mix17
אני כל כך אוהבת לקרוא את התגובות שלכם שפשוט לא יכולתי להתאפק וכתבתי עד פרק ^^ מקווה שאהבתם :))

"שושלת המוות"- פרק שלישי

mix17 12/08/2016 726 צפיות 6 תגובות
אני כל כך אוהבת לקרוא את התגובות שלכם שפשוט לא יכולתי להתאפק וכתבתי עד פרק ^^ מקווה שאהבתם :))

פרק שלישי-

עיניה של ארטמיס נפקחו בבהלה ומפיה נפלטה צעקה קלה, פניה היו מכוסות זיעה קרה והיא שכבה במיטה בבית חולים.
היא חלמה חלום רע, סיוט, ארטמיס לא זכרה דבר ממנו אבל לפי התגובות הגופניות שלה היא ידעה שמדובר בחלום רע מאוד.
"הכל בסדר?" קול מוכר דיבר אליה. זאת הייתה ג'ס, ארטמיס הפנתה את מבטה וראתה את ג'ס יושבת על כיסא לצד המיטה שלה, שיערה החום היה אסוף לפקעת מרושלת ותפוסה בעזרת עיפרון שננעץ בה באקראי. היא לבשה, כרגיל, גופייה פשוטה שעליה כתמיי צבע בשלל צבעים, על המיטה לצד ידיה של ג'ס נחה מחברת ציור ספירלית ועט שחור. עיניה הכחולות, כמעט שקופות, הביטו בארטמיס במען דאגה, למרות שארטמיס הייתה הגדולה ביניהם.
"אני… כ-כן הכל בסדר." השיבה ארטמיס, היא ניסתה להשיב בחיוך לג'ס אך רטט של כאב חלף בכל עמוד השדרה שלה וגרם לפניה להתעוות בכאב.
"חטפת שם חתיכת מכה רצינית." ציינה ג'ס ולקחה את המחברת שלה והתחילה לדפדף בה עד העמוד האחרון בו ציירה, מזווית העין יכלה ארטמיס לראות מה התחבא בין הדפים במחברת, ציורים מדהימים בעפרות ועטים שציירה ג'ס.
"כמה זמן הייתי מחוסרת הכרה?" שאלה ארטמיס כשגל הכאב חלף.
"חמישה ימים," אמרה ג'ס בפשטות. "כמה חוליות שלך זזו מהמקום אבל לורה הצליחה להחזיר אותם למקום בעזרת קסם ריפוי, אחר כך הזרימו לך משכך כאבים לווריד," ארטמיס השפילה את מבטה אל זרועה החיוורת ורק עכשיו הבחינה באינפוזיה שהייתה מחוברת עליה. "סאקרלט החליפה אותך בשמירה," היא עצרה לרגע בגלל צחקוק שקטע את דבריה. "היית צריכה לראות את הפרצוף שלה כשאמרו לה שהיא תחליף אותך." ג'ס המשיכה לצחוק.
את ארטמיס המצב פחות הצחיק, כמובן היא יכלה לדמיין את הפרצוף של סקארלט כששמעה על כך שעליה להחליף אותה- איימה טהורה לכל מי שיביט בו, אבל מה שהדאיג אותה היה העובדה שהיא הייתה אמורה למות, או לפחות להיות משותקת לגמרי ללאי הקסם של לורה, אימה של טיילור.
"איפה אבא שלי נמצא? ו… נואר…" הבזק של זיכרון הכה בראשה כמו מכת ברק. כשעדיין הייתה מחוסרת הכרה היא שמעה את שניהם, אביה ונואר, מתווכחים. נואר כעס מאוד ועזב את החדר. היא התפללה בליבה שהוא לא עשה איזה משהו טיפשי רק בגלל הכעס.
"אבא שלך נמצא באיזו ישיבה ונואר… את מכירה אותו אף אחד לא באמת יודע איפה הוא נימצא." השיבה במשיכת כתפיים בלי להרים את מבטה מהמחברת.
ארטמיס נשמה עמוק, היא עדיין לא ראש המשפחה, נואר עדיין לא נמצא באחריותה, והוא לא טיפש עד כדי כך שילך לעשות איזה משהו אידיוטי, הוא בטח נמצא באיזה בר ומבזבז את כספי הירושה על אלכוהול או משהו.
אבל היא לא הצליחה לשכנע את עצמה באותם דברים, היא הרגישה בעצמותיה שמשהו לא בסדר הולך לקרות והיא לא דאגה לנואר בתור מועמדת לראשות המשפחה, היא דאגה לו בגלל שהיה אחיה.
"ג'ס, בבקשה תקראי לרופא, אני חייבת לצאת מכאן." ביקשה ארטמיס מבת דודה ונאחזה בדאגה לאחיה כדי לא להרגיש את הכאב בגבה.

