רק ידידים- פרק 9

כאשר נכנסתי לתוך הכיתה, חיפשתי אחר מקום מאחור מרוחק. אם אני יושבת לבד, לפחות שאני לא אצטרך לשבת ליד מישהו מעצבן. מצאתי שולחן פינתי והתיישבתי.
המורה נכנסה לכיתה והחלה ללמד, עד שלפתע נכנסה לכיתה תלמידה פרועת שיער, מתנשפת ולחייה מסמיקות. מעולם לא ראיתי את התלמידה הזאת בבית הספר, ולפי ההבעה של הלחץ בפניה. נראה לי שהיא אף פעם לא הייתה כאן.

"עבר כל כך הרבה זמן, שחשבתי שלא תגיעי" אמרה המורה בעוקצנות. "טוב כולם תגידו שלום ל…" לקח למורה מספר שניות להיזכר בשמה של התלמידה. "קריסטין" המורה השלימה את דבריה. "אני רואה שיש מקום פנוי, ליד מלאני מאחור" אמרה המורה והצביעה לכיווני. יכולתי לראות את פניהם של כריס ודילן מסתכלים עלי מחייכים ומתאפקים לא לצחוק. זה המזל שלי. חרא מזל דרך אגב. העפתי עליהם כדורי נייר בתור נקמה, הם לא יכלו לעשות שום דבר. המורה הייתה רואה אותם והיא לא רואה אותי, כי אני מאחור אולי אני יעבור למקום הזה לצמיתות.

הילדה החדשה, קריסטין. החלה להתמקם היא ישבה בכיסא, הניחה את התיק והוציאה את החומר הלימודי. "היי" אמרה בקול שקט כדי שהמורה לא תשמע, "היי" אמרתי, "את בטח הבנת שקוראים לי קריסטין, איך קוראים לך?" אמרה קריסטין. "מלאני" אמרתי, "מלאני אפשר לשאול אותך משהו?" אמרה קריסטין, "כן, מה?" אמרתי. "מי אלה? ולמה הם מחייכים בצורה מוזרה לכיוון האלה?" אמרה והסתכלה לכיוון של כריס ודילן התחלתי לצחוק צחוק שקט ואמרתי "אלה הם כריס ודילן. אין לך מה לדאוג, הם הכי נחמדים פה. כל השאר הם בובות ראווה. כדי שאני יסביר את עצמי, הם נראים נחמדים כאילו כמעט אבל מבפנים מלאים בפלסטיק". "אז כנראה שהמורה, בחרה לי מקום מוצלח" אמרה קריסטין ושנינו חייכנו.

לאחר שהשיעור נגמר. דילן, אני, כריס וקריסטין נפגשנו במקום הקבוע. מאחורי הבניין.
"טוב, אז זאת החברה החדשה באוכלוסיית הנורמאלים. כריס, אתה צריך להוסיף אותה למרשם האוכלוסין. ולעדכן שיש עלייה ב-33.3333333333333333 " דילן שם את היד שלו על הפה שלי "זאת הדרך היחידה לגרום לה לשתוק" אמר והסיר את ידו מפי "אחוזים" סיימתי את דבריי. קריסטין, כריס ודילן צחקו. "אז, קריסטין מאיפה את?" אמר כריס. "עברתי לכאן מפורטלנד, חור נידח. בית ספר טיפשי, אנשים מעצבנים. ויום המעבר היום השמח בחיי אבא שלי קיבל הצעת עבודה שהעבירה אותנו לפה" אמרה קריסטין במהירות. "אהבתי את הסיכום" אמרתי. "טוב אז מה עושים עכשיו?" אמר דילן. "יש לי רעיון, ראיתם 'איך פגשתי אמא את שלכם'?" אמרה קריסטין. "כן" אמרנו אני,דילן וכריס בו-זמנית.

"מה דעתכם על חידון 'איך פגשתי את אמא שלכם'?" אמרה קריסטין. "תתכוננו כי אני הולכת לקרוע אותכם" אמרתי."נראה כבר בקשר לזה" אמר דילן. התחלנו לשאול שאלות.
"מה היה המקצוע, של הבחורה שברני רצה להתחתן איתה?" שאל דילן, "חשפנית" אמרתי במהירות. "צודקת" אמר דילן ונתן לי כיף. לאחר מספר דקות אחדות, לפחות זה הרגיש. נשמע הצלצול, המורה על כניסה לכיתה. לצערי הרב כריס הוא זה שניצח, תגידו תודה שאתם לא צריכים לצפות בריקוד הניצחון שלו.
כולנו נכנסנו לכיתה במהירות וישבנו במקומות שלנו. קריסטין רצתה להגיד משהו, אבל המורה בדיוק נכנסה לכיתה. "תרשמי על דף" לחשתי, וקרעתי חתיכת דף מהמחברת.
קריסטין הושיטה לי פיסת הנייר המקופלת, פתחתי את פיסת הנייר והיה כתוב 'היה ממש כיף בהפסקה, תגידי יש סיכוי שאת עושה לי סיור בעיר?', הוצאתי עפרון מן הקלמר וכתבתי 'בטח אין שום בעיה, את רוצה שאני יזמין את כריס ואת דילן' זרקתי את פיסת הנייר ישירות לתוך ידיה של קריסטין. "כן" לחשה, השיעור הסתיים במהירות.

המורה חסמה את הדלת במהירות, לפני שלתלמידים יהיה צל של סיכוי לצאת להפסקה. "תלמידים, עקב עבודות צביעה בבית הספר אתם משוחררים מהלימודים" המורה אמרה.
לא יכולתי לתאר את שמחתי. "בחרת יום מוצלח לעבור לבית ספר" אמרתי לקריסטין תוך כדי שאני אורזת את חפציי. "את ממש צודקת" אמרה, חייכה וארזה את חפציה.

כריס ודילן כבר ארזו את החפצים שלהם באמצע השיעור. הם נעמדו מול השולחן שלי ושל קריסטין, "אז מה עושים, סיימנו מוקדם?" שאל כריס, "אממ… קריסטין אמרה שהיא מעוניינת בסיור בעיר" אמרתי. תוך כדי שאני וקריסטין קמות מן הכיסאות, "מגניב, איפה כדאי שנתחיל?" אמר דילן. "אני חושב שהכי טוב זה הקניון אולי נלך לראות ספיידרמן המופלא" אמר כריס. "רעיון טוב אחי" אמר דילן, "אני פשוט גאון, קודם אני קורע את כולכם בחידון 'איך פגשתי את אמא שלכם'. ועכשיו אני מציע רעיון כל כך מוצלח, שלא תצליחו להתעלות עליו." אמר כריס בגאוותנות. אני,דילן וקריסטין צחקנו, "כריס כל אחד והאשליות שלו" אמרה קריסטין. "זה בדיוק מה שאני אומרת כל הזמן" אמרתי וחייכתי.

תוך כדי הסיבובים בעיר גיליתי, שקריסטין היא בדיוק כמוני, כאילו היא אחותי האבודה או משהו כזה. אבל היא נראית כל כך שונה ממני,לי יש שיער ארוך בצבע שחור פחם, ולה שער בלונדיני. אני בעלת עיניים כחולות והיא, היא בכלל בעלת עיניים חומות שקרובות לגוון השחור בצורה מוזרה. הרגשתי כאילו היא החברה הכי טובה שלי שנים. "אז מה החלטנו רואים ספיידרמן?" אמר כריס, "אני לא יודעת, אמרו שיש שם צלילי פסנתר כדי לעורר רומנטיקה, דרך חדשה להזכיר לי שאני רווקה ממורמרת" ענינו אני וקריסטין באותו זמן, אני וקריסטין צחקנו מהבעות ההלם שהתלבשו על פניהם של דילן וכריס, ונתנו כיף אחת לשנייה. "תמיד ידעתי שבנות, יותר חכמות מבנים" אמרה קריסטין, "את צודקת, אחותי" אמרתי. "היי, נראה לי שיש סיכוי גדול שהיא אחותך" אמר דילן. "כן, אני מסכים עם דילן, אתם באמת מוזרות" אמר כריס. "בנות" אמרו דילן וכריס ואז נתנו אחד לשני כיף אגרופים, מעצם ההתלהבות שהצליחו לומר אותו דבר בו-זמנית.