שלושה חודשים בניו יורק- פרק 25- בחורה אחת ושני בחורים- 1D

"מלחמת כריות!" שמעתי את נועה צורחת, ולפני שאני פוקחת עיניים, תקועה לי כרית על הפרצוף. "הייתי מסתפקת בבוקר טוב רגיל אתן יודעות!" צעקתי וזרקתי את הכרית על נועה. רגע, איך הגעתי לכאן בכלל? הייתי בחדר של הארי. ראיתי שזאין ונייל הצטרפו למלחמת כריות, ונהייתי ילדה מוכה על ידי כריות. "למה כולם זורקים עליי אבל?" שאלתי בקול, וכולם צחקו. זרקתי את הכרית על זאין. "היי זה נייל זרק עלייך!" הוא אמר וזרק עליי בחזרה. קיבלתי כרית על הפרצוף. "די נו אני לא משחקת!" אמרתי והסתובבתי. זה היה הארי. "אז ניצחתי טכנית?" הוא אמר בהתגרות. "היית רוצה" אמרתי וזרקתי עליו כרית. "היי היי, לא על הפנים!" הוא אמר וזרק עליי שתי כריות. "על הפנים שלך לא ועל שלי כן?" אמרתי וזרקתי עליו כמה כריות, הוא החליק ונפל. ברחתי משם. "את חושבת שאני אתן לך לנצח אותי כל כך בקלות?" הארי לחש לי, וכרך את הידיים שלו מסביבי. "היי זה לא הוגן להשתמש בכוח!" אמרתי לו בחיוך. "זה גם לא הוגן להיות כל כך יפה" הוא לחש לי. חייכתי. "נסכם על תיקו?" הוא אמר בחיוך. הנהנתי. הוא התקרב לנשק אותי, ואז נזכרתי שאנחנו באמצע החדר. "הארי, לא כאן" לחשתי לו והלכתי לכיוון של טל.
"ארוחת בוקר כולם!" שמעתי את הקול של נייל מהדהד בחדר. כולם רצו לחדר אוכל, ואני עדיין לא ראיתי את ליאם. דפקתי לו בדלת. הוא לא ענה. נכנסתי, וראיתי אותו ישן עדיין. התיישבתי לידו. "בוקר טוב" אמרתי בקול. "היי" הוא אמר בחיוך וקם לנשק אותי. "איזה כיף לראות כזה יופי על הבוקר" הוא אמר. "חבל שכשאני קמתי ראיתי רק כריות שנזרקות לעברי" אמרתי לו בחיוך. "פספסתי מלחמת כריות?" הוא אמר בעצב. צחקתי. "אני יכולה לסדר לך עוד אחת" אמרתי בחיוך וזרקתי עליו כרית. "אני נכנע" הוא אמר וצחק.
"היי אתם באים לאכול? כולם כבר שם" הארי פתח את הדלת ואמר. "אנחנו נבוא אחר כך" ליאם אמר בחיוך. הארי הסתכל עליי. "יאללה ליאם, לקום" אמרתי בחיוך והושטתי לו יד. "טוב טוב" הוא אמר והלכנו שלושתנו לחדר אוכל. התיישבתי ביניהם, שוב. אותה טעות כל פעם. אסור לי לשבת ביניהם. התחלתי לאכול, והרגשתי את היד של הארי מלטפת את הרגל שלי. הוזזתי את היד ממני. ואז הרגשתי את היד של ליאם על הרגל השנייה. וברגעים כאלה אני רואה את ההבדל בין האהבה שלי להארי לאהבה שלי אל ליאם. אצל הארי זה הרבה יותר אוהב. אני רוצה שהוא ייגע בי. אצל ליאם זה כזה.. אוטומטי.
סיימנו לאכול, והלכנו לראות סרט. דרמה רומנטית. הפעם לא ישבתי ליד הארי ולא ליד ליאם, ישבתי ליד רון ונועה. שישבה ליד הארי. שישב ליד ליאם, אבל זה לא משנה.
למה הסכמתי לסרט הזה. אנחנו רואים דווקא סרט ששני חברים אוהבים את אותה בחורה. לא הזזתי את המבט שלי מהסרט, לא כי רציתי לצפות בזה, ההפך, לא רציתי לראות את זה, אבל גם לא רציתי לראות את התגובה של הארי. נגמר הסרט. הבחורה מתה בסוף. "איזה סרט אה?" רון אמרה והסתכלה על הארי. הארי הסתכל עליי. אני הסתכלתי על רון. "דברים כאלה קורים רק בסרטים" ליאם אמר. כן ליאם, ברור.