דורון-הבת
אולי יצא קצת קצר אבל לא נורא...
תגיבו!!!! מי שלא מגיב, אבוקדו מרקד שמן ולא מגניב...

רק צדק-פרק 15

דורון-הבת 21/07/2013 666 צפיות תגובה אחת
אולי יצא קצת קצר אבל לא נורא...
תגיבו!!!! מי שלא מגיב, אבוקדו מרקד שמן ולא מגניב...

נקודת מבט דילן:
"מתחת למה שמעל השיער, שבחברה של ימינו רק לגברים לגדלו מותר, נמצא לו דבר שמפז הוא יקר, מאש הוא חם ומקרח הוא קר, מוביל הוא למה שרוצים אתם יותר מכל אוצר, למקום שבו השקר הוא נחוץ ואף מותר," לחשתי את המילים האלה שנאמרו בידי האישה הסגולה, הן היו לי מוכרות מאיפה שהוא, הוא שמע אותן כבר פעם. השקט בחדר היה מלחיץ, אף פעם לא היה כזה שקט במשרד. סטנלי נראה כאילו הוא נחנק והמפקדת הייתה לחוצה עוד יותר, כולם העבירו את מבטם מסטנלי למפקדת ובחזרה, המתינו שיגידו משהוא. בסופו של דבר אני דיברתי. "אתם חושבים שאנחנו צריכים לעשות את זה?" שאלתי. כולם התבוננו בי השוק כאילו לא האמינו שהצעיר העז לדבר, אני חיכיתי למוצא פיה של המפקדת.
"אנחנו חייבים לעשות את זה אבל אנחנו צריכים לעשות זאת בחוכמה, אנחנו לא יכולים להשקיע את כל המאמצים שלנו, אנחנו צריכים להרכיב צוות שיהיה מוכן לקחת את הסיכון וצאת למשימה הזאת בידיעה שהוא הולך להסתבך עם הליידיס," אמרה המפקדת. השקט היה מלחיץ עוד יותר, כולם היו סגורים בתוך עצמם ולא העזו לומר מילה, עוד פעם אני זה שצריך לדבר ראשון.
"אני מכיר את החידה הזאת," אמרתי בשקט. "שמעתי אותה פעם."
"מה זאת אומרת שמעת אותה פעם?" שאלה ציידת אחת שישבה קרוב לסטנלי.
"אני מכיר אותה, זה שיר, שיר ערש שאמא שלי שרה לי," אמרתי ונזכרתי, המנגינה הייתה רכה כזאת, זה שיר של הילדות שלי.
"אתה מוכן לשיר לנו אותו?" שאלה המפקדת. הנהנתי והתחלתי לשיר את המילים המוכרות עם המנגינה הישנה.
"הוא צודק, הילד," אמר סטנלי לפתע, הייתי בשורה השלישית של השיר. "זה שיר שגם אני שמעתי, שיר ישן מאוד, הוא נקרא 'שיר החידה ממון-פרנס', עכשיו אני נזכר."
"טוב, אם כך אז יש לנו יתרון כי יש לנו שני אנשים שמכירים את השיר, בגלל שסטנלי לא יכול להצטרף לצוות בפועל, דילן יהיה חלק מהצוות, מקובל על כולם?" שאלה המפקדת והעבירה את מבטה על פני הציידים.
"הוא צעיר מדיי," אמרה אחת הציידות לשעבר המבוגרות יותר.
"הוא יותר מבוגר ממני, אני לא אהיה בצוות הזה כי אין מה לעשות המפקדה צריכה להמשיך לתפקד, בעיה אחרת?"
"ההורים שלך מסכימים?" שאל צייד אחר בן עשירים וחמש בערך בגיחוך.
"אין לי הורים," עניתי ביובש.
"אבל נצטרך למצוא סידור לתומי, זה לטיפולי," אמרה המפקדת. "עוד משהוא?" כשלא ענו לה היא התפנתה להרכיב את שאר הצוות. בסך הכל היינו שישה ציידים, לראש הצוות קראו לינדה, היא הסגנית של המפקדת (זאת שהייתה אצלה אחרי שחזרתי מהמשימה להרוג את המחבל רוז שסוכלה…), היו איתנו גם הצייד הצעיר ההוא ועוד שלושה, אני הייתי על תקן מוח…


תגובות (1)

תמשיכיי

21/07/2013 05:29
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך