שלושה חודשים בניו יורק- פרק 15- הארי -1D

"לא, לא אכפת לי" אמרתי בחיוך מאולץ. הוא חייך ונישק אותי.
אחרי עשר דקות, הם החזירו אותנו הביתה. אני ונועה היינו מאחורה, וליאם והארי היו מקדימה. ראיתי לפעמים את הארי מסתכל עליי דרך המראה, ניסיתי לא להסתכל עליו. הגענו למלון. פתחתי את הדלת, ויצאנו. "היי ליהי" שמעתי את ליאם קורא לי מהחלון. "מה?" שאלתי והתקרבתי אל החלון. הוא נישק אותי דרך החלון. התנתקתי ממנו כשנזכרתי שהארי מחכה. "ביי" חייכתי אליו ורצתי אל נועה.
בבוקר, התעוררתי מאוחר. כולן הלכו כבר בלעדיי, רון שלחה לי אסאמאס ורשמה "לא רצינו להרוס את שנת היופי שלך, אנחנו למטה (:" התארגנתי מהר, ופתחתי את הדלת. "ליהי, ממתי אתם זוג?" "זה נכון שאת מישראל?" "איך הכרתם?" מצלמות, מיקרופונים, והמון אנשים עם המון שאלות חיכו לי בדלת. טרקתי את הדלת. שיט. התקשרתי לרון. "הצילו, אני לא יכולה לצאת" אמרתי לה. "עכשיו.. הם.. שואלים.. את נועה שאלות.." היא אמרה, חלק לא שמעתי. "מה לעשות?" שאלתי אותה בלחץ. "תעני להם, אל תצאי ביצ'ית כמו מפורסמות" היא אמרה והשיחה התנתקה. פתחתי את הדלת. "מתי הכרתם?" אחת הכתבות שאלה. "לפני כמה ימים" אמרתי לה בעדינות. "אני ממש רעבה, אני יכולה ללכת לאכול ארוחת בוקר?" שאלתי אותם בציניות, והם הפסיקו להציק לי. ירדתי במעלית. לבד. בלי כל הרעש של המצלמות. "בוקר טוב לנסיכונת" טל חייכה וחיבקה אותי. "איזה רעש הם עשו פה הבהמות" גילי מלמלה. "מה היה רשום באינטרנט?" שאלתי אותן. "שהתנשקתם." רון אמרה. "והייתה שם תמונה שלכם מתנשקים בגשם.. בול פוסטר של דרמה רומנטית" גילי חייכה. "אז.." טל התחילה. "איך הוא מנשק?" היא שאלה וקרצה. צחקתי. "עזבי עזבי, יותר מעניין אותי איך הארי מנשק" היא חייכה. "מדהים.." מלמלתי. הרמתי את הראש. הן הסתכלו עליי בשוק. שיט. מה עשיתי.
"מדהים כמה אכפת לך ממני" צחקתי לטל. היא צחקה. "לא אבל ברצינות, נועה, התנשקתם?" היא שאלה. "את האמת.." היא חייכה. "כן" היא אמרה בהתלהבות. לא התלהבתי. "אי אפשר לדמיין איך הוא מנשק.. יש לו שפתיים מדהימות, והוא היה כזה נעים.." היא אמרה והתחילה לחלום בהקיץ. "זה קרה אחרי ששפכתי לו על החולצה קפה" היא צחקה. "ואז הוא הלך להתקלח, ורציתי לנשק אותו שוב, והוא כזה.. לא לא הסכים.. הוא לא רצה" היא אמרה. אומייגאד. הוא ממש הרגיש משהו. "אבל אחרי שהתקשרת התנשקנו" היא פנתה לרון. "נשיקה מהסרטים" היא אמרה. ואני כבר חשבתי שהוא רגיש.
אחרי הארוחת בוקר, הצלמים יצאו מהמלון, ואחת הפקידות ספרה לי איפה יש דלת אחורית שנוכל לצאת אם בא לנו, ולטייל בארצות הברית. הלכנו מהדלת הזאת ישר לחנייה, מזל שהצלמים לא יודעים איזה אוטו לקחנו, ונסענו לטיול בניו יורק.
אחרי כמה "היי את חברה של ליאם!" וכמה צלמים מעצבנים, וכמובן, איך לא, חנויות מושלמות, צלצל הפלאפון שלי. "הלו" אמרתי לפלאפון. "היי" שמעתי קול של גבר. שיט זה מאור. "מאור" אמרתי. "ליהי" הוא אמר. "אני.. אני ממש מצטערת שזה יצא ככה" אמרתי לו. "לא, זה בסדר, כבר די נפרדנו.." הוא אמר. "זה בטוח בסדר?" רציתי לוודא. "כן, את חשובה לי, ואם את רוצה לצאת עם איזה בריטי מכוער ששר פופ בלהקה של הומואים, זאת החלטה שלך" הוא אמר. צחקתי. "אני מצטער, פשוט אף פעם לא הייתה לי חברה שיוצאת עם זמר" הוא אמר. "זה בסדר" אמרתי. "הם לא הומואים, אתה יודע" אמרתי לו. "אף פעם אי אפשר לדעת" הוא אמר. "סתם, אני צוחק" הוא הוסיף. חייכתי. "טוב, אז תהני לך שם" הוא אמר. "תהנה לך אתה בישראל" אמרתי לו, וניתקתי את השיחה. פיו, הוא לא כועס יותר מדי. או שהוא כן כועס והוא לא מראה לי את זה.
ואז קיבלתי אסאמאס ממספר לא מוכר. פתחתי אותו וקפאתי במקום.
"אני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך- הארי