רק צדק-פרק 6

נקודת מבט דילן:
הייתי בשוק, הרגע בחורה ממש יפה עבדה עליי ואז חשפה אותי ואז הלכה בלי לומר אפילו שלום. ראיתי את הבחורה מתרחקת והשיער הבלונדיני שלה התבדר ברוח, הייתי חייב לדבר עם המפקדת מיקאלה לפני שאני ממשיך את המשימה שלי, אני לא רוצה לעשות שטויות.
"כן?" ענתה המפקדת אחרי צלצול אחד.
"יש בעיה," אמרתי בשקט לתוך השפופרת וניסיתי ללכת בצורה קלילה כאילו אני מדבר עם חברה שלי ולא עם המפקדת הקשוחה רצח שלי.
"תמשיך."
"אני נמצא בשכונת האורנים ובדיוק עכשיו נגשה אלי בחורה בלונדינית עם משקפי שמש ומפה ושאלה אותי איך להגיע להיכל הסיפורים, דיברתי איתה קצת ואז היא שאלה אותי למה יש לי אקדח ואמרה לי למסור לך שאת הולכת ממש להסתבך כי המחבל שאני אמור להרוג הוא אחד שאפילו לא הוציאו עליו צו הסגרה," ספרתי בקצרה.
"רוז," לחשה המפקדת וכעבור כמה רגעים דיברה בקול. "תחזור לכאן, המשימה מבוטלת, אני צריכה לעשות שיחת טלפון קטנה." וניתקה. אז חזרתי למפקדה.
"איך לא בדקנו את זה לפני שהוצאנו את גזר הדין?" שמעתי את המפקדת מדברת עם אחת הציידות.
"את ממש כעסת אתמול וחתמת את זה לפני שיכולנו לומר מילה," אמרה הציידת, לא הכרתי את הקול אבל זה ממש לא מפתיע, אני הצייד הכי חדש בדרך הצדק, אני עובד כאן רק שבועיים.
"את צודקת, היה לנו מזל שהבחורה הזאת היא בן אדם עם לב טוב, אחרת היינו מסתבכים מאוד," ענתה המפקדת ופתחה לי את הדלת (איך היא ידעה שאני שם, השד יודע).
"אפשר להבין למה המשימה בוטלה?" שאלתי בזמן שפרקתי את הנשק על השולחן. הציידת עשתה לי פרצוף ואני חייכתי אליה, היא הייתה די יפה אבל ממש מבוגרת (בערך בת 30), המפקדת לעומתה הייתה ממש יפהפיה ומאוד צעירה אבל זאת המפקדת, אי אפשר להתחיל איתה.
"אפשר להבין למה אתה פורק את הנשק שלך על השולחן של אבא שלי?" השיבה המפקדת בקול כועס ואני מיהרתי לעבור עמדה. עוד לא הצלחתי להבין מה בדיוק הסיפור של המקום הזה ולמה המפקדת היא בסך הכל בת 17 בעוד שרוב הציידים היו פי שניים ממנה בגיל אבל היה ברור שלכולם יש הרבה כבוד למפקדת וכך גם לי היה.
"מצטער המפקדת, את יכולה בכל זאת להסביר לי?" שאלתי והיא נאנחה.
"היה לנו מזל שהבחורה הזאת נגשה אלייך ואמרה לך את זה, אנחנו מיהרנו לחרוץ את גורלו של המחבל רוז, אם היית מחסל אותו כל החברים שלו היו קופצים עלינו והיינו מסתבכים עם הכנופיות הנמוכות דבר שאני בהחלט לא רוצה," אמרה המפקדת ואני הרמתי מבט.
"ומה הקשר של זה לרוז?" שאלתי.
"אתה מדבר על המחבל רוז?" שאלה המפקדת בהבעה מופתעת, הרגשתי ממש אדיוט אבל היא בכל זאת אמרה בשיחה שלנו "רוז".
"בזמן שדיברנו את לחשת את המילה 'רוז'," אמרתי.
"אתה כנראה דמיינת, אני לא אמרתי שום 'רוז'," היא אמרה בתקיפות, הנחתי לנושא אבל עדיין לא האמנתי לה, אני אולי נראה דפוק אבל אני לא.