שלדים מרקדים הקדמה (נסיון)

היה זה יום מעונן וערפילי. קרני שמש מעטות נראו דרך סבך העננים הכהים אשר הסתירו את השמיים. אני וכיתתי ביקרנו במוזיאון ישן בדרום העיר. עקבנו אחר המדריכה שהובילה אותנו דרך האגפים השונים במוזיאון וניסתה, בכל כוחה לעניין אותנו באחד המוצגים.
ציורים רבים, כל אחד בעל סיפור אחר, אף אחד מהם לא עורר בי עניין. הם כולם הזכירו אחד את השני, עוד ציור של אישה, עוד פרחים עוד נופים. כולם היו בעלי רקע דומה, צויירו על ידי צייר נודע, הם שיעממו אותי.
ככל שהתקדמנו כך רציתי שהסיור יגמר מהר יותר, לפחות עד אשר הגענו לציור מסויים.
"מי זאת?" שאלתי את המדריכה בבלבול. סתכלתי על תמונה של שלד, נראה כי זאת הייתה אישה. שערה היה לבן וארוך והיא לבשה שמלת תחרה שחורה מימי הבניים שקצוותיה קרועים והרוסים.
"אינני יודעת בוודאות, האומן שצייר את הציור הזה מת בטרם עת. מה שידוע לי זה שמדובר על אגדה עתיקת יומין."
"איזו אגדה?" אלתי בסקרנות, הציור עניין אותי.
המדריכה חייכה בסיפוק, סוף סוף מישהו הביע עניין באחד המוצגים."מספרים שפעם, כשאדם בעל שליחות מסוימת עמד למות, הייתה מגיעה אישה צעירה שכול גופה עשוי אך ורק מעצמות ושרה שיר בשפה לא ידועה, אומרים שיום לאחר הופעתה האדם בפניו נתגלתה מת. מספרים כי היא הייתה אוחזת חרמש בידה ולא פעם ראו אותה."
"אף פעם לא שמעתי את האגדה הזו." היא הנהנה קלות.
"כמו שאמרתי, זו אגדה עתיקה מאוד. היא הייתה מקובלת עד המאה השבעה עשר ומאז נשכחה." משכתי בכתפיי ונאנחתי.
הסיור נמשך כעוד חצי שעה ולאחר מכן חזרנו הבייתה, אני וכיתתי. האוטובוס הוריד אותי בתחנה ליד בייתי ואני במהירות רצתי הביתה.
לאחר שנכנסתי לבית שלי ישר נכנסתי לחדרי והתיישבתי מול המחשב, לחפש מידע על האגדה המוזרה שהזכירה המדריכה.

לא תכננתי שהדברים שאמצא יובילו אותי לגלוי סודות מזוויעים, ובנוסף לכך לחברות מדהימה, אני לא מצטערת על דבר, טוב חוץ מאחד…
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;
אני לא יודעת באיזה תדירות אני אוכל להעלות סיפורים, או אם אני בכלל אצליח להמשיך את זה… זה רעיון שכרגע מתגבש במוחי….
בכל מקרה היי… אני חושבת שחזרתי…למרות שאני עדיין בדיפרסיה ><
בואו נקווה שזה יעבור לי…מקווה שתאהבו (ושאני אצליח להמשיך^^)