רק צדק- פרק 9

נקודת מבט קריסטין:
אם החיים לא היו כל כך מסובכים הייתי מנצל את היום כדי להמשיך בפיתוח של כדור-הרעל-המתמוסס-בגוף שאני עובד עליו כבר חודשיים אבל מה לעשות שהחיים מסובכים?
יצאנו מהבית מוקדם בבוקר כי רוז הייתה צריכה לעבור במשרד, הגעתי לביה"ס מוקדם מהרגיל ורצתי למעבדה כדי להספיק לבדוק את המסיסות של הנסיוב החדש שלי אבל מה לעשות שהחיים מסובכים והמעבדה לא הייתה ריקה? ולא סתם לא ריקה, נחשו מי הייתה שם, לא אחרת מאלכסנדרה גטלין. אם אתם עוד לא שמעתם על אלכסנדרה גטלין אתם במצב טוב, היא חסרת חוש הומור ומתנשאת, צינית וכותבת בצורה מזעזעת בעיתון של ביה"ס (כן אני קורה אותו), והדבר הגרוע מכל הוא שהיא השותפה שלי במעבדה.
"מה אתה עושה כאן?" היא שאלה בקול קשה ונעצה את העניים הירוקות המפחידות שלה בפנים שלי.
"אני יכול לשאול אותך את אותה השאלה," עניתי בקור והתקדמתי לעמדה.
"אתה אף פעם לא מגיע בשעה כזאת," אמרה וחזרה לקרוא במגזין שהיא החזיקה ביד, משהוא על חיות.
"ואת זה את יודעת על סמך מה?" שאלתי והתחלתי להוציא את הציוד מהתרמיל שלי.
"את מתכוון לעשות בדיקת מעבדה עכשיו?" שאלה בנוקשות והתעלמה מהשאלה שלי, גיחכתי.
"אני שאלתי קודם," אמרתי וניגשתי לחטא את הידיים שלי ולקחת משקפי מגן וחלוק מהתא שלי. היא החמיצה את פניה וחזרה למגזין שלה. ערכתי את הציוד ועשיתי מדידות, הוצאתי את המחברת של הפיתוח שלי והתחלתי לכתוב דוח מעבדה.
"אתה צריך מגנזיום חמצני כדי להצליח להרתיח את הדבר הזה," אמרה אלכסנדרה אחרי כמה דקות, היא הניחה את המגזין בצד והתחילה לעיין במחברת שלי, הבעת הפתעה התחילה להתפשט על פניה.
"את יודעת שצריך אותך כדי להצליח להרתיח אותי," השבתי באותו מטבע. היא הסתכלה עלי בבלבול.
"מה?" היא שאלה והרימה את ענייה מהמחברת. אה, נכון, היא לא מבינה בדיחות.
"לא משנה…" אמרתי והוצאתי מגנזיום חמצני להוסיף למבחנה.
"אתה עושה כאן עבודה ממש טובה," היא אמרה כעבור כמה דקות של עיון במחברת, ההפתעה ניכרה בהבעת פניה.
"תודה, את בדיוק האדם שרציתי שיתן לי ציון על העבודה שלי," אמרתי בקול נוקשה. היא החמיצה פנים וענייה הצטמצמו, היא חזרה למגזין שלה ונראה שהיא התרגזה עליי, חייכתי לעצמי.
"גטלין, ליאונסון מה אתם עושים?" שאלה הגברת סינאי כשנכנסה למעבדה, המבט הקשוח שלה התמקד בי.
"זה לא קשור אליי המורה," אמרה אלכסנדרה וגברת סינאי שהעבירה את מבטה על הציוד שלי עצרה כשהגיעה למחברת להושיטה את ידה אליה, ניסיתי לעצור אותה אבל זה היה מאוחר מדי, היא כבר קראה את מטרות הפיתוח בעיון.
"אני רק עושה ניסוי שאני לא יכול לעשות בבית אמרתי התקווה שהיא תניח למחברת אבל זה לא עזר. תלמידים נוספים נכנסו כבר והתחילו להכין את העמדות שלהם, גברת סינאי החזירה לי את המחברת.
"כשאתה מסיים את הבדיקה תצטרף אלינו לשיעור, גטלין תתחיל את המטלה לבד," היא אמרה ואלכסנדרה החמיצה פנים. "תתן לי את המחברת כשאתה מצטרף לגטלין במטלה, בסוף השיעור אני רוצה אותך במשרד שלי." היא החזירה לי את המחברת והסתובבה לכיתה שכבר התמלאה, הצלצול צלצל והיא נגשה לקדמת הכיתה. "היום ננסה להבין מה מסמל הצבע הכחול בחומרים שונים, כל צמד יקבל חומר אחר ויערוך בדיקות בסיסיות, אתם לא תדעו בהתחלה את שם החומר, את זה תצטרכו לגלות לבד. אחרי שאתם מגלים את תכונותיו ואת שמו של החומר אתם מנסים לחשוב איזה בדיקות נוספות אתם צריכים לעשות כדי להבין מה המשמעות של הצבע הכחול, אתם עורכים גליון מעבדה וקוראים לי לבדוק, אם אני מאשרת אתם יכולים להמשיך לבדיקות עצמן. העבודה להגשה בסוף השעתיים, נציג מכל זוג יבוא לקחת את המגש. תזהרו לאל לפוצץ שלום דבר, מתחילים מעכשיו." אלכסנדרה זרקה לעברי מבט רוגז והלכה לקידמת הכיתה.
אחרי שסיימתי את הבדיקה שלי, רשמתי תוצאות ומסקנות, ניקיתי את משטח העבודה והגשתי לגברת סינאי את המחברת שלי, היא הביטה בי ממושכות והלכה לקדמת הכיתה, התישבה בכיסאה והחלה לקרוא.