכיתה, נדהמתי, נשארתי עם פה פתוח שאם זבוב חולף היה עף לבטח שהוא היה נכנס בפנים!
המורה לא היה אחר מאשר ריקארדו!