שיחת טלפון מסתורית (פרק 3)

אני רוצה לעשן.
אני כל כך רוצה לעשן עכשיו.
אבל מה יותם ועומר יגידו? הם יכעסו עליי אם אני אקח קצת?
זין. אני גם שילמתי על זה מהכסף הפרטי שלי, יש לי זכות לקחת קצת אם אני רוצה.
הוצאתי את השקית מהמגירה, לקחתי כמה ניירות ויצאתי החוצה לגינה,
המזג אוויר היה מושלם, השמיים היו בצבע תכלת בהיר ולא היו שום עננים.
לקחתי מהשקית קצת מהחומר הירוק, פיזרתי לאורך הנייר וחיקיתי את תנועותיו של יותם,
ליקקתי את הקצה של הנייר, גלגלתי אותו לצורת סיגר ולחצתי חזק,
זה היה נראה כל כך מושלם, רציתי לתעד את זה ולשמור על הקיר,
כל כך התגאיתי בעצמי.
לקחתי שחטה ממש גדולה, ולא השתעלתי אפילו, זה כאילו אני כבר מומחה.
נשכבתי אחורה בזמן שהמחשבות הנעימות התחילו להציף את ראשי,
זה רגע שכל כך אהבתי לחוות, הראש פשוט.. מתרוקן מכל מחשבה מטרידה או רעה ובמקומה מגיעה מחשבה על דברים פרוותיים… כמו.. ארנבים, כן, ארנבים.
למה אין לנו ארנב באמת?
אני אבקש ארנב מאמא ליום הולדת,
אבל אני לא אקרא לו בשם,
כי ארנבים לא מזהים שמות,
אז זה ממש חסר תועלת.

עוד שחטה,
ועוד שחטה,
ועוד שחטה.
הזמן עבר כל כך מהר
ולפני ששמתי לב, השקית כבר הייתה כמעט גמורה.
יותם ועומר הולכים כל כך לכעוס עליי.
מה אכפת לי, אני פשוט אתעלם מיותם ועומר, זין, למה שאני אדבר איתם? אני לא צריך את החומר הזה, זה סתם חד פעמי, נכון? נכון, אני אחזור מחר לבית ספר ואלמד כמו גדול.
רק עכשיו שמתי לב שהטלפון מצלצל, הוא מצלצל כל כך הרבה זמן, אני לא רוצה שמישהו יחשוד, אני חייב לענות.
"הלו?", לא זיהיתי את הקול,
"מי זה?" שאלתי,
"חבר של יותם, אני צריך שהחומר יהיה אצלי.", שיט.
"אממ.. תקשיב, החומר כבר כמעט גמור."
"מה?! זה היה חומר לשבועיים שלמים!", אין מצב, זה היה ממש קצת.
"אבל הוא כמעט גמור, מה לעשות."
"אתה חייב להחזיר לי בדרך כלשהי, תבוא לדירה שלי מחר, אני אתן לך את הפרטים, ביי."
"ביי."

הייתי ממש מבולבל,
מי זה הבחור הזה, ולמה אני צריך בכלל לבוא לדירה שלו מחר, מה הוא רוצה ממני?
טוב, אני חייב באמת להחזיר לו, זה לא הוגן, השתמשתי בכל החומר.
אמא אמורה להגיע כל רגע, רצתי לגינה, לקחתי את השקית ודחפתי אותה עמוק עמוק לתוך מגירת הגרביים שלי.
עכשיו אני חייב ללכת להתרחץ ולצחצח שיניים בשביל להיפתר מהריח.