רק ידידים- פרק 8

קמתי בבוקר לבד, כרגיל הבית היה ריק. התלבשתי במהירות וסידרתי את שיערי. עברו בי זרמים של שמחה. אחרי שסיימתי להתארגן ישבתי במטבח לאכול ארוחת בוקר. לאחר שסיימתי את ארוחת הבוקר ניגשתי להכין מערכת. אני כל הזמן מכינה מערכת בבוקר. זה דיי טיפשי, אני תמיד שוכחת דברים. ניגשתי לעבר הסלון כדי לצפות במעט טלוויזיה צפיתי בתוכניות טלוויזיה עד ששמעתי נקישה על הדלת.

"רק רגע" אמרתי ובאותו רגע נזכרתי שאני יחפה. הלכתי לכיוון הדלת עם כפכפים של אבא שלי שהיו זרוקים במסדרון הבית. פתחתי את הדלת זה היה דילן, האמת לא חשבתי שהוא ייקח את העצה שלי ברצינות. "היי" אמרתי, "היי, בוקר טוב" אמר דילן וחייך. "תיכנס, אני הולכת לחפש נעליים" אמרתי, שמתי לב שדילן הסתכל על כפות רגליי. "כפכפים מהממים" אמר, "טוב, ככה זה שיש לך סטייל" אמרתי וצחקתי.

במהירות שלפתי מן ארון הנעליים, אולסטאר וורודות בגוון מסטיק. שמתי את הנעליים וחזרתי אל הסלון. "את לבד בבוקר?" שאל דילן. "כן, ההורים שלי בעבודה והאחים באוניברסיטה, למה?" אמרתי, "סתם, תמיד חשבתי שהאת מהילדים האלה שהורים שלהם תמיד בבית. האמת, שזה אותו דבר אצלי בבית" אמר דילן. "זה לא כזה נורא. טוב, בוא נצא לפני שנאחר לבית הספר" אמרתי.

אני ודילן התחלנו ללכת ובדרך פגשנו את כריס. "היי, כריס" אמרתי, "היי, בוקר טוב" אמר כריס, "ברצינות כריס, עוד פעם. אמרתי לך, שום דבר לא טוב בבוקר, אם קמתי מוקדם ואני בדרך לבית ספר" אמרתי במהירות. כריס ודילן צחקו. "זאת עובדה קיימת, תגידו מה שבא לכם" אמרתי, נכנסו לבית הספר.

הרבה עיוותו את פניהם כאשר ראו את דילן איתנו, יכולתי לראות את המבט הזועם של דיינה. כאילו העיניים שלה בעלות קרני לייזר והיא רוצה לחצות את גופי לשניים. אני וכריס חיפשנו אחר הבעת פנים משונה בפרצופו של דילן.כל מה שראיתי זה שלווה,ידעתי שלהשתחרר ממפעל הבובות המצועצע יעשה לו רק טוב. יכולתי לשמוע את הצלצול המודיע על כניסה לכיתה.

"כריס, נראה לי שעדיף שדילן יישב לידך" אמרתי, "אוקי" אמר כריס. "אתם מודעים לזה שאני כאן,נכון?" אמר דילן. "כן" אני וכריס אמרנו בו- זמנית, "מניסיון, שמתחילים מחדש עדיף שמישהו יהיה לידך ואני לא שרירית לפי מה שאני זוכרת" אמרתי. "בזה היא צודקת, פעם אחת ביקשתי ממנה להעביר לי בקבוק מים, היא בקושי הצליחה" אמר כריס. הוא ודילן צחקו, "זה לא כזה מצחיק" אמרתי ונכנסנו לכיתה.