השעה הייתה שש בערב, שמש הצהריים עמדה לשקועה מאחורי הבניינים וגורדי השחקים של העיר בעוד שלושה נערים צפו בשקיעה ותוך כדי כך שמרו על השאר שעל הגבעה, כששני טיגריסים סיבירים מסייעים להם בשמירה.
"כשתהיה לי חברה, אביא אותה לכאן לצפות השקיעה." אמר דילן ועיניו החומות-זהובות קיבלו גוון זהבי אפילו יותר בגלל השקיעה.
"חשבתי שיש לך חברה, כלומר כמה." אמר אלכס וליטף את ראשו של הטיגריס הגדול והלבן שלו, סאפייר .
"הבנות האלה… הן לא חברות שלי הן סתם… מעבירות לי את הזמן," השיב דילן, הוא הצטער על כך שהזאב שלו, רובר, לא נמצא אבל החיה המסכנה קיבלה קלקול קיבה לאחר שנשכה רגל של יצור שאול מטונף. אז הוא הסתפק בליטוף צווארו של סאפייר בינתיים. "אני מתכוון לחברה אמיתית כמו לוסי." המשיך דילן בלי לחשוב לעומק על סוף המשפט.
"מי זאת לוסי?" שאל אלכס, ניצוץ של סקרנות בעיניו.
"זה שום דבר, אלק," דילן צחק במבוכה ועל ידי אמירת הכינוי של אלכס להסיח את דעתו. "היא הייתה… סתם משהי שפגשתי בתיכון." זה כמובן היה שקר מוחלט אבל דילן נשבע שלא לספר לאיש על לוסי, הוא הבטיח זאת לג'ון כשעד היו קרובים אחד לשני ולמרות הריחוק שנוצר ביניהם לאחרונה, הוא לא התכוון להפר את הבטחתו.
"אולי תשתקו כבר. בסופו של דבר אחד היצורים ועברו פה ולא נשמע אותם בגלל הצעקות שלכם, כל העיר תיחרב וזה היה בגלל שלא הייתם מרוכזים במטרה." קולה של סקארלט היה חד ועיניה הכסופות הביטו בדילן בחדות, שיערה הבלונדיני היה קלועה לצמה אך קצוות סוררים ממנו התנופפו ברוח הערב, עם קשת ואשפת החצים שהיו תלויים על גבה היא נראתה כמו דמות מסרט, כמו ציידת קשוחה.
"את סתם מתמרמרת בגלל שהיית צריכה להחליף את ארטמיס בשמירה על השער, ג'יין," ענה לה דילן, לא מתרגש מהחדות בקולה ומשתמש בכינויה כדי להבהיר לה שהוא לא מודאג ממנה. "את יודעת בדיוק כמוני שרוב ומפלצות והשדים מעדיפים לצאת בלילה, אחרי חצות או בשעות הבוקר במוקדמות, שום דבר לא-" דבריו נקטעו. הטיגריסים שלצידם התחילו לנהום ואחריהם נשמע קול שהטריד את מנוחתם של השלושה.
קול בלתי מזוהה קטע אותם, שלושת הנערים הפנו את מבטיהם במהירות אל עבר השער, כשעל פניהם הבאת איימה, אפילו דילן, שהיה המבוגר והמנוסה ביניהם לא ראה דבר כזה.
מולם, ממש מחוץ לשער ניצבה מפלצת שכמותה לא ראו מימיהם, לאלכס נראתה החיה כמו שילוב מעוות בין דוב בעל חמש ראשים, זאב מגודל והחיה מהסרט היפה והחיה של דיסני.
היצור נהם, חמשת הראשים שלו יצרו נהם מחרישת אוזניים וחמשת הפיות שלו נטפו ריר. עשרת העיניים שלו היו קטנות וננעצו בשלושת הנערים גם יחד, הריח שעלה מפרוותו היה מחריד וגרם לשלושה להצטער שבכלל יש להם אף.
"היי, אלק, אולי תשלח הודעה בקבוצה המשפחתית, נראה לי שנצטרך תגבורת." מלמל דילן בשקט לעבר בן דודו.


