רק צדק-פרק 7

נקודת מבט רוז:
וזה עבד, הוא הלך חזרה למפקדה, המשימה בוטלה!!!! (אני הולכת לשמוע על זה מחר ממיקי, זה בטוח)
אני לא אלאה אתכם בפרטים אבל רק שתדעו, אחרי המפגש עם דילן הכל הלך חלק, אספתי את המידע שהייתי צריכה בזמן ואפילו דיברתי עם שוני קצת (היא די נחמדה ביחס למחבלת לעתיד). חזרתי למשרד והתנתקתי מכל המכשירים (האוזניות, העדשות, המיקרופון והרשמקול) ונתתי לטכנאי שיוציא מהם את המידע שנקלט בהם, מחר אני אעבור על הכל. חזרתי הביתה בדיוק בזמן לארוחת ערב (שאבא שלי הכין), הכנתי שיעורי בית והלכתי לישון.
"את יכולה להסביר לי מה עשית אתמול בשכונת האורנים?" שאלה אותי מיקי בלחש. מה שקרה היה פשוט מאוד, יצאתי מהשיעור השני שלי להפסקה ומיקי חיכתה לי ליד הדלת, תפסה אותי בצוואר וגררה אותי לאורך הפרוזדור.
"את יכולה להפסיק להרוג לי את הצוואר?" שאלתי וניסיתי להשתחרר (מה שהיה ניסיון אבוד מראש כי מיקי הייתה, כמו שאמרתי כבר, ראש כנופיית צדק וככזאת היא הייתה חזקה מאוד).
"אני שאלתי קודם," היא לחשה ונעצרה מחוץ לדלתות של הבניין.
"כן." עניתי.
"מה כן?" היא שאלה מבולבלת.
"אני שאלתי קודם, תעזבי אותי," אמרתי והיא הורידה את היד שלה.
"כן אני יכולה להסביר."
"יופי, מה ההסבר?"
"עבודה," אמרתי בפשטות.
"עבודה?" היא שאלה.
"עבודה."
"למה עשית עבודה בשכונת באורנים, את לא מאלה שיושבים במשרד ושולחים את האחרים לעשות את העבודה השחורה?" היא שאלה בבלבול.
"לי יש עבודה שחורה," אמרתי.
"כגון…"
"אני לא יכולה לפרט," קטעתי אותה (על מנת לשמור על ביטחוננו התפקיד ומשמעותו היה סודי בכל הנוגע לאנשים מחוץ למשרד).
"ואיך ידעת מה המשימה של דילן?" היא שאלה והניחה את הידיים על המותניים.
"את הפרטים אני לא יכולה להגיד, אני רק יכולה לומר שדילן או הכנופיה שלך לא היו הסיבה שבגללה ירדתי לשטח, זה שנתקלתי בו היה ממש במקרה ואת חייבת לי תודה," אמרתי.
"איך?" היא שאלה מבולבלת.
"איך מה?" איך זיהית את דילן?"
"לכל חבר בכנופיה שלך תפור כפתור ירוק עם כיתוב שחור לחולצה, אתם הכנופיה שיחידה בעיר הזאת שזה הסמל שלה, את לא מפסיקה לברבר על דילן כבר שבוע, עשיתי אחד ועוד אחד…"
"והמשימה?"
"את זה אני לא יכולה להגיד."
"תודה."
"אין בעד מה." חייכתי ונכנסו לשיעור הבא שלנו, מתמטיקה.