שלושה חודשים בניו יורק- פרק 20- זאין הזמין אותה לצאת- 1D

התעוררתי. הרגשתי את הארי מחבק אותי, ולא רציתי להעיר אותו, אז הוזזתי אותו ממני בעדינות. כמובן, ללא הצלחה. "בוקר טוב" הוא חייך,והתמתח. "בוקר טוב" אמרתי לו וקמתי. הוא משך אותי בחזרה למיטה, ונישק אותי נשיקה קצרה. "עכשיו היום יהיה טוב" הוא אמר בחיוך. חייכתי והסמקתי. "אני חייבת לחזור לחברות שלי" אמרתי לו, למרות שרציתי להישאר איתו במיטה לנצח. "אל תלכי" הוא אמר לי. "שיט, יש לי 24 שיחות שלא נענו" אמרתי והסתכלתי בשמות. רון, טל, רון, ליאם, ליאם, זאין.. זאין? ניו יורק טיימס. אומייגאד מתקשרים אליי האנשים שאני צופה בהם בטלוויזיה כל יום.
"את הולכת עכשיו?" הוא שאל שוב. "אני ממש לא רוצה ללכת" אמרתי והסתכלתי בעיניים היפות שלו. "אבל אתה יודע שאנחנו חייבים לחזור, אי אפשר לעצור את הזמן לנצח" אמרתי. הוא קם ונעמד מולי. הוא הסתכל עליי וחייך. "מה?" שאלתי. "אני פשוט רוצה להסתכל עלייך" הוא אמר בחיוך. נעמדתי על קצות האצבעות , נישקתי וחיבקתי אותו. "אתה מדהים" לחשתי לו. "את אהבת חיי" הוא לחש. קפאתי במקום. הייתה לי צמרמורת. כל כך התרגשתי לשמוע את זה ממנו, ופשוט לא יכולתי להפסיק לנשק אותו.
עד שליאם התקשר. "היי" אמרתי בחיוך. הארי גלגל עיניים. צחקתי. "הלכתי לבקר את המשפחה שלי בלאס וגאס" אמרתי לו. "היום?" הסתכלתי על הארי. "כן ברור" חייכתי. "אוקיי" עניתי. "גם אני.." אמרתי בשקט. הרגשתי שאני הולכת לשבור לו את הלב אם אני לא אגיד את זה בחזרה. הארי הסתכל עליי. מאוכזב. ניתקתי את השיחה. הוא חזר למיטה. "ביי" הוא אמר, בלי להגיב יותר מדי. "מה קרה?" שאלתי אותו. "כלום, ביי" הוא אמר. "טוב, ביי" אמרתי, לא רציתי להראות לו שקצת נפגעתי מזה. אבל הבנתי שזאת אשמתי. יצאתי מהחדר, והוא משך אותי לבפנים."אפילו לכעוס עלייך לחמש שניות אני לא יכול" הוא אמר והחזיק לי את הפנים. "אתה יודע שליאם ואני ביחד, כרגע זה לא ישתנה, ושנינו לא רוצים שהוא יהיה עצוב" אמרתי לו. הוא החזיק לי את הידיים. "אני פשוט לא רגיל לזה" הוא אמר. "לא רגיל לזה שאתה מנשק בחורה של חבר שלך?" שאלתי אותו. "לא, לזה אני רגיל" הוא אמר. "אני לא רגיל לזה שאותה בחורה גורמת לי לאהוב כמו שבחיים לא אהבתי מישהו" הוא אמר בשקט. חייכתי חצי חיוך. "אתה יודע שאני אוהבת אותך נכון?" התקרבתי אליו ולחשתי לו. "אני מקווה" הוא חייך ונתן לי נשיקה בלחי, ונתן לי ללכת.
הגעתי למלון. רון תפסה אותי ומשכה אותי ללובי. "נו איך היה?" היא לחשה בהתלהבות. חייכתי. "מדהים" אמרתי לה. "שכבתם?" היא שאלה בהתלהבות. "לא!" חייכתי, מופתעת מהמחשבות שלה. היא צחקה. "אז מה היה כל כך מדהים?" היא שאלה. "הוא" עניתי. "אני ממש אוהבת אותו רון" לחשתי לה. "אני שמחה בשבילך" היא חייכה. "אה כן, אם כבר, זאין התקשר אליי, את רוצה שאני אבדוק למה?" שאלתי אותה. "מה נראה לך" היא אמרה בחיוך, התקשרתי. "היי זאין, זאת ליהי" אמרתי. "אה היי" הוא אמר. "אתה חיפשת אותי?" שאלתי אותו. "כן" הוא אמר. "פשוט לא היה לי את המספר של חברה שלך אז ביקשתי מליאם את שלך" הוא אמר. "בשביל מה?" שאלתי. "יש לך חברה בשם רון, כן?" הוא שאל. חייכתי. וסימנתי לרון שהוא בעניין שלה. "כן" עניתי. "אני יכול את.. את המספר שלה?" הוא שאל. "אממ.. ברור, אבל אם אתה רוצה, היא כרגע נכנסה לחדר, אתה רוצה לדבר איתה?" שאלתי. הוא שתק. "אוקיי" הוא ענה. נתתי לרון את הפלאפון וחיכיתי. היא ניתקה והשתתקה.
"זאין.." היא מלמלה. "מה?" שאלתי. "זאין הוא.." היא גמגמה. "זאין הוא מה?" שאלתי. "זאין.. הזמין אותי לצאת" היא אמרה בשקט.