תגובות (6)

*עפרונות
טוב, דבר ראשון וקודם לכל- אהבתי את האורך :)
עכשיו, את החלק הראשון של הפרק מאוד אהבתי. תיארת את הדמויות מעולה וזה ממש הוסיף לפרק, שמים לב לשיפור מהפרקים הקודמים בהם היו חסרים התיאורים.
את החלק השני פחות אהבתי. לא בגלל שהוא לא היה כתוב טוב, ממש לא, אלא בגלל שדילן הוא ממש לא מה שהתכוונתי. הוא לא מסוג הבחורים שישחקו בבנות. הוא ההיפך הגמור מכך. חוץ מזה, כשהוא ראה את השד, הזעקת תגבורת ממש לא הייתה אמורה להיות הצעד הראשון שלו, הוא היה נשאר שאנן ומתקרב אליו כדי לבחון אותו, או מתמקם בעמדה גבוהה וטובה לצליפה.
אבל זה בסדר, אני רק ממש מקווה שתשני אותו, זה לא דילן שהתכוונתי אליו -,-
אה, וגם בהתלה של החלק השני קראת לדמות "אלכס" ואז שינית את זה ל- "אלק". זה היה כינוי או שהתבלבלת בשמות?
בכל מקרה, אשמח לקרוא המשך!
אני מקווה שלא הורדתי לך את המוטיבציה בגלל הביקורת על דילן…

12/08/2016 21:19

    ממש לא הורדת לי את המוטיבציה, להפך הביקורת שלך ממש חשובה לי ודילן הוא דמות שאת יצרת אז דעתך לגביו אפילו יותר מחשובה. הוא ממש לא הטיפוס שמשחק בבנות זה כאילו פשוטו כמשמעו הם באמת מעבירות לו את הזמן בדיבורים וצחוקים ולא מעבר לזה בקשר לתגובה שלו… זה די היה הכרחי להמשך שמשהו יזעיק עזרה ובגלל שהוא המבוגר האחראי(לפחות מבחינת גיל) היה נראה לי הגיוני שזה יהיה הוא חוץ מזה אני אישית ממש אהבתי אותו בפרק וקצת חבל לי שלא הצלחתי לקלוע לאיך שתיארת אותו… אני אנסה לשנות זאת בהמשך.
    נ.ב שמחה ששמת לב לשיפור ולאורך של הפרק כיף לי לשמוע שנהנת בקריאה^^

    12/08/2016 21:35

~ כי להתחבר לאתר בעשר בלילה סוף סוף משתלם לי ~
ממש אהבתי את איך שכתבת את ג'ס ^^ קודם כל – התיאור! אני שמחה שאת לוקחת את ההערות שלנו ברצינות ומשתפרת. זה אומר הרבה, ובמיוחד בפרק זמן כל כך קצר. מבחינת האופי – לא חשפת הרבה, כמו שצריך, אבל כל קטע שהיא יכולה לצחוק על המצב כשבת הדודה שלה הייתה מחוסרת הכרה למשך חמישה ימים היה כל כך היא. למרות זאת, הייתי מוסיפה קצת הפתעה בקול שלה כשארטמיס מתעוררת (בכל זאת, חמישה ימים.)
הניקוד לא ממש מדויק (לפעמים את שמה פסיק במקום נקודה או לא שמה פסיק איפה שצריך), אבל זה לא משהו קריטי. עזבי, אני סתם נודניקית XD
לא היו טעויות מקלדת ששמתי לב אליהן (חוץ מהעיפרון, אבל פומה הקדימה אותי), וזה רק מחזיר אותי להתחלה עם כל עניין ההערות.
בקיצור – מאוד אהבתי את הפרק (הוא גם היה ארוך יחסית), ואני מחכה להמשך ^^
קטניס אוורדין, סוף.

12/08/2016 22:18

מחכה להמשך ????

12/08/2016 23:14

פשוט נהניתי לקרוא את הפרק.
ממש יפה לראות שאת מיישמת את הביקורות. בפרק הזה היו יותר תיאורים חיצוניים וזה ממש ממש הוסיף.
פרק מעולה!
אני מסכים עם קטניס לגבי העניין של ההפתעה בקול של ג'ס, אבל אני מבין שלפעמים פשוט שוכחים מדברים שלכאורה ברורים מאליו.
אני כבר אוהב את ג'ס.
בא לי כבר המשך!
פרק טוב!!!

13/08/2016 21:09

התאומים!!!! אהבתי מאוד את התיאור של סקארלט. והכנסת גם את בלאס וסאפייר!!! לגבי אלכס לא גיבשתי דיעה. בעיקרון אלכס נראה ומתנהג כמו פסל של מלאך עשוי משיש- יפה כמו מלאך שיש ,קר כמו מלאך משיש ודומם כמו מלאך משיש(= מסוגל לעמוד באותה תנוחה במשך שעות בלי לזוז או להוציא מילה מהפה). אבל אהבתי שהיה לו חלק פעיל בשיחה למרות האישיות השקטה שלו ואת ניצוץ הסקרנות שלו ואת זה שלא החמיץ את הפרט על לוסי שנפלט לדילן. מחכה לפרק הבא

14/08/2016 18:51
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך