שלושה חודשים בניו יורק- פרק 23- ההופעה- 1D

הערב הגיע, וכל החברות התארגנו להופעה של הבנים. "איך היה עם הארי?" רון שאלה אותי. "הוא הכין לי ארוחת בוקר" הסמקתי וחייכתי. "איזה מאמי הוא" היא אמרה בחיוך. "כן" מלמלתי.
הגענו להופעה, באיחור של חמש דקות, נדחקנו בין גרופיות מטורפות ונעמדנו בצד. חיכינו שהם יראו אותנו, ושהם יעלו כבר. הם שרו כמה מהשירים שלהם,ואז ראיתי שזאיין שם לב שאנחנו שם והוא לחש לכל הבנים. הם נופפו לנו לשלום וכל הבנות הסתכלו עלינו וצרחו. "מישהו צריך פסיכולוג כאן.." לחשתי לרון. "אוי, זה כמו שאם היה עכשיו הופעה של פו פייטרס, איך היית מגיבה?" רון שאלה אותי. "נו, אבל הם.. אוקיי" אמרתי בחיוך.
אחרי שהם שרו כמה שירים שלהם, הארי השתיק את כולם. "אני רוצה לשיר שיר של להקה שאני מאוד אוהב, וחברה ממש טובה שלי אוהבת את הלהקה הזאת גם" הוא אמר והסתכל לכיווננו. "זה בשבילך" הוא אמר בחיוך והתחיל לשיר. "ליהי.." רון לחשה לי. "הוא שר רדיוהד כרגע הוא שנדמה לי?" לחשתי לה. "אוי כן, זה הרדיוהד שלך" היא אמרה. "זה לא הרדיוהד שלי, זה רדיוהד, אחת הלהקות הכי מדהימות שקיימות" אמרתי לה ובהיתי בהארי שר את זה. הוא לא נורמלי, ככה הוא מסתכן? וואו, ככה הוא מסתכן.
בסוף השיר כל הבנות צרחות, רובן בטח אפילו לא מכירות את השיר, אבל בגלל שהוא שר אותו זה השיר הכי מושלם בעולם. הלכנו למאחורי הקלעים והארי ראה שנכנסתי. "אני מקווה שאהבת, לא טוב כמוהם אבל.. השתדלתי בשבילך" הוא לחש לי והלך.
אני בשוק. "היי" ליאם אמר לי ונישק אותי. "היי" אמרתי לו. "ראית את ההפתעה שהכנו לך?" הוא שאל. "השיר של רדיוהד?" שאלתי אותו. "כן, לא היינו בטוחים מי עדיף שישיר, אבל הארי אוהב מאוד את רדיוהד, אז החלטנו שהוא ישיר" הוא אמר. "אוהב מאוד" מלמלתי. "גם הוא שר יפה, לא?" ליאם חייך. "כן, הוא שר בסדר" חייכתי.
הלכנו כולנו ללימוזינה. התיישבתי בין הארי לליאם, כרגיל, ונסענו לבית שלהם. "אולי תישארו אצלנו?" הארי הסתובב אליי ואל ליאם, והסתכל עליי. "להישאר אצלכם למה?" שאלתי. "ללילה" הוא אמר בחצי חיוך. "את רוצה?" ליאם שאל אותי. "אני רוצה, אבל צריך גם לשאול אותן" אמרתי. "לא נראה לי שהן יסרבו" הארי אמר בחיוך משוויץ ופנה אליהן. ממה שראיתי זה חיוכים מתלהבים של חברות שלי.
"אז אתן נשארות" הארי הסתובב בחזרה אלינו. "כנראה שכן" אמרתי לו בחצי חיוך.
הגענו לבית שלהם, נכנסנו לבפנים והתיישבנו בסלון. גילי ונייל נראו כאילו הם הכירו לפני, הם היו נראים חברים טובים. "אנחנו זזות שנייה למלון שלנו להביא בגדים וזה, ואנחנו חוזרות" אמרתי לבנים, כל בת נתנה נשיקה לחבר שלה. רק עכשיו שמתי לב שאנחנו בדיוק חמש בנות לחמישה בנים. חבל שלואי תפוס.
"התגעגעתי ללילות שלנו" קיבלתי הודעה מהארי. כולי הסמקתי. "מה קרה?" נועה שאלה אותי. "ליאם.." אמרתי. היא חייכה. "גם אני" רשמתי לו. וואו, נועה תהרוג אותי אם היא תגלה